העובדות

--------

יהודה זפרני (להלן: "מערער 1") הועסק כעובד יומי ע"י חברת ירקות, מחודש פברואר 2005 ועד חודש פברואר 2006, עת פוטר מעבודתו, על אתר. מערער 1 קיבל בתלוש חודש פברואר 2006 "פדיון הודעה מוקדמת", כשיעור שכרו לחודש ימים.

תביעתו של מערער 1 לדמי אבטלה נדחתה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מאחר שלא צבר את מלוא ימי האכשרה הנדרשים, לצורך זכאותו. במקרה זה, ימי תקופת ההודעה המוקדמת, שבה לא עבד ושולמה לו תמורתה, משלימים את מניין תקופת האכשרה למניין הנדרש בחוק הביטוח הלאומי, לצורך זכאותו לדמי אבטלה.

צבי קרויטרו (להלן: "מערער 2") הועסק כעובד חודשי ע"י מעבידים שונים, בתקופה שמחודש מרץ 2005 עד חודש פברואר 2006, עת הופסקה העסקתו מיידית.

תביעתו של מערער 2 לדמי אבטלה נדחתה ע"י המל"ל, מן הטעם שלא צבר את הימים, הנדרשים להשלמת תקופת אכשרה, בשנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה.

המחלוקת המשפטית, אשר נידונה בבתי הדין האזוריים לעבודה, בעניינם של המערערים, היתה, האם יש לכלול תקופה, בה קיבל העובד פיצוי בגין הודעה מוקדמת, בחישוב תקופת האכשרה לצורך קביעת זכאות לדמי אבטלה.

בתי הדין האזוריים בהכרעתם, הסתמכו על פסיקת בית המשפט העליון, לפיה תשלום תמורת הודעה מוקדמת, יחשב כ"שכר עבודה" לעניין זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק, לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, ומשחובת מתן ההודעה המוקדמת עוגנה בחקיקה, יש מקום להתייחס אליה כחיוב מתחום הביטחון הסוציאלי ולא כפיצוי הסכמי. נקבע, כי יש למנות את "ימי פדיון ההודעה המוקדמת", כחלק מהשכר לצורך חישוב תקופת האכשרה. לפיכך, הן מערער 1 והן מערער 2, השלימו את תקופת האכשרה לדמי אבטלה.

המל"ל ערער על הכרעה זו של בתי הדין האזוריים לעבודה, וטען, כי אין לגזור גזירה שווה, לעניין המשמעות, שנתן בית המשפט העליון ל"פדיון הודעה מוקדמת", לגבי גמלאות אחרות, כמו גם לעניין דמי אבטלה, זאת לאור הוראות חוק הביטוח הלאומי וצו הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה)(תשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר), התשמ"א-1981 (להלן: "הצו").

פסק דין

--------

בית הדין הארצי סקר את הסדר הזכאות לדמי אבטלה ואת תכליתו וציין, כי המחוקק הביא בחשבון, קיומן של נסיבות, בהן העובד נעדר מעבודתו שלא מרצונו, ולפיכך לא השלים את תקופת האכשרה. כך למשל, נקבע בחקיקה, כי ילקחו כחלק מתקופת האכשרה ימי אבל, ימי מחלה או ימי שירות צבאי, אף אם לא שולמו בעדם דמי ביטוח, והעובד לא עבד בהם.

בית הדין ציין, כי גישת הפסיקה, שראתה בתשלום תמורת הודעה מוקדמת "פיצוי", היתה מבוססת על מסגרת נורמטיבית חוזית, משחובה זו טרם עוגנה בחקיקה. עם עיגון חובת ההודעה המוקדמת בחקיקה, מהווה היא "חלק מרשת הביטחון הסוציאלי" להגנתו של העובד.

בהתבסס על התכלית הסוציאלית, העומדת ביסוד תשלום דמי האבטלה, לאפשר למי שנפלטו ממעגל העבודה קיום בכבוד, עד למציאת מקום עבודה חדש, קבע בית הדין, כי יהיה זה בלתי סביר לקבוע, שויתור מעביד על תקופת עבודה, תהפוך את התשלום בגינה, לכזה שימנע מהעובד הכרה בה לעניין זכאות לדמי אבטלה. מניעת העובד מלעבוד בפועל, מסיבות שלא תלויות בו, לא תהיה לו לרועץ על פי ההסדר החקיקתי.

חובת תשלום דמי ביטוח

לטענת המל"ל, בתי הדין האזוריים יצרו זכאות לגמלה מבלי ששולמו בעדה דמי ביטוח, ואף לא נקבע, כי המעסיק חייב לשלמם.

בהתאם לפסיקת בית הדין, משנקבע, כי יש לראות בתשלום תמורת הודעה מוקדמת כ"שכר עבודה" לעניין הגדרת "מבוטח" בהקשר לזכאות לדמי אבטלה, ממילא יש חובה לשלם דמי ביטוח עבורה.

יצוין, כי באשר למערער 1, קבע בית הדין האזורי, כי "ימי פדיון חופשה", יש לראות "כחלק מהשכר לעניין חישוב תקופת האכשרה". בית הדין הארצי לא דן בקביעה זו של בית הדין, זאת משום שהמל"ל לא ערער על הכרעה זו.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".