דיירים בטבריה יקבלו פיצוי אסטרונומי - והבניין שלהם ייהרס
רכישת בית היא החלום של רוב הישראלים, וכשנכנסים לבסוף על הנכס שרכשתם בכספכם (ובכספי המשכנתה שנתן לכם הבנק) קשה לעתים לדמיין שמשהו עלול להשתבש. המקרה הבא ממחיש שלא רק שזה יכול להשתבש, אלא אתם גם עלולים לראות את הבניין כולו נהרס, רק כמה שנים אחרי שעברתם אליו.
במקרה הזה מדובר בכשל הנדסי חמור בבניין מגורים בטבריה, שהגיע באחרונה להכרעה משפטית בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל. בפסק דין שפורסם באחרונה, חויבו חברות בנייה ויזמות לפצות את הדיירים על הנזקים שנגרמו להם, לאחר שהתברר שהבניין שבו התגוררו נוטה על צדו בשל גלישת קרקע. השופט ערפאת טאהא קבע כי הכשלים התכנוניים והביצועיים הם שגרמו להרס הבניין, שלא ניתן לשיקום.
טבריה. זמן קצר לאחר אכלוס הבניין החלו להתגלות ליקויים צילום: תמר מצפי
הבניין, שנבנה במסגרת מכרז שפורסם על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), אוכלס בתחילת 2013. הוא כלל 27 יחידות דיור ונבנה בשכונת מצפה רקת בטבריה. ואולם זמן קצר לאחר אכלוסו, החלו להתגלות ליקויי בנייה חמורים, שכללו סדקים, שיפועי רצפה ותזוזות במבנה. הדיירים דיווחו על בעיות חוזרות ונשנות, ובשלב מסוים החמיר המצב עד כדי כך שהעירייה נאלצה להכריז על הבניין כמבנה מסוכן ודייריו פונו.
"הסטיות בעמודי הבניין חורגות בהרבה מהתקן המותר"
במהלך המשפט הציגו הדיירים עדויות מצולמות, חוות דעת של עדים מומחים ותכתובות שהתנהלו בינם לבין חברות הבנייה. מחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס סוהיל סאבא, עלה כי הבניין סבל מגלישת קרקע בעומק האדמה, שגרמה לתזוזת היסודות שלו ולשקיעתו. סאבא קבע כי "הבניין נוטה לכיוון דרום, והסטיות שנמדדו בעמודי הבניין חורגות בהרבה מהתקן המותר".
השופט טאהא קבע כי הגורמים המרכזיים לנזקים היו שילוב בין גלישת קרקע באזור לבין הנחת חומרי מילוי מאחורי הבניין. לפי פסק הדין, חומרי המילוי לא הופרדו כראוי מהמדרון הסמוך, וכתוצאה מכך נגרמו עומסים אופקיים שהשפיעו על היציבות של המבנה. בפסק הדין נכתב כי, "המילוי שימש כמעין גשר שהעביר כוחות מהמדרון ישירות לבניין, ותרם להאצת הליקויים המבניים".
במהלך השנים ניסו חברות הבנייה לבצע תיקונים בבניין, אך אלה לא באמת הצליחו לתקן את הבעיות. הדיירים תיארו את ההתמודדות היומיומית עם ליקויי הבנייה, שכללו שיפועי רצפה שגרמו לתזוזת חפצים, דלתות ומגירות שנפתחו מעצמן, וסדקים רחבים שנפערו בקירות. אחד הדיירים העיד כי, "כבר ב-2015 החלו השקיעות הראשונות, ואפילו אחרי שתוקנו, המצב רק החמיר".
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- הורי האם נגד הבן הנכה: מי יקבל את כספי הביטוח?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בעל עסק שהעלים הכנסות במיליונים ירצה עבודות שירות
ב-2020, לאחר שהבניין הוכרז מבנה מסוכן, נאלצו הדיירים לעזוב את דירותיהם. חלקם פונו לצמיתות, וחלקם נשארו ללא פתרונות דיור חלופיים מספקים. בית המשפט ציין את ההשפעה הנרחבת של המצב הזה על חייהם של הדיירים, כולל פגיעה כלכלית ונפשית.
השופט טאהא פסק לטובת הדיירים, וקבע כי על חברות הבנייה לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם. סכום הפיצוי הכולל שנפסק הגיע להיקף עצום של 46 מיליון שקל, והוא נועד לכסות את הנזקים הפיזיים למבנה, העלויות שנגרמו לדיירים עקב הפינוי והפגיעה באיכות חייהם. השופט קבע בפסק הדין כי, "אין אפשרות לשקם את הבניין. האפשרות היחידה היא להרוס אותו ולבנות מחדש". נדגיש כי מדובר בסכום של כ-1.7 מיליון שקלים לכל משפחה, הרבה יותר מעלות הדירה ובהינתן שהקרקע של הבניין היא שלהם, זה מאפשר להם לגור בשכירות עד להשלמת ההריסה והבנייה וכנראה להרוויח כלכלית, אבל כנראה שאיש לה היה רוצה להתחלף איתם.
פסק הדין מדגיש את החשיבות של תכנון וביצוע על פי התקן בפרויקטים של בנייה - בייחוד כשמדובר בבנייה באזורים עם תנאים גיאולוגיים ייחודיים. השופט טאהא קרא לחיזוק הפיקוח על קבלנים ולהבטחת עמידות המבנים בפני תזוזות קרקע.
- 4.עם 1.7000 אפילו לא יוכלו לעזוב את טבריה פיצוי עלוב על סבל של שנים (ל"ת)אנונימי 07/07/2025 14:27הגב לתגובה זו
- 3.לרון 07/07/2025 12:29הגב לתגובה זוכשמוכרים לכם אטרקטיביות נוף היזהרו
- 2.יוחנן סטאר 28/11/2024 12:39הגב לתגובה זויהודים כצאן לטבח
- אתה יוחנן המטביל אשריך. (ל"ת)אני 07/07/2025 14:48הגב לתגובה זו
- יוחנן? מגיב? (ל"ת)פצ 28/11/2024 17:54הגב לתגובה זו
- 1.נועם 27/11/2024 17:34הגב לתגובה זולפי החישוב, זה 1,700,000 ש"ח לכל דירה ובטח לא בניכוי שכ"ט. בדיחה וחרפה.
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
