שוק הסחורות: גומי - מהאמזונס לשווקי הסחורות באסיה

התושבים האינדיאנים באגן האמזונס היו הראשונים שהשתמשו בגומי טבעי למטרות שונות. הם הפיקו אותו מהשרף (latex) של עץ הגומי (hevea brasiliensis), שגדל פרא בברזיל באזור רחב הידיים שעל גדות הנהר אמזונס. אף על פי שעץ הגומי הוא המקור היחידי כיום להפקת גומי טבעי בכמות מסחרית, אפשר להפיק גומי טבעי גם מעצים אחרים, ובהם שיח הצומח באזורים הצחיחים של מקסיקו. בשנת 1615 תיאר בספרו "המלכות האינדיאנית" הספרדי חואן דה טורקמאדה איך השתמשו האינדיאנים המקסיקנים בנוזל דמוי חלב המופק מעץ מקומי למטרות פולחניות ולהכנת כדורי גומי, נעליים ובקבוקים אטומים למים ולבגדים. אף על פי שהיה שימוש מצומצם בגומי באירופה כבר במאה השמונה-עשרה, בעיקר להכנת מחקים (לכן המילה Rubber באנגלית פירושה גם "גומי" וגם "מחק"), התפתחה שם תעשיית הגומי רק במאה התשע-עשרה.

בתחילה היו השימושים בגומי מוגבלים בגלל רגישות הגומי הטבעי לשינויי טמפרטורה ובגלל פריכותו הרבה. בשנת 1839 פיתח האמריקאי צ'רלס גודייר את תהליך הגיפור של הגומי הטבעי על ידי הוספת גופרית בטמפרטורה גבוהה. תהליך הגיפור פתר את הבעיות שנבעו מפריכותו של הגומי ומאי-עמידתו בטמפרטורות קיצוניות. כך שהתוצר שהתקבל התאים לייצור צינורות, צמיגים, חגורות לתעשייה, נעליים ומוצרים נוספים. הבהלה לגומי התחילה בעקבות הפופולריות הגוברת של האופניים בסוף המאה התשע-עשרה, וגברה אחרי שנת 1900, עם התפתחות תעשיית המכוניות, שנזקקה לכמויות גדולות של גומי לצמיגים.

כפי שציינתי, המקור הטוב ביותר להפקת גומי טבעי הוא עץ הגומי, ועץ הגומי גדל פרא באזור אמזונס בברזיל. לכן, כשהתחיל השימוש התעשייתי בגומי (מסוף המאה השמונה-עשרה ועד שנת 1910) הגיעה כל כמות הגומי הטבעי מאזור האמזונס בברזיל.

בשנים 1980-1977 עבדתי בברזיל באזור הנהר אמזונס, וכשהגעתי לשם עם משפחתי התפלאנו למצוא תיאטראות מפוארים, המזכירים את אולם לה-סקאלה שבמילנו, בערים נידחות למדי הפזורות לאורכו של הנהר אמזונס, כמו בלם ומנאוס. לשאלתנו הסבירו לנו המקומיים שבתקופת פריחת המסחר בגומי זרם כסף רב לאזור ומיטב זמרי האופרה של אירופה באו להופעות בתיאטראות אלו.

ברזיל ניסתה למנוע הוצאת זרעים של עץ הגומי משטחה אך ללא הועיל. בשנת 1876 הצליח סופר אנגלי, שהיה גם מומחה לגומי, ושמו הנרי וויקאם, להבריח 70,000 זרעים של עץ הגומי ללונדון, ועל כך זכה בתואר אבירות באנגליה ונזכר לדיראון עולם בברזיל. לאחר שערכו האנגלים ניסיונות בזרעים, הצליחו לבסוף לגדל שתילים בגנים הבוטניים המלכותיים בלונדון ומשם להעביר שתילים למושבותיהם בציילון, סינגפור ומלאיה. מכיוון ששתיל הגומי זקוק ל-6 עד 8 שנים עד שיוכל להפיק גומי, החלה ההפקה הראשונית במדינות אלו רק לאחר שנת 1883.

הפקת הגומי בדרום מזרח אסיה התבססה על מטעי גומי, בניגוד לאזור אמזונס, שבו גדלו עצי גומי פרא והיו מפוזרים באזורים מרוחקים וקשים לגישה. גם כוח העבודה באסיה זול משמעותית מכוח העבודה בברזיל, שבה נאלצים להביא עובדים מאזורים מרוחקים כדי לאסוף את הגומי. לפיכך היה ייצור הגומי בדרום מזרח אסיה זול מהייצור בברזיל באופן ניכר, ובשנת 1913 איבדה ברזיל את מקומה הראשון כספקית הגדולה בעולם. כיום כ-92% מתפוקת הגומי הטבעי בעולם מגיעה מדרום מזרח אסיה, וששת היצרניות העיקריות, תאילנד, אינדונזיה, מלזיה, הודו, סין ווייטנאם, מספקות כ-88% מהתפוקה העולמית.

כ-50% מהגומי הטבעי משמשים לייצור צמיגים, בעיקר למשאיות ומטוסים, וכ-60% מהגומי הטבעי המיוצר בעולם מוצא את דרכו אל תעשיית הרכב, כולל גם חגורות צינורות ואטמים. גומי טבעי משמש גם למוצרים נוספים כמו כפפות, ציוד ספורט, כפפות סניטריות וקונדומים.

כבר בשנת 1920 החלו לפתח בארצות הברית גומי סינטטי – מפני שמחירו של הגומי הטבעי היה גבוה באותה עת וייצורו היה בשליטה מוחלטת של האנגלים – אך כמות הייצור הייתה מועטה: כמה מאות טון לשנה בלבד.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר שיפן כבשה את המדינות יצרניות הגומי בדרום מזרח אסיה, השתמשה ארצות הברית בכ-80% מתצרוכת הגומי שלה בגומי סינטטי. כיום יותר ממחצית התצרוכת העולמית מקורה בגומי סינטטי: 12.5 מיליון טון בשנת 2006, לעומת 9.2 מיליון טון גומי טבעי באותה שנה. במוצרים רבים משתמשים כיום בתערובות של גומי טבעי וסינטטי. המחיר הממוצע של הגומי הסינטטי בניו יורק בשנת 2006 היה 1,710 דולר לטון ושל הגומי הטבעי 2,113 דולר לטון. ככל שעולה מחיר הנפט הגולמי, המשמש חומר גלם לייצור גומי סינטטי, כך פוחתת כדאיות ייצורו, ונוסף על כך הפקת גומי טבעי מעצי גומי תורמת לאיכות הסביבה: גידולם של עצים רבים יוצר ריאה ירוקה.

מחיר הגומי הטבעי נע בתחום של בין 350 ל-600 דולר לטון בין השנים 1961 ל-1973, לאחר מכן עלה באופן תלול והגיע ל-1,650 דולר לטון בשנת 1980, מחיר המקביל ל-4,300 דולר לטון בדולרים של היום מתואמים לאינפלציה. המחיר ירד לאחר מכן והגיע ל-750 דולר בשנת 1985. לאחר שהמחיר שב ועלה ל-1,450 דולר לטון בשנת 1988, הוא נע בתחום שבין 800 ל-1,000 דולר בשנים 1993-1989. בשנת 1994 שב המחיר לעלות והגיע ל-1,840 דולר בשנת 1995. מחודש אפריל 1995 ירד מחיר הגומי באופן רצוף עד לשפל של 573 דולר במארס 2001. מאז עלה המחיר באופן רצוף והגיע לשיא של 2,730 דולר ביוני 2006. כיום מחיר הגומי הטבעי כ-2,350 דולר לטון.

עקב התנודות החריפות במחיר הגומי הטבעי מתנהל מסחר ער בחוזים עתידיים לגומי טבעי בשוקי הסחורות של דרום מזרח אסיה. בבורסת הסחורות של שנחאי נפח המסחר בחוזים על גומי טבעי נמצא במקום השלישי מכל הסחורות, לפניו רק נפט ונחושת. גומי טבעי נסחר גם בבורסת הסחורות של סינגפור, טוקיו, מלזיה והודו. משקיע המחפש להשקיע ישירות בגומי יצטרך לסחור באחת מהבורסות האלו.

*מאת: אריה גורן, אנליסט גלובלי בפרגון, מערך ניהול השקעות חו"ל של כלל פיננסים בטוחה.

*הערה: אין לראות בכתבה המלצה לרכישה או למכירה של גומי.