ארז כהן
צילום: יח"צ

הפתרון בשוק הדיור שמקבלי ההחלטות חייבים להתייחס אליו

ארז כהן | (6)
נושאים בכתבה שוק הדיור תחבורה

לאחרונה היו לא מעט פרסומים בכלי התקשורת על הצורך בהגדלה ניכרת של תקציב התחבורה והתשתיות של מדינת ישראל מכ-60 מיליארד שקלים לכ-600 מיליארדים במהלך העשורים הקרובים. נתונים אלה התבססו על מחקרים אקדמיים שנערכו לאחרונה כמו גם שורה של מקבלי החלטות, כולל שר התחבורה עצמו, שדוחפים כל העת להגדלת התקציב. מצד אחד אני בהחלט מסכים שקיים כיום "תת תקציב" ברור בנושאים אלה הכוללים לא רק תחבורה, אלא גם תשתיות אנרגיה, חשמל, גז, מים וכו'.

ישראל, בכך אין ספק, מפגרת בעשרות שנים לעומת מדינות אחרות ב-OECD, ובכלל, בפיתוח התשתיות. מצד שני, השימוש הערטילאי משהו בנתונים אסטרונומיים, מטריד אותי ותחושתי, שללא "שילוב כלים" של מקבלי ההחלטות הן בתחום הדיור והן בתחום התשתיות, נתונים מרשימים אלה יישארו על הנייר.

לכן הצעתי שלכל פרוגרמה משמעותית, שהינה מעבר ל-500 יחידות דיור (או "מספר אצבע" אחר שיוחלט עליו), תשלב באופן אוטומטי את כלל מקבלי ההחלטות בתחום התשתיות. טכנית, פעולה זו קיימת כבר היום, אולם לצערי איננה ממוסדת די צרכה וגם ההסתכלות האסטרטגית חסרה מאוד. דוגמה מובהקת לכך מייצרים כיום הסכמי הגג עם העיריות, שאמורים לקדם כ-230 אלף יחידות דיור, אולי בהמשך אף יותר, בכל רחבי הארץ. הסכמים אלה נחתמו, ברובם הגדול, מבלי שיהיה לכך כל סימוכין בנושא התשתיות. ישנן אינספור דוגמאות לכך, הן בערי פריפריה קטנות הצפויות לצמוח ולהיות ערים גדולות, אולם גם בלא מעט ערים במרכז הארץ הסובלות כבר היום מבעיה קשה של היעדר תחבורה ציבורית זמינה, היעדר יציאות וכניסות אל הערים, בעיות פקקים מתארכים והולכים, שלא לדבר על בעיות מחסור במקומות חנייה.

ערים דוגמת באר שבע, נתיבות ואשקלון, עתידות להוסיף מאות אלפי תושבים חדשים במהלך העשור הקרוב. אשקלון, לדוגמה, עתידה להכפיל את עצמה(!) ולהפוך למטרופולין של 300 תושבים בקירוב. כבר היום נתקלים התושבים בערים אלה בבעיות לא פשוטות הן תחבורתיות, הן העדר מוסדות ציבור ותשתיות. דוגמה אחרת, ממרכז הארץ, הינה דווקא של ערי השרון, פתח תקוה, ראש העין, רמת השרון, רעננה, הוד השרון, כפר יונה ועוד, שעתידות להוסיף אף הן מאות אלפי תושבים חדשים, כשערים "קטנות" יחסית דוגמת ראש העין והוד השרון, עתידות להגדיל פי שניים את מספר התושבים.

קיימת כאן ללא ספק דילמה רצינית: מחד גיסא קיים מחסור גדל והולך של דיור בשוק, ובמיוחד באזור הביקוש במרכז הארץ. אין ספק שאפשר ואף צריך, ובמדינה כה קטנה, צפופה וענייה מאוד בקרקע עודפת (!) לנצל את זכויות הבנייה, בין אם מדובר במערב רמת השרון, או עוטף ראש העין. מצד שני צודקים ראשי הרשויות, וחלק נכבד מהתושבים, בכך שהם חרדים מהבאות, שחלילה לא יצליחו בעוד כמה שנים לצאת אל מחוץ לעיר בדרך לעבודה בעיר הגדולה. לכן שומה על מקבלי ההחלטות, יד ביד עם קידום התכניות (ולטעמי קיימת חשיבות חברתית, כלכלית ולאומית בקידומן!), ובד בבד לדאוג לפתרון תחבורתי מלא ולתשתיות מוסדות ציבור, תעסוקה, בילוי וקניות כהלכתן.

ניקח לדוגמה, עיר כמו הוד השרון, שהינה עתירת קרקעות, חשוב וצריך לקדם בה את התכניות המסתכמות בכ-17,000 יחידות דיור, אולם בשום פנים ואופן לא לעשות זאת ללא קידום עוד 2 יציאות נוספות מהעיר, הן באזור המערבי בואכה צומת ירקון והן במגדיאל שבמזרח עם חיבור לכביש 40. בד בבד יהיה צורך לקדם גם מערך תחבורה ציבורית זמין, חדיש וידידותי, בין אם מדובר בתוספת תחנות רכבת, שאטלים, או אוטובוסים על נתצ"ים מיוחדים.

פתרונות אלה אינם נמצאים בשמיים, אלא בידי מקבלי החלטות בשר ודם. ככה זה עובד במדינות ה-OECD וגם במדינות עולם שלישי, ואין שום סיבה שבעולם שזה לא יעבוד גם אצלנו!

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    תומר 26/07/2017 12:01
    הגב לתגובה זו
    פשוט בלתי נסבל כבר כיום ואני לא יכול אפילו לדמיין מה יקרה אחרי שכל התוכניות הגרנדיוזית להכפלת הדירות במרכז הארץ יצאו לפועל.
  • 5.
    בני 24/07/2017 10:44
    הגב לתגובה זו
    לעסוק במה שאתה מבין בו סופסוף?
  • 4.
    יעקב 24/07/2017 09:32
    הגב לתגובה זו
    הם בעליה מתמדת מכיוון שנכנס שם עוד ועוד שיקולים לפיתוח של כבישים וכד' אולי לא מספיק. משרד השיכון עושה עבודה טובה ויש לו את הנתונים. לא יודע מה רמת הקשר עם משרד התחבורה והאם זה נכנס בעליות פיתוח
  • 3.
    אנחנו מדינת עולם שלישי בכל מה שקשור בתחבורה (ל"ת)
    אדי 24/07/2017 09:09
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    shay 24/07/2017 09:08
    הגב לתגובה זו
    נקודה
  • 1.
    monka 24/07/2017 09:05
    הגב לתגובה זו
    תחבורה ציבורית ברמת עולם שלישי, אט אט בבטחה צועדים לעבר אסון תחבורתית באותם ריכוזי אוכלוסיה חדשים שצצים כמו פטריות,
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.