אוטובוס חשמלי -הארגז
צילום: יחצ

1,500 אוטובוסים וחצי מיליארד שקל במכרזים תקועים בבית משפט

מצד אחד העתירה של חברת הארגז להעדפת אוטובוסים המיוצרים בארץ היא הגיונית מצדה, מהצד השני יש חוסר של 1,500 אוטובוסים, מכרזים במאות מיליוני שקלים שתקועים והרבה נוסעים כועסים - הסוף לא נראה באופק
ארז ליבנה | (3)
בשבוע שעבר, שר התחבורה (הזמני) בצלאל סמוטריץ', צייץ בחשבון הטוויטר שלו, כי הגיעו חמישה אוטובוסים חדשים לבית שמש, למרות היעדר תקציב והעתירה התקועה בבית המשפט. בטוויט קצר זה, מתחבא סיפור גדול הרבה יותר.   הכול החל בסוף יולי, כשבית המשפט המחוזי בירושלים, בצדק או שלא, פסל את החלטת ועדת המכרזים של משרד התחבורה ומשרד האוצר, לפיה לא תינתן העדפה לרכישת אוטובוסים המיוצרים בארץ במכרזים לרכישת אוטובוסים לתחבורה הציבורית.   את העתירה הגישה קבוצת הארגז, המרכיבה אוטובוסים ישראליים כחול לבן, שטענה כי להחלטה משמעויות הרות גורל עבור תעשיית האוטובוסים הישראלית, שצפויה לחטוף מהלומת מוות, בעקבות ביטול מדיניות רכש גומלין במשק.   אממה, להחלטה – הלא כל כך – קטנה הזו, ישנן משמעויות מרחיקות לכת. לפי גורמים המעורים בפרטים, החלטת בית המשפט עצרה הליך של רכישת 1,500 אוטובוסים, שמוערכים בשווי כולל של חצי מיליארד שקלים.   יתר על כן, זה לא פגע רק ברכש האוטובוסים. גם תעשיות שתלויות ברכש הזה קיבלו מכה כואבת. מכרזים של עשרות מיליוני שקלים נעצרו, בהן תעשיות של כרטוס, ניהול ציי רכב (נצ"ר) ועוד, עומדות ומחכות שיסתיים התהליך, כדי שיוכלו להסיר את העננה הזו. זה פוגע בחברות בורסאיות וחברות פרטיות באותה אופן.    אבל הדבר המעצבן ביותר זה שנוסעים בארץ נפגעים. קצרה היריעה מלהכיל את כל הבעיות שיש לישראל בתחום התחבורה הציבורית, אבל האבסורד הוא, שבאין ממשלה ובאין החלטה של בית משפט, מי שנפגע מכך הם אנחנו, הציבור. ומה קורה בפועל? הזיכיונות של חברות תחבורה ציבורית שהסתיימו, מתחדשים באופן אוטומטי לשנה בלית ברירה, על פי התקנים הישנים – מה שמייצר מחסור חמור באוטובוסים ובקווים, שאמורים לשרת את הציבור – ובעיקר בפריפריה.   השאלה שצריכה להישאל בסופו של יום זה האם בשביל כמה עשרות עובדים בדרום הארץ, וחברות שמציעות אוטובוסים במחיר פחות תחרותי מהמתחרים בסין בשל הגנות של רכש גומלין, התחבורה הציבורית הישראלית והנוסעים שלה צריכים לסבול. והשאלה הגדולה יותר היא עד מתי?

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    אנונימי 20/01/2020 08:20
    הגב לתגובה זו
    הסיכוי של הכלכלה הישראלית להשאר במשחק. תבינו, בכל העולם מעדיפים את התוצרת המקומית ומעודדים את התעשייה המקומית. רק בישראל ה"גאונים היהודים" יודעים יותר טוב מכולם. תבינו מה שכל אדם עם קצת שכל ישר מבין - "זול עולה יקר" - אתם קונים בפרוטות אוטובוס סיני ואז חצי מהזמן הוא תקול. אבל מה, ילד האוצר (שהכניסו את המדינה לגרעון שלא היה כמותו) הם "משיגים בזול"? ומי ישלם על כך הזול הזה סנשיין?
  • 2.
    יונתן 19/01/2020 17:45
    הגב לתגובה זו
    למה לא מייבאים אוטובוסים חשמליים? איכוץ הסביבה זה לא משהו שעומד בראש מעייניהם של חברי הכנסת כנראה
  • 1.
    לאף אחד 19/01/2020 16:56
    הגב לתגובה זו
    כל עוד מי שנפגע הוא מפריפריה, אז למי באמת איכפת במדינת המרקסיסטים המתחסדים?
אבטלה מובטלים שירות התעסוקה
צילום: שירות התעסוקה

שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה

ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה


הדס ברטל |

הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל,  עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה.  נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על  התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.

מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה

לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.

מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף  ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף  ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%)   השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.

 

אבטלה מובטלים שירות התעסוקה
אבטלה מובטלים שירות התעסוקה - קרדיט: שירות התעסוקה




יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות

כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.

עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: