Bizportal בדק: לאחר הזינוק במחיר הדלק, הדרך הזולה להגיע לעבודה - רכבת, מכונית או אוטובוס?

עובדים בת"א ונוסעים במכונית לעבודה? Bizportal בדק כמה כסף בדיוק אתם יכולים לחסוך - כל הטבלאות

זה החל לפני מספר שנים, כאשר מחירה של חבית הנפט החל לנוע בתנודתיות רבה וסחף אחריו את מחיר הדלק, התזקיק העיקרי של הנפט. בשנה וחצי האחרונות ראינו איך מחיר חבית מזנק מרמה של כ-54 דולרים לשיא של כל הזמנים - 145 דולרים.

עליית מחירי הדלק, המפוקחת ע"י משרד התשתיות הלאומיות, צברה בשנה האחרונה תאוצה ורק בתחילת החודש, ב-1 ליולי, קיבלנו את העדכון האחרון למחירי הדלק, עדכון שספק אם יהיה האחרון שנראה בתקופה הקרובה. צריך לזכור שעל הנהגים לא קיים נטל הדלק בלבד אלא גם הוצאות הרכב המשתנות ועלות כל נסיעה.

היום, יותר מאי פעם, אנחנו שואלים את עצמנו אם הנסיעה הכרחית, ואם אין במקרה אלטרנטיבה כלשהי. בין הנהגים הפוקדים מדי יום את כבישי ישראל, ישנם כאלה שלא יכולים להשתמש בתחבורה חילופית עקב צרכי עבודתם ויכולים לבצע פעולות מנע שונות בלבד, כגון נהיגה בסגנון מסוים או מעבר לרכב שונה (גיר ידני, נפח מנוע קטן ועוד).

החלק השני של הנהגים, מתחלק בין אלה המשתמשים מידי יום ברכבם לצורך נסיעה הלוך ושוב מביתם לעבודתם ובין אלו המבצעים נסיעות חד פעמיות.

מחירי הדלק הגבוהים מצריכים כיום חשיבה מעמיקה ובדיקת חלופות ראויות לצורך חסכון בעלויות הדלק. אתר Bizportal ערך בדיקה כוללת, בה נסקרו החלופות השונות והעלות של גל אפשרות עבור הנהגים. אז מה זול יותר, נסיעה באוטו או שימוש בתחבורה ציבורית (אוטובוס או רכבת)? בדקנו.

כמובן שצריך לקחת בחשבון שתחבורה ציבורית יעילה ונוחה אין במדינת ישראל, או לפחות ברובה, וזאת למרות הבטחות חוזרות ונשנות והשקעות עתק, פרויקטים ובעיקר רעש תקשורתי. אך למרות כל זאת, כיוון שאנחנו ממשיכים לתדלק בדלק יקר (ועוד לא הזכרנו את זיהום האוויר) וחשבון הבנק שלנו ממשיך להתרוקן, כדאי ואף מומלץ לשקול חלופות.

עלויות נסיעה ברכב פרטי

על כבישי ישראל ניתן למצוא מגוון רחב של כלי רכב. מטבע הדברים לא נוכל לסקור את עלויות השימוש בכל סוגי הרכב ולכן בחרנו במספר דגמים מהשכיחים ביותר שעל כבישי ישראל כמייצגים את הרכב הישראלי הממוצע, (זאת על פי נתוני איגוד יבואני הרכב). צריכת הדלק הממוצעת לרכבים שנבחרו מהווה טווח מייצג של צריכת הדלק של כלי הרכב בישראל.

מחירי הדלק לצרכן בתחנות התדלוק בישראל התייקרו ביום ג' ה-1 ליולי ב-4.01%, לשיא של כל הזמנים. מחיר בנזין 95 אוקטן נטול עופרת, בשירות עצמי, כולל מע"מ, עלה ל-7 שקלים לליטר, לעומת 6.73 שקלים לליטר. מחיר בנזין 96 אוקטן עומד על 7.01 שקלים לליטר, לעומת 6.74 שקלים לפני מספר ימים. כמובן, שיש להוסיף תוספת לתדלוק על-ידי עובד תחנת התדלוק - 12 אגורות לליטר.

הבדיקה שערכנו סוקרת חודש עבודה מלא, דהיינו 22 ימי עבודה, אך נבדקה גם נסיעה דו-כיוונית מת"א לאילת, לאלו המתכננים נופש הקיץ. בסיס צריכת הדלק שנלקחה בחישובים נעה מ-13 ק"מ לליטר עבור רכב דיזל מייצג, ועד 8.5 ק"מ לליטר עבור מאזדה 6 עם מנוע 2.0. החישובים נעשו ע"פ מחיר הדלק לפני הנחה בתדלוק עצמי. הנתונים לגבי צריכת הדלק לק"מ מורכבים מנתוני אמת של נהגים ואנשי מקצוע ופחות מנתוני היצרן ותנאי מעבדה, שלמען האמת נראים לעיתים רחוקים מאוד מהמציאות במדינת ישראל.

כמו שכולנו בוודאי יודעים (ומרגישים בפקקים) רוב המדינה מתנקזת למקומות העבודה בת"א. התוצאות לעיניכם הרואות – תושב אשדוד שעובד בת"א ישלם בחודש עבור נסיעה ברכבו הפרטי, רק על דלק, מ-931 שקל לרכב בעל מנוע דיזל, ועד 1,210 שקל או 1,008 שקל בהתאמה במידה והוא נוהג במאזדה 3 הפופולרית או בסיריון 1.3, חביבת הליסינג.

המחיר הגבוה ביותר ישולם ע"י תושב באר-שבע שנוהג ברכב מסוג מאזדה 6 לכיוון תל אביב שיאלץ להיפרד מסכום לא מבוטל של 3,801 שקל. תושבי רחובות ישלמו בין 597-913 שקל עבור הזכות לנסוע ברכבם הפרטי. בעוד, תושבי חיפה משלמים בין 2200-3400 שקל.

חשוב לציין שעלויות אלו כוללות רק את הוצאת הדלק. משתנים חשובים, נוספים אשר מייקרים את העלות הם הוצאות חניה של הרכב (יומי או מנוי חודשי), ביטוח, עלויות הטיפול ברכב שנוסע כל יום ועוד.

עלויות נסיעה באוטובוס

אם יש לכם רכב פרטי בשימוש יומיומי, נסיעה באוטובוס בטח נשמעת לכם כמו זכרון עמום מתקופה נשכחת. ובכן, יש אנשים שמשתמשים בתחבורה זו מידי יום ובדרך כלל זה אפילו משתלם והסיבות מגוונות. החל מההימנעות משלב חיפוש החניה דרך החסכון במחירי הדלק ועד הקטנת הוצאות אחזקת הרכב. בניתוח זה נתייחס בעיקר לעניין ההוצאה על הדלק.

תחילה חשוב לציין כי גם הנסיעה באוטובוס רשמה עליית מחירים בעקבות עליות הדלק. מחיר הנסיעה בקווים העירוניים בתל-אביב עלה ב-1 ליולי ל-‭5.30‬ שקל מ-‭5.20‬ שקל; נסיעה מתל-אביב לירושלים עלתה בחצי שקל מ-18 שקל; מי שירצה להגיע לחיפה ישלם 24 שקל במקום ‭23.5‬ שקל; ומי שירצה להדרים לאילת ישלם ‭67.5‬ שקל במקום 66.

הנסיעה באוטובוס היא, על הנייר, הכי משתלמת עבור תושבי אשדוד (בחברת קונקס) אשר משלמים עבור נסיעה דו כיוונית 15.20 שקל בלבד, ו-267.52 עבור 22 נסיעות בשימוש בכרטיסיות. לתושבי ירושלים הנוסעים באגד זה יקר יותר, למרות שהפרש זמן הנסיעה המדווח הוא רק 10 דקות. הירושלמים משלמים 18.5 שקלים לכל כיוון ובעלות חודשית בכרטיסיה זה עולה להם 651 שקל. לנוסעים מחיפה או ב"ש לת"א אין את האפשרות לקנות כרטיסייה והם משלמים מחיר של 48 או 29 שקל (בהתאמה) לנסיעה דו כיוונית יומית.

**כל המחירים ששימשו לחישוב העלויות בכתבה התקבלו מחברות האוטובוסים, אגד ודן, ומרכבת ישראל. במידה וקיימת כרטיסיה או כרטיס חודשי חופשי נלקח המחיר הזול מבין האפשרויות. כמו גם, נלקחה בחשבון תוספת (כ-200 שקל) של עלות נסיעה דו-כיוונית בתוך בתל אביב.

לאוטובוס יש כאמור מספר יתרונות ומספר חסרונות. למרות העובדה שאפשר להרוויח עוד כמה דקות שינה עד שמגיעים לעבודה כמו גם והתדירות הגבוהה בה יוצאות הנסיעות, חייבים לזכור מאידך, את חוסר הפרטיות, האפשרות שתעמדו כל הנסיעה וניחוחות הקיץ הישראלי באוטובוס דחוס, מה גם שאף אחד לא מבטיח שהאוטובוס בכלל יצא בזמנים הרשומים. ובנוסף לכל אלו, צריך לזכור, כאמור, שפעמים רבות יש צורך בנסיעות פנימיות שמגדילות את ההוצאה היומית.

עלויות הנסיעה ברכבת

הרכבת היא אחת החלומות היותר נעימים של הנוסע הישראלי שלא נוסע בה באופן קבוע. אמנם הנוחות בה בהחלט מפנקת ולא תתקלו במקרים רבים של צפיפות קיצונית שמזכירה אוטובוסים אך עם זאת, לרכבת ישראל יש נטייה מעצבנת לאחר, וזאת בנוסף לעובדה שפרט לתחנות בת"א, שאר התחנות בארץ ממוקמות מחוץ לערים ודורשות המתנה לאוטובוס שגם מייקרת את ההוצאה (במידה וכרטיסכם לא משולב).

העלות הנמוכה ביותר עבור נסיעה במנוי חודשי היא בקו שבין רחובות לת"א אשר מסתכמת ב-351 שקל או בעסקה משתלמת יותר בכרטיס עם אגד שמחירו 441.5 שקל. הקו היקר ביותר הוא בנסיעה בין חיפה לת"א בכרטיס משולב הכולל את אגד ומחירו הוא 815 שקל.

ועכשיו להשוואות - ההפרשים בין נסיעה באוטובוס לרכב פרטי

החסכון המשמעותי ביותר הינו בגובה 2962 שקל לחודש, בנסיעה ברכב פרטי הוא לנוסע בקו ב"ש-ת"א ברכב מסוג מאזדה 6 (או בסדר גודל דומה). נסיעה באוטובוס בין חיפה לת"א באוטובוס, במקום במאזדה 3 (ודומיה) תביא לחסכון של 1625 שקל. נוסעי הסיריון הקטנה מאשדוד, ירושלים וב"ש יוכלו לחסוך בין 540-1152 שקל.

עם זאת, לנוסעים מרחובות ממש לא שווה לצאת לתחנות ולהמתין לאוטובוס – נסיעות שכאלו בתחבורה ציבורית לא ישיגו להם חסכון משמעותי ובשביל פער של 12 שקלים בלבד, עדיפה הנוחות של האוטו הפרטי. תושב רחובות שבבעלותו רכב דיזל ומעדיף את האוטובוס לת"א יפסיד בכל חודש כ-36 שקל.

נתון נוסף שחשוב לציין (שוב) הוא העובדה שברוב המקרים, אוטובוס אחד לא מספיק כדי להגיע למקום העבודה. מה שמחייב נסיעה דו כיוונית בתוך העיר שתעלה כ-10.60. חופשי חודשי (בעלות של כ-200 שקל) יוזיל את העלויות של הנסיעה הפנימית אבל צריך לקחת בחשבון גם את הזמן.

ההפרשים בין נסיעה ברכבת לנסיעה ברכב

גם בסקטור זה החסכון הבולט ביותר הוא לתושב ב"ש שיסכים לוותר על רכבו הפרטי לטובת הרכבת. תושב בירת הנגב בעל מאזדה 3 (או בסדר גודל דומה) או מאזדה 6, יחסוך בין 2400 ל-3000 שקל אם יעדיף את הרכבת. תושב חיפה שיבחר לנסוע מעיר הכרמל לת"א במאזדה 6 יפסיד כ-2576 שקל מידי חודש.

גם בסקטור זה בולטת העובדה ש"רחובותיים" שיעדיפו נסיעת רכבת על חשבון רכבם הפרטי לא ישפרו את מצבם הכספי באופן ניכר. הנוסעים בסיריון יחסכו רק כ-205 שקל ונוסעי רכבי הדיזל יחסכו כ-155 שקל. לעומתם, נמצאו כאמור פערים משמעותיים בקווים האחרים.

אוטובוס זול יותר מרכבת?

אם אנחנו משווים את תנאי הנסיעה באוטובוס לרכבת, חייבים לציין, שהרכבת מנצחת ובגדול. אך כאשר מכניסים למשוואה את האיחורים, התקלות ואת העובדה שכפי שציינו, רוב תחנות הרכבות (למעט ת"א) ממוקמות בפאתי העיר ומחייבות כלי תחבורה נוסף כדי להיכנס לעיר, התמונה קצת משתנה.

בבדיקת עלויות בלבד, מבלי לקחת בחשבון את המשתנים האקראיים, מגלים שכיוון שבאוטובוס נמנעים מלהציע בקווים הבינעירוניים כרטיס חופשי-חודשי וברכבת הכרטיס שכיח מאוד ואף ניתן לשדרוג לכרטיס משולב עם תחבורה עירונית, לפעמים הרכבת זולה יותר.

ברוב המסלולים עדיף האוטובוס מבחינה כספית עם פערים של 200 שקל בממוצע. הפער הבולט ביותר הוא במסלול ב"ש-אשדוד, שם עדיף האוטובוס באופן מובהק עם פער של כ-400 שקל. נוסעי הקו ירושלים-ת"א עומדים בפני התלבטות קלה כאשר הפער עומד על 10 שקלים בלבד. במידה והפרט החשוב בעיניהם הוא דווקא זמן הנסיעה, אז עדיף האוטובוס שכן הוא מצהיר על זמן נסיעה של 55 דקות לעומת 1:40 של הרכבת (משמעותי ביותר!).

בקו ב"ש-אשדוד נלקחה בחשבון נסיעה תוך עירונית דו-כיוונית באשדוד (לבאים מב"ש) אשר חושבה לפי מחיר של 9.20 שקל ב-22 ימי עבודה.

נוסעים לעבודה? תאספו חבר

לפני שאתם רצים לאוטובוס או מזמינים כרטיס חופשי חודשי ברכבת כדאי שתסתכלו בחדר ליד או לפחות תבדקו בבניין, סביר להניח שתגלו, כי בסביבתכם נמצא עובד אשר גר באזור מגוריכם ומידי יום נוסע לעבודה.

בבסיס החישוב עמדה ההנחה, כי ה"טרמפיסט" ישלם לבעל הרכב את עלות הנסיעה הנחסכת בתחבורה הציבורית (אוטובוס). כמובן, שבאותה מידה ניתן גם ללכת ע"פ נוסחת חלוקת הוצאות.

מיותר לציין, שברגע שמכניסים את החבר החדש למשוואה, מגלים כי חלק מכלי התחבורה הציבוריים הפכו להיות מיותרים. נסיעה בסיריון מכיוון ירושלים לתל אביב, שהייתה עד כה יקרה ב-798 שקלים יותר מאשר האוטובוס, הפכה להיות רווחית - חיסכון של 54 שקלים. ניתן לומר שאפשרויות רבות מלבד המסלול באר שבע תל אביב (לכל סוגי הרכבים בבדיקה) פתאום נהיו עדיפים לנסיעה ברכב.

בהשוואה לנסיעה ברכבת צריך להוסיף נוסע נוסף לרכב כדי שהנסיעה תהיה משתלמת באוטו. הנסיעה בין חיפה ובאר שבע לת"א עדיין תהיה משתלמת יותר ברכבת, אלא אם תצרפו אדם שלישי. בנוגע לנסיעה מאשדוד ברכב הצורך ליטר ל-12 ק"מ תחסכו כמעט 277 שקל, אך במידה והרכב שלכם לוגם ליטר על כל 8.5 אתם עלולים להפסיד 138 שקלים.

הקיץ כבר כאן - איך הכי שווה לרדת לאילת?

לקחת את האוטו הפרטי לאילת, זה אולי נוח, אבל כשחושבים על המעמסה שמוטלת על הנהג, בנוסף לסיכוני הכביש הלא מעטים, והקילומטרז' הרב שיעשה האוטו, כדאי לבדוק אלטרנטיבות אחרות. הנסיעה ברכב מסוג יונדאי גט'ס 1.4 תעלה לכם כ- 481 שקל בנסיעה דו-כיוונית. הנוחות במקרה זה מתבטאת בכך שניתן להעמיס את כל המשפחה בעלות כוללת אחת.

לעומת זאת, אם תבחרו להתפנק קלות ולהמריא לאילת, יעלה לכם התענוג כ-720 שקל לנוסע אחד בוגר. זה אמנם מקצר את זמן הנסיעה מ-4.5 שעות ל-45 דקות אבל מייקר מאוד את עלות החופשה השנתית שתכננתם.

הנסיעה באוטובוס של אגד מת"א לאילת ובחזרה, תעלה 135 שקל לאדם. שלא כמו נסיעות עירוניות שגרתיות, לא תתקלו כאן בנוסעים עומדים או צפיפות. עם זאת, לא בטוח שתוכלו להתחמק מילדים רועשים במידה וחשקה נפשכם בנסיעה שקטה. מה גם שהנסיעה לוקחת בערך 4.5-5 שעות לכל כיוון.

סיכום

במהלך השבועיים האחרונים כמעט שלא עבר יום מבלי שנשמע בכי וטרוניות על מחירי הדלק הגואים. במידה ואתם חלק מאותם מתלוננים או שהתלוננו באוזניכם, כדאי שתתייחסו ביתר תשומת לב לנתונים שעולים מהתחקיר שערכנו, ותיישמו אותם עליכם או שתמליצו למתלוננים.

מסתבר, שהזכות לנסוע ברכב צמוד לעבודה בכל יום היא משהו שמשלמים עליו ביוקר, מאוד ביוקר במקרים מסוימים. אם אינכם גרים במרחק נסיעה של 10 דקות ממקום העבודה והעלויות הכספיות הלא קלות של מחירי הדלק מפריעים לכם בסוף כל חודש, כדאי שתקחו בחשבון את החלופות המוצעות. האוטובוס, על שלל מגרעותיו יכול להשאיר אתכם עם פלוס של בין 460 שקל (לקרובים) ל-3000 שקל (לרחוקים יותר) – סקאלה מאוד רחבה שמשאירה לכם הרבה מקום למחשבה.

במידה והאוטובוס הוא בעינכם ירידה קיצונית מדי באיכות החיים, הרכבת יכולה גם היא להיות מקור מהימן לחסכון משמעותי. זה יכול לנוע בין 155 ל-3000 שקל, שוב תלוי במרחק אותו אתם אמורים לנסוע כל יום. החסכון הממוצע, הן ברכבת והן באוטובוס עומדים על כ- 1200-1600 שקל בחודש.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיותמערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיות

רפאל מציגה את "מגן אור" מערכת הלייזר החדשה

רפאל מציגה בתערוכת DSEI 2025 וחושפת את מערכת הלייזר החדשה "מגן אור", עם מכוון עוצמתי יותר, טווח מוגדל ותגובה מהירה; המטרה: יירוט מהיר, זול ומדויק, במהירות האור

רן קידר |
נושאים בכתבה רפאל

חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות מציגה בתערוכת DSEI 2025 בלונדון את הדור החדש של מערכת "מגן אור" (IRON BEAM 450), מערכת לייזר מבצעית שמיועדת ליירוט מהיר של איומים אוויריים קצרי טווח. מדובר בתצורה משודרגת, עם מכוון חדש המאפשר לטפל באיומים בטווחים גדולים יותר, עם דיוק גבוה יותר ויכולת תגובה מהירה בהרבה לעומת הדגם הקודם. 

המערכת החדשה מתוכננת לנטרל איומים במהירות האור, בעלות שולית נמוכה מאוד לכל יירוט, יתרון משמעותי ביחס למערכות טילים קיימות, שבהן כל יירוט עשוי לעלות עשרות אלפי דולרים. היא מיועדת להגן על שטחים נרחבים, פועלת ברצף ויכולה לתת מענה גם לתרחישים מורכבים שבהם נדרש יירוט רב־שכבתי ומתואם. 

לדברי מנכ"ל רפאל, יואב תורג'מן, מדובר בפריצת דרך טכנולוגית שמסמנת שינוי תפיסתי בתחום ההגנה האווירית: "הצגת המכוון החדש IRON BEAM 450 בתערוכת DSEI ממחישה כיצד פריצות דרך בטכנולוגיית לייזר רב עוצמה משנה את כללי המשחק בתחום ההגנה האווירית ומאפשרות יירוטים יעילים מאוד ובעלות נמוכה. לצד מערכות ההגנה האווירית שלנו, מערכת "מעיל רוח, מערכת ההגנה האקטיבית המבצעית הראשונה והיחידה בעולם לרק״ם. המערכת מותקנת על טנקים ורכבים משוריינים במספר צבאות, מגנה על הצוותים והפלטפורמות מפני איומים נ״ט ומבססת את ההגנה האקטיבית כסטנדרט מרכזי בכוחות מתמרנים. בנוסף, עם פתרונות הנ״ט, מערכות נגד כטב״מים והמערכות הימיות, רפאל מספקת פתרונות משולבים העונים על צרכי ההווה ומתכוננים לאתגרים של המחר”.

בין המערכות המשלימות שמציגה רפאל בתערוכה: כיפת ברזל לטווחים קצרים, "קלע דוד" לטילים בטווחים ארוכים, ומערכות ספיידר לטווחים בינוניים. לצד מערכות שליטה ובקרה כמו MIC4AD ו-SKY SPOTTER, וכן DRONE DOME ו־LITE BEAM שנועדו להתמודדות עם רחפנים וחימושים משוטטים.

במימד הימי מציגה החברה את הגרסאות המותאמות של מערכות היירוט: C-DOME, שהיא הגרסה הימית של כיפת ברזל, וכן Naval Iron Beam ו-TORBUSTER. כל אלו מבוססים על ארכיטקטורה פתוחה שמאפשרת שילוב בציים קיימים, גם בשגרה וגם בלחימה. IRON BEAM צפויה להשלים את ההגנה הרב־שכבתית של ישראל, תוך צמצום משמעותי של עלויות והתאמה לאיומים משתנים, בין אם מדובר בירי רקטות, ברחפנים או במטחים מרובי ראשי קרב. המערכת טרם נכנסה לשימוש מבצעי, אך עם ההתקדמות הטכנולוגית הנוכחית, נראה שהיא בדרך להפוך לחלק בלתי נפרד מהגנת העורף והחזית גם יחד.

כטב"מ הרמס 900 של אלביט. קרדיט: רשתות חברתיותכטב"מ הרמס 900 של אלביט. קרדיט: רשתות חברתיות

לאור "ליקויים מקצועיים" אלביט ותע"א הוצאו מהתערוכה האווירית בדובאי

במכתב שנשלח שעות אחרי התקיפה בדוחא, תוארו הסיבות הרשמיות, אך הטענה היא השהחלטה התקבלה כבר קודם לכן באופן בלתי רשמי, כחלק ממהלך מתואם להרחיק את ישראל מהאירועים הביטחוניים המרכזיים באזור

רן קידר |

מארגני תערוכת התעופה של דובאי הודיעו למספר חברות ביטחוניות ישראליות כי הן אינן מוזמנות להשתתף באירוע הבינלאומי שייערך בנובמבר הקרוב. וכך, היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, שנבנו בקפידה מאז הסכמי אברהם ב-2020, ממשיכים להיסדק תחת כובד ההשלכות של העימות הממושך בעזה.

מארגני התערוכה שלחו מכתבים למספר חברות ביטחוניות מישראל, ביניהן התעשייה האווירית ואלביט מערכות אלביט מערכות 0.94%  , ובהם נכתב כי השתתפותן לא תאושר. על הנייר, הסיבה היא "ליקויים מקצועיים", אך זוהי כנראה תגובה להתקפה של ישראל על אדמת קטאר לפני יומיים. מעבר לתוצאות המיידיות של התקיפה, הגלים שעוררה, כללו הסתייגות של טראמפ (אמנם קלה, אבל בכל זאת), נאום תוקפני של נשיאת האיחוד האירופי ועכשיו, התגובה הלא רשמית של איחוד האמירויות. כזכור,  בריטניה מנעה לאחרונה מנציגים ישראלים להשתתף בתערוכת הביטחון הגדולה שלה, וצרפת חסמה גישה של חברות ישראליות לתערוכת הנשק בפאריז ביוני האחרון.

זו אינה הפעם הראשונה שהתערוכה בדובאי מסתבכת בהקשר הישראלי, היות ובנובמבר 2023, שבועות לאחר פרוץ המלחמה בעזה, הדוכנים של התעשייה האווירית ורפאל נותרו ריקים מבלי שניתן לכך הסבר רשמי.

אלביט מערכות, שהקימה יחידה ייעודית באמירויות, והתעשייה האווירית, שהובילה פרויקטים משותפים עם התאגיד הביטחוני המקומי EDGE, היו חלק בלתי נפרד מהתממשקות ההסכמים בין המדינות מאז 2020. הן לקחו חלק גם בתערוכה האחרונה באבו דאבי בפברואר האחרון. משרד הביטחון הישראלי אישר שקיבל את ההודעה מהמארגנים אך לא מסר פרטים. 

למרות הכל, התעשייה הביטחונית הולכת ומתחזקת

עם זאת, למרות הצהרות על חרמות ועל שקילה מחודשת של רכישות, לאחרונה דווח כי גרמניה, למשל, מתכננת מישראל (באמצעות התעשייה האווירית) שלושה כטב"מים מסוג "איתן" (Heron) תמורת 1.2 מיליארד דולר, וזאת למרות קולות הולכים וגוברים ממדינות רבות באיחוד האירופי להגביר את הלחץ על ישראל כדי לעצור את המלחמה בעזה.