הפרעונות במט"ח במחצית ה-1 - פי 2 מבכל 2004
מהמחלקה לפעילות המשק במט"ח בבנק ישראל נמסר, כי במחצית הראשונה של 2005, הסקטור העיסקי פרע אשראי בנקאי במט"ח נטו בהיקפים ניכרים. היקף הפירעונות עמד על 2.2 מיליארד דולר, פי שניים מהפירעונות בכל שנת 2004, על רקע ירידה ניכרת בפער הריביות המותאם לסיכון, אל מתחת ל-0.5%.
מתחילת 2005, משקל האשראי במט"ח מתוך סך כל האשראי הבנקאי ירד באופן חד אל מתחת ל-25%, לראשונה זה כעשר שנים. בתקופה זו, בוצעו על ידי המגזר העיסקי גיוסי הון בהיקפים ניכרים באמצעות הנפקת אג"ח קונצרניות, המהווים תחליף לאשראי בנקאי. מרבית ההנפקות היו צמודות למדד ולא למט"ח. בנטרול הנפקות אלו, אומרים בבנק ישראל, ייתכן כי הירידה במשקל האשראי במט"ח הייתה חדה אף יותר. כרבע מפירעונות האשראי הבנקאי הנקוב במט"ח, בששת החודשים הראשונים של 2005, בוצעו על ידי ענף הבנייה, בעוד שמשקלו ביתרת האשראי נמוך יותר. פירעונות אלה נובעים מהמרת אשראי במט"ח לאשראי בשקלים שכן, האשראי הבנקאי הכולל לענף המשיך לגדול. מנגד, ענפים אחרים מוטי יצוא, הפועלים במט"ח, כגון תעשיית ציוד חשמל ואלקטרוני, שירותי תוכנה וענף היהלומים, אף הגדילו את יתרת האשראי במט"ח ואת משקלו בסך כל האשראי הבנקאי.
תופעת פירעון האשראי במט"ח התפרסה על פני מספר גדול של חברות. משקל המטבע דולר ארה"ב בפירעונות במט"ח היה 63%, הנמוך ממשקלו בסך יתרת האשראי הבנקאי במט"ח, אשר עמד בדצמבר 2004 על 77%.
עוד נמסר מבנק ישראל, כי משקל ענף הבניה מכלל האשראי הבנקאי במט"ח הגיע בסוף 2004 לכ-17%. יתרת האשראי במט"ח בענף הבנייה עומדת, בסוף הרבעון הראשון של 2005, על 4.7 מיליארד דולר. אך בבנק מזכירים, כי גם בענף זה פועלות חברות גדולות רבות אשר להן פעילות ענפה בחו"ל.
כלכלני בנק ישראל מציינים עוד, כי פירעונות האשראי במט"ח במחצית הראשונה של 2005, המהווים ביקוש למט"ח, לא יצרו לחץ מיוחד על שער החליפין. זאת, כיוון שמנגד פעלו כוחות אחרים, ארוכי טווח, אשר לחצו על שער החליפין בכיוון של ייסוף. הבולטים בהם הנם השקעות תושבי חוץ בני"ע ישראלים, ישירות ולמסחר בהיקף של כ-4.9 מיליארד דולר ועודף בחשבון השוטף, על בסיס מזומן, של כ-1.6 מיליארד דולר. בבנק מציינים, כי הפיחות של חודש יוני אינו קשור במישרין לפירעונות האשראי, אלא לגורמים אחרים.
במחלקה לפעילות המשק במט"ח בבנק ישראל מעריכים שפוטנציאל פירעונות האשראי במט"ח מוגבל והוא נמוך בהרבה מיתרת האשראי במט"ח. זאת, כיוון, שכאמור, רוב החברות שלהן יתרה גדולה של אשראי במט"ח, הן חברות שעיקר פעילותן במט"ח ועל כן הן לא חשופות לשינויים בשער החליפין של השקל. עבור חברות אלו, דווקא לקיחת אשראי בשקלים תהווה פתיחת חשיפה הפוכה, לייסוף השקל.
עוד נמסר מהבנק, כי מתחילת 1995 ועד לפרוץ המשבר הפיננסי בדרום-מזרח אסיה באמצע 1997, תושבי ישראל נטלו מהבנקים אשראי במט"ח בהיקף ניכר של כ-13 מיליארד דולר. רוב האשראי במט"ח נלקח אז ע"י חברות אשר מנהלות את מאזנן במט"ח או חברות שנטלו אשראי במט"ח כנגד פעילות שבגינה צפויות להן בעתיד הכנסות במט"ח בגין יצוא. תקופה זו, אופיינה בפער ריביות גדול יחסית בין השקל לדולר ובסיכון שער חליפין נמוך שנבע, במרבית התקופה, ממעורבות של בנק ישראל בהתנהלות שער החליפין. מאז, ועד לסוף 2004, במרבית הזמן, נרשמה ירידה בפער הריביות המותאם לסיכון. בתקופה זו, לרוב היו נטילות אשראי במט"ח נטו אך נראה שהמניע לכך היה פחות ספקולטיבי ויותר עיסקי.
