תקלות במכירת הכרטיסים המקוונת ללונדון 2012, ויזה התנצלה
רשימת הפאדיחות של מארגני אולימפיאדת לונדון אתמול (ג'), לא הסתכמה בעצירתו מלכת של שעון העצר יממה בלבד לאחר שנחשף בכיכר טרפלגר. יומה הראשון של מכירת הכרטיסים לווה בתקלה טכנית נוספת שהרגיזה לא מעט אנשים.
מי שביקש לרשום את שמו להגרלת הכרטיסים, והחזיק בכרטיס אשראי שתוקפו פג עד אוגוסט הקרוב, לא הצליח להשלים את הרישום. הבעיה נעוצה במערכת של חברת האשראי ויזה, שרק בעזרת כרטיסיה ניתן לבצע רכישת כרטיסים באינטרנט. ויזה מיהרה לפרסם התנצלות והבטחה לתיקון הבעיה בהקדם.
"אנו רוצים להתנצל על אי הנוחות ממנה סובלים מי שנתקל בבעיות בעת הרישום לרכישת כרטיסים עבור לונדון 2012", אמר דובר ויזה אירופה. "אנו פועלים עם כל הצדדים הרלוונטיים כדי לפתור את המקרה הזה כמה שיותר מהר".
למזלם של אותם אנשים שלא הצליחו להירשם, לא מדובר בשיטת כל הקודם זוכה, אלא בתקופת הרשמה בת שישה שבועות, שבסופה מוגרלים הזוכים המאושרים בכרטיסים למשחקים האולימפיים.
בו בעת, המארגנים הודיעו שבפעם הראשונה בתולדות האולימפיאדה, חבילות אירוח ו-VIP יוצעו לציבור הרחב ולא רק לחברות ולתאגידים. חבילות היוקרה מגיעות עד למחירים של 4,500 ליש"ט, כאשר המארגנים מקווים להגיע להכנסות בגובה 500 מיליון ליש"ט מכלל הכרטיסים.
חבילות האירוח מהווים רק 5% מתוך 8.8 מיליון הכרטיסים המוצעים למכירה. כדי להבטיח שהמושבים היוקרתיים לא ישארו יתומים באירועים פחות אטרקטיביים, המארגנים מוכרים את החבילות המבוקשות יותר כך שהן באות ביחד עם חבילה לאירועים כמו הוקי דשא, כדורמים או טניס שולחן.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
