אמיר הלמר רשות לניוע
צילום: ענבל מרמרי

בעקבות המחלוקות במגוריט: רשות ני"ע מסדירה את השליטה בקרנות הריט

אחרי שבשנה שעברה הצליחו הגופים המוסדיים, הפניקס ומור, להוריד את דמי הניהול של מנהלי הקרן במגוריט, הרשות קבעה קריטריונים שנועדו להסדיר את השליטה בקרנות הריט והתשתיות

איתן גרסטנפלד |

רשות ניירות ערך פרסמה היום נייר עמדה שנועד להסדיר את המעמד של חברות הניהול בקרנות ריט ותשתיות. זאת על רקע המחלקות שנתגלעהבשנה שעבר בין מנהלי קרן הריט מגוריט לבין הגופים המוסדיים בהובלת הפניקס ומור בנוגע לדמי הניהול אותן גובה חברת הניהול. למעשה, עמדת הרשות מבקשת לספק מענה למצב שבו השותף הכללי בקרן, הוא למעשה בעל השליטה גם אם הוא מחזיק בנתח קטן מהמניות ואף עשוי להימצא בניגוד עניינים.


העמדה של הרשות מתמקדת בשלושה נושאי ליבה: הגדרת קריטריונים ברורים לסיווג חברת ניהול כבעלת שליטה, קביעת מנגנוני אישור שקופים להסכמי ניהול, והבהרת סוגיית העניין האישי בעסקאות רכישת נכסים. בנוגע לסיווג חברת הניהול כבעלת שליטה בקרן ריט – העמדה מפרטת את הקריטריונים המרכזיים ששימשו במשך השנים לבחינת השליטה של חברת הניהול בקרן, כגון שיעור ההחזקה, יכולת מינוי דירקטורים ומנכ"ל ויכולת החלפת חברת הניהול. לגבי אופן האישור הנדרש להתקשרות בהסכם ניהול (לרבות חידוש או תיקון ההסכם) – העמדה קובעת שהסכם ניהול הכולל תגמול בגין שירותי מנכ"ל או שירותי דירקטורים מחייב אישור בהתאם לדרישות חוק החברות גם לעניין תגמול של מנכ"ל ודירקטורים, ובכלל זה אישור אסיפת בעלי המניות.


לבסוף, לגבי עניין אישי לחברת הניהול נוכח הסכם הניהול – העמדה קובעת שככל שהסכם הניהול מעניק לחברת הניהול תגמול הנגזר משווי נכסי קרן הריט במקרים מסוימים עשוי להתקיים עניין אישי לחברת הניהול בעסקאות רכישת נכסים שהקרן מבצעת. התקיימותו תלויית נסיבות בין היתר תמהיל דמי הניהול, היקף דמי הניהול והיקף עסקת רכישת הנכסים מכלל נכסי קרן הריט. יחד עם זאת העמדה מפרטת תנאים בכל הנוגע לאופן האישור של הסכם הניהול שהתקיימותם מיתרת את הצורך בבחינת קיומו של עניין אישי מסוג זה.


 אמיר הלמר, מנהל מחלקת תאגידים: "העמדה החדשה משקפת את מחויבות הרשות לקידום שקיפות ווודאות בשוק ההון הישראלי. באמצעות יצירת מסגרת ברורה להתנהלות חברות הניהול בקרנות ריט, אנו מחזקים את ההגנה על המשקיעים ומאפשרים לשוק להתפתח על בסיס כללים ברורים ואחידים. זהו צעד משמעותי בהגברת אמון הציבור בשוק ההון." 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
יאיר לפידות, מייסד ומנכ”ל משותף, בית ההשקעות ילין לפידות צילום: שלומי יוסףיאיר לפידות, מייסד ומנכ”ל משותף, בית ההשקעות ילין לפידות צילום: שלומי יוסף
הועידה הכלכלית

"אי אפשר לעלות 20%-30% בשנה, זה ייגמר בתיקון״

"הזינוקים הם לא ברי-קיימא וכולם יודעים את זה": בוועידה הכלכלית של ביזפורטל יאיר לפידות, מייסד ומנכ"ל משותף של ילין לפידות מסביר למה העליות האחרונות בשווקים לא יחזיקו מעמד, הוא מצביע על ״קאפקס״ עצום בתשתיות AI, על עסקאות מנופחות בין חברות הטק, ועל זה שכולנו צריכים להיות מוכנים לתיקון שיחזיר את השוק לפרופורציות; וגם: על ההטיה של הבורסה המקומית לפיננסים ונדל״ן

מנדי הניג |
נושאים בכתבה ילין לפידות

בזמן שהבורסות בעולם שוברות שיאים והמדדים בארה״ב רושמים שלוש שנים רצופות של עליות דו-ספרתיות, יאיר לפידות, מייסד ומנכ״ל משותף של ילין לפידות, רוצה שנעצור רגע את המסיבה ונסתכל על העובדות. זה קורה במושב מיוחד בוועידה הכלכלית של ביזפורטל. הועידה השביעית הכלכלית נערכת הפעם בסימן של ההתאוששות ממלחמה בת שנתיים, הבורסה זינקה, המשק גילה חסינות אבל השאלה מה הלאה?

באולם שהמה מפה לפה יכולתם להרגיש את הדואליות הזאת. כמו המיקרוקוסמוס של הכלכלה הישראלית שהתנקזה לאולם הכנסים במתחם הבורסה. מצד אחד, כלכלנים כמו פרופ’ אמיר אקשטיין הציגו נתונים מדאיגים. הפריון נפגע, יש תלות מוגברת בייצוא הביטחוני כשבתווך מעמד הביניים נשחק. אבל מצד שני,  יש גם את הצד האחר, מי שמגיע מהשטח וחושב שהמצב לא כזה גרוע.  צביקה שווימר, מנכ״ל אלקטרה צריכה, הציג תמונה מעורבת הוא אומר לנו שלמרות המציאות הביטחונית המאתגרת שהייתה כאן, הצריכה בישראל לא נעצרה. אבל זה לא בהכרח כי יש לנו ברירות - "אנחנו חיים באי צרכני" הביקושים כאן קשיחים (ברמת הצריכה הקמעונאית) גם בזכות ילודה גבוהה ״200 אלף תינוקות בשנה זה כמו עיר חדשה״ הוא חושב שחברות קמעונאות ימשיכו לצמוח גם כשהגרפים המאקרו-כלכליים יציירו תמונה יציבה פחות. להרחבה - ״אלקטרה צריכה תצמח בקצב של 10-15% בשנה״

הדיון מתקדם. לבמה עולה יאיר לפידות, מייסד ומנכ"ל משותף בבית ההשקעות ילין לפידות. גם הוא מתחבר לדואליות שהזכרנו. צריכים להיות זהירים ממה שראינו בבורסה ולא רק פה בארץ. הוא מציע לנו נקודת מבט מפוכחת על מה שהניע את הראלי האחרון וגם על מה שעלול לעצור אותו. הוא לא ״דובי״ על השוק, ההתרסקות אינה בהכרח מעבר לפינה, אבל אם אתם חושבים שהמגמה הזאת תימשך עוד שנים אפילו עוד שנה אתם מתעלמים מההיסטוריה.

"אם מסתכלים על המדדים הגדולים לאורך עשרים שנה, תראו תשואה ריאלית של 5%-7% בשנה - זה הממוצע, זה הקצב שהכלכלה יכולה לייצר", אמר. “מה שקורה בשלוש השנים האחרונות - עליות של 20%-30% בשנה - זה לא ססטיינבל. (בר קיימא, מ.ה.) אין כלכלה שיכולה לעמוד בזה לאורך זמן”.הקצבים החריגים האלה לדעתו יכולים להופיע רק בשני מצבים: יציאה ממשבר אמיתי, או שקיעה-רדיפה להייפ שמנתק את השוק מהמציאות. “והפעם”, הוא אומר, “זה הייפ. הייפ סביב AI”.

אז מה עושים? לפידות חושב שזה לא הזמן להגדיל חשיפה מנייתית. אם אתם מאלו שלא תרדמו בלילה בתיקון עמוק, חלק ממכם צריכים אפילו לשקול להקטין. “העליות האחרונות גרמו להרבה אנשים להרגיש שזה ‘רק עולה’. זה לא עובד ככה. ככל שהעליות נמשכות בקצב הזה - ככה אני יותר מודאג”.

פרופ' צבי אקשטיין, צילום: שלומי יוסףפרופ' צבי אקשטיין, צילום: שלומי יוסף
הועידה הכלכלית

"אם לא נשלב חרדים וערבים - ישראל לא תצמח"

"הבעיה הכי גדולה של המשק היא שיעור התעסוקה בחברה הערבית והחרדית", אומר פרופ' צבי אקשטיין בוועידה הכלכלית של ביזפורטל. "אם לא נטפל בזה המשק ייתקע בצמיחה של 2%", והוא מזהיר: "כוח האדם האיכותי עלול לעזוב את הארץ"

מנדי הניג |
נושאים בכתבה צבי אקשטיין

הוועידה הכלכלית השביעית של ביזפורטל מגיעה אחרי שנתיים של מלחמה ארוכה שטלטלה את החברה וגם את הכלכלה הישראלית. זה נגע כמעט בכל שכבה מגיוסי מילואים ששבשו את שוק העבודה ועד ההוצאות הביטחוניות שהצליחו לנפח את התוצר אבל עשו את זה בצורה מלאכותית. אולם הכנסים שבבורסה לניירות ערך היה עמוס מקיר לקיר. מנכ"לים, רגולטורים וכלכלנים, לצד אנשים שהשוק בוער להם ורצו לקבל מכלי ראשון את התשובה לשאלה הגדולה. האם השיאים שראינו בשנה וחצי הזאת מגובים במה שקורה בשטח?

את הועידה פתח פרופ’ צבי אקשטיין, ראש מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן הוא אחד מהקולות הרמים שניתחו את הכלכלה הישראלית לאורך המלחמה. אקשטיין לא מדבר איתנו לא על צמיחה, לא על דירוגי האשראי ואפילו לא בשוק העבודה. הוא מתחיל בביטחון. "כשאנחנו מדברים על הכלכלה הישראלית", הוא אומר לקהל, "אנחנו תמיד מתחילים בתרחיש ביטחוני, קודם אנחנו מנתחים את המצב הביטחוני ואז מוסיפים לו את השכבות הכלכליות". בשביל אקשטיין שמכהן כראש מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן זו נקודת המוצא להבנת כל המספרים שמתחת. "המציאות שלנו פה היא מערכת רב-חזית”, הוא מסביר, “והאסטרטגיה של ישראל השתנתה”.

הוא מספר שהמכון מתייעץ באופן שוטף עם בכירי מערכת הביטחון, בהם גבי אשכנזי וגם יעלון, "אני לא יודע אם ניצחנו או לא ניצחנו אבל ברור שאנחנו לא במדיניות של הכלה. אנחנו פועלים באופן מלא, עם אפשרות לסיבוב נוסף באיראן".

אקשטיין מתאר מציאות ארוכת טווח: בצפון, הוא אומר, “אנחנו בתוך תהליך הסדרה שדורש צבא הרבה יותר גדול ממה שהיינו”. בעזה, הוא מעריך כי מדיניות ישראל תנוע לפי התכנית שהגדיר טראמפ: “אני מניח שה-20 נקודות ייושמו בעשר השנים הקרובות. זה ייקח זמן. נהיה סביב הקו הצהוב לפחות חמש שנים, אם לא יותר”. גם בתרחיש האופטימי, הוא מציין, ישראל “תמשיך לשלוט כדי שהחמאס לא יאיים על העוטף”. “צריך לקחת את זה בחשבון”.


מכאן הוא עובר למאקרו, ומסביר שהמודל שהם בונים במכון נשען כמעט כולו על צד ההיצע של המשק, לא על הביקוש. “תעסוקה כפול פריון, זה כל הסיפור”, הוא אומר, ומדגיש שהפריון הוא הראשון לספוג פגיעה בזמן מלחמה. גיוסי המילואים, שיבושי העבודה, עומס בבית, והמשאבים שמוסטים לניהול החזית, כל אלה פוגעים ביכולת של המשק לייצר. אבל הפגיעה אינה אחידה: היא מושפעת מאוד מהמבנה הענפי של הכלכלה הישראלית.