אל תתנו לפרסומים להפחיד אתכם, תוכן שיווקי הוא לא איום, הוא העתיד
כעת שהחלה שנה אזרחית חדשה, זוהי הזדמנות להסתכל אל הצפוי בשנת 2011. זו עומדת להיות שנה מרתקת בעולם הטלוויזיה. רגע לפני המעבר לשיטת הרשיונות ב-2012 כולם יעבדו קשה. זכייני הטלוויזיה המסחרית הקיימים יעבדו קשה בכדי לשמר את ההובלה שלהם ולבנות מותגי תוכן חזקים שיוכלו גם להחזיק שבוע שידורים מלא וגם למשוך עימם את הצופים לכל אפיק בשלט שלא יעברו אליו, הגופים המתעתדים לקבל רשיון להפעיל ערוץ מסחרי בטלוויזיה יעבדו קשה על בניית מותגי תוכן חדשים ובעיקר על בניית תכנית עסקית שתאפשר להם להיכנס למשחק הלא פשוט של הטלוויזיה המסחרית בישראל.
אבל אף תכנית עסקית כזו לא תוכל באמת להתקיים ללא הסדרה של נושא התוכן השיווקי. תוכנית עסקית אמורה לספק תמונה עתידית של העסק מכל הבחינות. לא ניתן היום לצייר אף תמונה עתידית של טלוויזיה, שלא משלבת בתוכה תוכן שיווקי.
שוק התוכן השיווקי, שע"פ ההערכות מגלגל כ-150 מיליון שקל בשנה, הינו אקוטי לכל תוכנית עסקית של מי שמבקש לגשת לקבל רישיון. חובתם של משרד התקשורת, מועצת הרשות השנייה, ועדת הכלכלה וכל מי שידו בדבר לעשות אחת ולתמיד סדר בתחום. בדיוק כמו שנעשה בשאר מדינות העולם. אז נכון, חברת מועצת הרשות השניה, דליה זליקוביץ', עומלת על דו"ח בנושא שיובא לדיון במועצת הרשות, ומשרד התמ"ת מנסה לתפוס כותרות ובוחן גם הוא את הנושא. אם סופם של דו"חות אלו יהיה כסופו של הקוד שגיבש פרופ' אסא כשר (עמוק עמוק במגירה), הרי שזהו יהיה יום עצוב לכולנו.
המשוואה היא פשוטה: טלוויזיה מסחרית חיה מכספי המפרסמים. מפרסמים צריכים קהל. הקהל לא באמת רוצה לצפות בפרסומות, והיום באמצעות ההוט מג'יקים והיס מקסים של העולם, הוא פשוט יכול לדלג עליהן. הקהל רוצה לצפות בתוכן עצמו ולכן הדרך האפקטיבית ביותר של מפרסמים להגיע אליו היא דרך השילוב בתוך התוכן.
ואם בדילוגים עסקינן, הרי שאם ננסה לצייר תמונה עתידית מבחינה טכנולוגית רק ניתן לשער כי הצפייה הליניארית לא תשרוד שנים רבות, ולראיה אנחנו כבר בתוך תהליך גסיסתה. הצפייה הנדחית, ה-VOD והאינטרנט רק ממחישים ומחזקים את התחושה של ירידת כוחה של הפרסומת הקונבנציונאלית, זו שמופיעה בברייק יחד עם עוד 20-30 פרסומות (גם אם שלי הכי גדולה, הכי יפה, הכי מושקעת ועם הכי הרבה ניצבים ששרים יחדיו את שיר המותג).
אל תתנו לפרסומים השונים להפחיד אתכם, תוכן שיווקי הוא לא האיום הכי גדול שלנו אחרי איראן (ולפי חלק מבעלי האינטרסים, הוא אולי איום גדול יותר מהאיום האיראני). הוא היה כאן מאז ומתמיד, וכנראה רק ילך ויגדל בעתיד הקרוב. כל מדינות העולם המערבי כבר הסדירו את התוכן השיווקי וקבעו לו גבולות וכללים ברורים, ואף אחת מהמדינות הללו לא הוכחדה. נהפוך הוא, מחקר שנערך לאחרונה בבריטניה, שהיתה המדינה האחרונה באיחוד האירופי לאמץ את כללי התוכן השיווקי שמתירים את שילובו בתוך התכנים, מגלה ש-6 מכל 10 צופים דווקא מרוצים מהשינוי וחושבים שהוא לטובת כולם.
כבר היום תוכן שיווקי מהווה חלק משמעותי בנתח הכספי של הזכייניות והמפרסמים וצפוי להכפיל עצמו בזמן קצר. כל גוף שיבקש לקבל רישיון לשידור ב-2012 לא יכול באמת להעריך את הכנסותיו ללא הסדרה של עניין זה, אלא אם כן ישקר (את עצמו ואת הרשויות שמהן יבקש את הרשיון).
- 13.רוני 03/04/2011 13:28הגב לתגובה זוגיל, הייתי שמחה לדעת על איזה מחקר מדובר ואיפה אוכל למצוא עליו פרטים
- 12.תגובה ל-11 13/01/2011 11:40הגב לתגובה זוגם בפרסום וגם בתוכן שיווקי יש זבל ויש פעילויות חכמות, יצירתיות ואפקטיביות. הצהרה קטגורית ומטופשת כזו היא באמת מיותרת ולא חכמה במיוחד
- 11.תוכן שיווקי זה הזבל של הפרסום. (ל"ת)13/01/2011 10:36הגב לתגובה זו
- 10.משה מהשוק 11/01/2011 12:19הגב לתגובה זוגיל תעשה לי ילד
- 9.הרגולטור 11/01/2011 08:37הגב לתגובה זובארה"ב ובאירופה מותר שילוב מסחרי של מותגים בתכנים עם מגבלות על תכניות חדשות ותעודה. מחוייב במקביל גילוי נאות על המותגים שמימנו או השתתפו במימון התוכן. כללים הגיוניים ונאורים ששומרים גם על הצופה.
- 8.לובו ויזנר 10/01/2011 21:42הגב לתגובה זוגם היוצרים וגם הרגולטור צריכים להבין סוף סוף שתוכן שיווקי הוא לא האויב אלא חבל ההצלה של התעשיה, אבל, וזה אבל חשוב - צריך לעשות את זה טוב, נכון וחכם - כמו באמריקה.
- 7.יופי של מאמר. כ"כ נכון. (ל"ת)yos 10/01/2011 20:45הגב לתגובה זו
- 6.תנו לנו פיילוט ישראלי. שיעשו תכנית בערוץ 2 או 10 ללא פרסומות, רק תוכן שיווקי. (ל"ת)אסף 10/01/2011 19:40הגב לתגובה זו
- 5.מה הכללים בחו"ל? (ל"ת)התודה למשיב ! 10/01/2011 18:31הגב לתגובה זו
- 4.נכון מאד (ל"ת)ג.פ 10/01/2011 17:31הגב לתגובה זו
- 3.כל הכבוד (ל"ת)דן 10/01/2011 17:18הגב לתגובה זו
- 2.סאני 10/01/2011 17:09הגב לתגובה זוהגיע הזמן גם בישראל להוציא את התוכן השיווקי אל האור ולייצר אחת ולתמיד סדר וכללים בתחום הזה. כפי שנאמר "רק בישראל"...
- 1.צודק בכל מילה (ל"ת)10/01/2011 17:06הגב לתגובה זו
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
