להלן עדכון על הבהרה חדשה של עו"ד משה מזרחי היועץ המשפטי לרשות המיסים מיום 13 ביוני, העוסקת ברישום כלי רכב במרשם משרד הרישוי. ההוראה למעשה משנה את המצב הקיים מזה כ-14 שנים לפיו ניתן לרשום כלי רכב בבעלות תאגיד על שמו של הנהג המשתמש ברכב. לפי הצעתו של עו"ד מזרחי, רשות המסים לא תכיר ברכב בבעלות תאגיד במידה ולא נרשם על שמו במשרד הרישוי.

לדברי היועץ המשפטי לרשות המיסים, לא קיימת בעיה משפטית עם ההוראה הקודמת אלא שמטרת ההנחיה החדשה הינה כי לא תינתן עוד לתאגיד האפשרות לטעון בפני רשות המיסים כי כלי הרכב הוא בבעלותו אם במרשמי משרד הרישוי כלי הרכב אינו רשום על שמו.

למרות שמזה שנים מתקיימות התייעצויות עם לשכת רו"ח לפני שינוי של הוראה קבועה כגון זו, הרי שההוראה נקבעה הפעם ללא דיונים עם הלשכה.

לשכת רואי חשבון בישראל הפיצה חוזר בנושא ממנו עולה, כי לשכת רו"ח מתנגדת לשינוי החד צדדי.

מר עופר מנירב, יו"ר ועדת המסים והקשר עם רשויות המסים, ביקש במכתב למנהל רשות המסים, יהודה נסרדישי, לזמן דיון דחוף בהשתתפות הלשכה בנושא זה, עוד לפני שההנחיה תיכנס לתוקף (ב-1.09.07) ולחילופין להתלות את תוקפה עד שימוצו הדיונים בינינו בנושא.

עניינית, עמדת הלשכה היא שהנחיה של יועץ משפטי אינה גוברת על דיני הקניין ו/או מונעת אפשרות מנישום להעלות טענות עובדתיות משפטיות!

מנירב מוסיף במכתבו כי גם ללא תוספת זו ו/או לאחר ביטולה (היה ואכן תבוטל) יכול ורשאי התאגיד, כאמור לעיל, להמשיך ולטעון כי הרכב שייך לתאגיד, כאשר הרכב נרכש על ידי התאגיד ומופיע בספריו וזאת גם ללא הרישום במשרד הרישוי.

להלן הנחיית עו"ד משה מזרחי, כפי שהגיעה ללשכת רואי חשבון לפני מספר ימים.

הנדון: רישום כלי רכב במרשם משרד הרישוי

בעקבות בחינה מחודשת של תוספת מס' 1 לה"ב 90/6 (מיום 2.8.93), הנני להבהיר כדלקמן:

1. ביום 2.8.93 פורסמה תוספת מס' 1 להוראת ביצוע 90/6 המאפשרת לפקיד השומה לראות תאגיד כבעליו של כלי רכב הרשום בספרי התאגיד, וזאת חרף רישומו במשרד הרישוי על שם בעל המניות בתאגיד ו/או על שם מנהל בתאגיד.

2. כתנאי ליישום ההוראה, חוייבו התאגיד ובעל המניות ו/או המנהל אשר הרכב רשום על שמו להצהיר כי הבעלות הקניינית ברכב הינה של התאגיד.

3. ההוראה האמורה נועדה להתחקות אחר בעליו האמיתי של כלי הרכב, ולאפשר לו לתבוע הוצאות בגין הרכב. נוהל זה נולד, ככל הנראה, בעקבות הנוהג בשוק לרשום כלי רכב על שם אדם פרטי על מנת למנוע את ירידת הערך הנובעת מהיות כלי הרכב בשימושו של תאגיד.

4. מבחינה משפטית ההוראה נסמכת על סעיף 2 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971, לפיה הבעלות במיטלטלין היא הזכות להחזיק ולהשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה (ואינה דורשת רישום, כפי שנדרש לגבי בעלות במקרקעין) וכן על סעיף 33 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 הקובע כי הבעלות במיטלטלין עוברת במסירת הממכר לרוכש ואינה טעונה רישום כלשהו.

5. עם זאת תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (ראו תקנות 271 ותקנה 300) מחייבות רישומו של כלי רכב ובעליו במרשם רשות הרישוי.

6. הפסיקה אשר התלבטה במעמדו של הרישום במרשם רשות הרישוי קבעה (ע"א 492/64 לוי נ' וייס (פ"ד יט(1) 587), ע"א 299/74 גולומב נ' גודפריד (פ"ד כ"ט(2) 837) וכו') כי לרישום במרשמי רשות הרישוי ערך דקלרטיבי (הצהרתי) ולא קונסטיטוטיבי (יוצר). יחד עם זאת, ולמרות הגדרתו כדקלרטיבי בלבד, ראתה הפסיקה חשיבות רבה ברישום במרשמי רשות הרישוי, שכן הציבור הרחב (וכן רשויות שונות) מסתמכות על הרישום לצורך מעקב אחר הבעלות ברכב, עיקולים ושיעבודים הרשומים על כלי הרכב וכו'.

ולעניין זה יפים דברי ביהמ"ש העליון ברע"א 5379/95 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ (פ"ד נ"א(4) 464):

"גם אם אין הרישום קונסטיטוטיבי אין חולק על חשיבותו. הרישום יוצר מאגר מידע בידי רשות, עליו מסתמכים רוכשי רכב כדי לוודא בעלות של המוכר ברכב הנמכר בטרם ירכשוהו. עיקולים ושעבודים נרשמים על הרכב במשרד הרישוי ומתאפשר מעקב אחר חובות של בעלי כלי הרכב והחלפת הבעלות בהם... לפיכך, גם אם אין הרישום בגדר אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי, חשיבותו רבה ולרישום העברת בעלות ברכב מוקנה מעמד מיוחד שאין להעברתם של מטלטלים אחרים וראוי שהרשויות המוסמכות תיתנה את הדעת לנושא זה המצריך בדיקה והסדר."

7. כאמור נסמכה התוספת הראשונה להוראת הביצוע 90/6 על היותו של הרישום דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי ועל כן אפשרה לתאגיד לטעון כי יש לייחס את ההוצאה לתאגיד הגם שכלי הרכב רשום במרשם רשות הרישוי על שם בעל המניות או המנהל.

8. אף שיש בסיס משפטי לגישה שננקטה בהוראה שבתוספת הנ"ל, הרי לנוכח עמדת בית המשפט העליון בפרשת סהר הנ"ל ולמטרות תקינות מנהלית, הגעתי לכלל החלטה כי יש לבטל את התוספת הנ"ל, כך שלא תינתן עוד לתאגיד האפשרות לטעון בפני רשות המיסים כי כלי הרכב הוא בבעלותו אם במרשמי רשות הרישוי כלי הרכב אינו רשום על שמו.

9. בהיות החלטתי משנה נוהג שרווח במשך מספר שנים, ולאור טענה אפשרית של הציבור בדבר הסתמכות על נוהג זה, השינוי יחול רק מעתה ואילך. דהיינו, החלטתי זו תהיה בת תוקף לגבי כלי רכב אשר יירכשו ע"י תאגידים החל מיום 1.9.07. רכב אשר יירכש ממועד זה ואילך, ייחשב כרכב התאגיד רק אם יוכח (באמצעות הצגת רישיון הרכב) כי הרכב רשום במרשמי רשות הרישוי ע"ש התאגיד.