הסמכות לקביעת מועדי חופשה

סעיף 6 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, קובע כי החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת או במשך שנת העבודה שלאחריה. אין בסעיף כל התייחסות לשאלה מי יכול להחליט על מועד החופשה - המעביד או העובד.

בהקשר זה נקבע בפסיקה כי: 1. החובה למתן חופשה מוטלת על המעביד, והוא המסדיר את מועדה. לא יתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי חופשותיו לפי רצונו, ויהרוס על ידי כך את סדרי העבודה במפעל (דב"ע מז/29-4). 2. המעביד הוא "הנותן" חופשות, והוא קובע את מועדי החופשות (דב"ע לא/1-3). 3. קביעת לוח המועדים שבהם יצאו עובדים לחופשה היא מסמכויות המעביד, וסמכות זו יש להפעיל תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו (דב"ע לו/5-4).

לענין זה יש לציין כי: · כאשר מדובר על חופשה בת 7 ימים רצופים ומעלה, תאריך תחילת החופשה יקבע לפחות 14 ימים מראש (סעיף 9 לחוק חופשה שנתית).

· עובד יהיה רשאי לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, במועד שיבחר, ובלבד שהודיע על כך למעבידו 30 יום מראש לפחות.