האקזיטים הצילו לאלביט הדמיה את 2007: ההכנסות הסתכמו ב-3.5 מיליארד שקל
אלביט הדמיה מדווחת היום על גידול מרשים בהכנסותיה השנתיות ב-2007 לרמה של 3.5 מיליארד שקל לעומת 1.6 מיליארד שקל ב-2006. העלייה אמנם מרשימה, אולם החלק הארי מההכנסות הגיע הודות לאקזיטים שביצעה החברה במהלך השנה.
הכנסות של 2.9 מיליארד שקל רשמה החברה בשנה החולפת ממרכזים מסחריים, לעומת 397 מיליון שקל בלבד ב-2006. העלייה נובעת ממכירת 4 מרכזים מסחריים תמורת 2.8 מיליארד שקל (מרכז ארנה פלאזה בהונגריה, ריבניק פלאזה, סוסנויק פלאזה ולובלין פלאזה בפולין). מכירות הנכסים הללו הסיטו את החולשה שנבעה מהפעילות של שאר המרכזים המסחריים של החברה, אשר הכנסותיהן ירדו ב-11% ל-97.8 מיליון שקל בשנה שעברה.
במקביל לשחיקה בהכנסות מהפעילות השוטפת המרכזים המסחריים, אלביט הדמיה ספגה גם עלייה בהוצאות לרמה של 1.7 מיליארד שקל לעומת 395 מיליון שקל בשנת 2006. בשורה התחתונה, הרווח הנקי של החברה הסתכם ב-992 מיליון שקל הודות לאקזיטים, בהשוואה ל-531 מיליון שקל בשנת 2006.
ההון העצמי נכון לסוף 2007 הסתכם בכ-3.23 מיליארד שקל, לעומת כ-2.29 מיליארד שקל ב-31 בדצמבר 2006, גידול של כ-40%. יתרות המזומנים בידי הקבוצה מסתכמות בכ-4 מיליארד שקל.
מוטי זיסר, יו"ר אלביט הדמיה מסר, כי "זוהי שנה בה פרעה אלביט הדמיה את השטרות עליהם דיברה. אנו מודים לציבור המשקיעים שהאמין בחברה לאורך הדרך וכעת זוכה ליהנות מהפירות. ההנהלה ועובדי החברה יעשו כל שביכולתם על מנת שתוצאות דומות ואף משופרות יוצגו גם בעתיד." עם זאת נציין כי המניה צנחה מתחילת השנה בכ-32%.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
