עובדות

-------

ב- 4.1.2001 הסמיכה הרבנות הראשית (להלן - המעבידה), את הרב שרמן ואת מר סלומון (להלן - העובדים), לתפקידים שונים במסגרת הרבנות לכשרות ארצית. הרבנות לכשרות ארצית פעלה באמצעות חברת י.א. ייעוץ טכני וכלכלי בע"מ (להלן - החברה).

במהלך חודש מרץ 2004, הודיעה הרבנות הראשית לעובדים על שינויים במבנה ובסמכות הרבנות לכשרות הארצית שבאחריותה. לא התאפשר לעובדים להשמיע את דברם בפני חברי מועצת הרבנות, ובהתאם להחלטת הרבנות הראשית, שלחה החברה מכתבי פיטורים לעובדים ביום 13.4.2004. באותו יום, הודיע הרב הראשי, יונה מצגר, לרב מינסקי על מינויו למנכ"ל הרבנות לכשרות ארצית ועל מינוי הרב רווח כרב פוסק.

העובדים תבעו בבית הדין האזורי את ביטול פיטוריהם והשבתם לעבודתם.

בית הדין האזורי קבע, כי לא הוכח ליקוי בתפקודם של העובדים ולא נמצאה הצדקה לפיטוריהם. על כן, קבע בית הדין האזורי, כי הפיטורים בטלים והורה על החזרת העובדים לעבודתם לאלתר. עוד הורה בית הדין האזורי על תשלום פיצוי לכל אחד מהעובדים בגובה שכרו המלא, וכי מינויים של הרבנים שמונו לאחר פיטוריהם יבוטל.

בית הדין הארצי לעבודה בירושלים קבע

------------------------------------

בית הדין קבע בראשית פסק הדין, כי מכיוון שהצדדים לא ערערו על החלטת בית הדין האזורי בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין הרבנות הראשית לבין הרב שרמן ומר סולומון, הרי שפסיקתו בעניין זה חלוטה.

סעד האכיפה ויישומו

בית הדין הארצי דן בדרך הראויה להחזרת העובדים לעבודתם כפי שקבע בית הדין האזורי:

ככלל, למעסיק הפררוגטיבה לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר, לפי הבנתו ושיפוטו. אולם נקבע בעבר, כי הפררוגטיבה אינה פרוצה לכל רוח ולא תהא נתונה לגחמה של המנהל. החלטה ניהולית לעולם תהא כפופה לדרישת הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות. על המעסיק, בבואו להשיב את העובד לעבודתו, להביא בחשבון שיקוליו את צרכי העובד, התאמתו וכישוריו לתפקיד, את השינויים שחלו במקום העבודה וצרכי התפקיד. בית הדין יבחן, בכל מקרה על פי נסיבותיו, האם יישום סעד האכיפה נעשה באופן שיש בו מענה סביר ומידתי לאינטרסים של העובד ושל המעסיק ואת האיזון שנעשה במשקלם של אינטרסים אלה בכללותם.

בית הדין הארצי קבע, כי מאז פיטוריהם של העובדים, חלו שינויים בתחומי פעילותה של הרבנות לכשרות ארצית, לרבות התרחבות תחומי פעולתה. בית הדין קבע, כי על המדינה למלא אחר פסק אכיפה חלוט, שיצא מלפני בית הדין האזורי, המורה על החזרת המצב לקדמותו, תוך החזרת העובדים לתפקידם מבלי שיפגעו תנאי העסקתם, כפי שהיו עובר לפיטורים.

בית הדין ביסס הכרעתו על מספר טעמים:

בנסיבות המקרה, משמעות סעד האכיפה הינו לא רק השבת העובדים לעבודה במסגרת הרבנות לכשרות ארצית, אלא החזרתם לתפקידיהם כמקודם. בהתאם להצהרות הצדדים, אין מניעה כי העובדים יעבדו בצוותא עם הרב מינסקי והרב רווח. בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי, ב"כ הרבנות הראשית, ב"כ החברה והרב מינסקי נתנו הצהרה ממנה עולה, כי הם היו מודעים לכך שאם יינתן סעד אכיפה, התוצאה תהיה החזרתו של אחד העובדים לעבודתו בתפקידו הקודם. נקבע, כי חזקה היא שידיעה זו חלה גם על העסקתו של העובד השני.

על כן, נקבע, כי אכן החזרת העובדים לתפקידם תיעשה בהתאמה לצרכי הרבנות הראשית, תוך התחשבות בשינויים ובהתפתחויות שחלו בתחומי עיסוקה ופעילותה. אולם בחלוקת התפקידים והגדרתם מחדש יש להקפיד על זיקה מהותית בין אופי התפקיד בו שימש כל אחד מהעובדים קודם לפיטוריו, לבין התפקיד המיועד לו, ובכפוף לכך שההחלטה הסופית בדבר הצבתם של העובדים תהיה סבירה ומידתית ותתקבל לאחר הידברות עם העובדים ושמיעת עמדתם בנדון.

העסקתם של הרב מינסקי והרב רווח

בית הדין קיבל את ערעורם של הרב מינסקי והרב רווח כנגד פסיקתו של בית הדין האזורי שהורה לבטל את מינויים. בית הדין קבע, כי יש להמשיך ולהעסיקם בכפוף לסעד האכיפה והחזרת העובדים לעבודתם. על כן נקבע, כי אין מניעה להמשיך את העסקתם ביחד עם החזרת העובדים לעבודתם.

תשלום פיצויים לעובדים

בית הדין דחה את תביעתם של העובדים לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין משני טעמים:

1. סעד הצהרתי של אכיפה אשר ניתן בשל פיטורים שלא כדין, אינו כולל בהכרח חיוב בתשלום

הפרשי שכר לכל תקופת אי העבודה.

2. הכלל הוא, כי בית המשפט לא יעניק סעד מעבר לזה שהתבקש בכתב התביעה.

על כן, מכיוון ובכתב התביעה עתרו העובדים לסעד הצהרתי של השבה לעבודה בלבד, ולא ניתן אף לקבוע כי הסעד הכספי נובע ישירות מסעד האכיפה שניתן בפועל, התקבל ערעורה של המדינה ואין היא מחויבת בתשלום הפיצויים לעובדים.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".