טבריה, היושבת על שפת הכנרת, היא אחת מארבע ערי הקודש ליהדות ומרכז התיירות של מזרח הגליל. שילוב של חוף מים מתוקים, מעיינות חמים ואתרי מורשת עשה אותה יעד מבקרים ותיק — אך גם עיר שמתמודדת שנים עם קשיים חברתיים וכלכליים.
הכלכלה המקומית נשענת במידה
רבה על תיירות ומלונאות: בתי מלון לאורך החוף, אכסניות וצימרים בסביבה, לצד מסחר ושירותים. תלות זו הופכת את העיר לרגישה במיוחד לאירועים ביטחוניים ולעונתיות, שכן בחודשי החורף נחלשת התנועה בחדות.
בשוק הנדל"ן
המקומי בולט הפער מול מרכז הארץ. מחירי הדירות בטבריה נמנים היסטורית עם הנמוכים שבערים הגדולות, מה שמושך אליה משפרי דיור ומשקיעים המחפשים תשואת שכירות, לצד תוכניות להתחדשות עירונית ולפיתוח חזית הכנרת.
העירייה עצמה ידעה תקופות של גירעונות ושל אי-יציבות ניהולית, עד כדי מינוי ועדה קרואה שתנהל את ענייניה. אלה נתנו את אותותיהם ברמת השירותים לתושבים ובאמון של יזמים המבקשים להשקיע בה.
מנגד, הקרבה לצפת, לרמת הגולן ולעמק הירדן, לצד מוסדות בריאות והשכלה
באזור, נחשבים למנועים שעשויים לשנות את פניה של העיר בשנים הבאות.
עם מחירים שבאזור גוש דן (וגם ברוב חלקי הארץ) אפשר רק לדמיין, טבריה חווה תנופת בנייה עם תוכניות לשכונה חדשות והתחדשות עירונית במימון המדינה. שוק השכירות המקומי מלא ם הוא במחירים שנשמעים מגוכחים, ותשואה של עד 4%
נתוני רכישת הדירות ב-2023 מלמדים על הבועה התל אביבית, אבל גם על נתונים שכדאי לשנן מהפריפריה - הירידה במספר העסקאות בחדרה וטבריה והשפל היחסי שנרשם ברחובות. כל המספרים
הרשות להתחדשות עירונית איתרה 110 מתחמים, בהם אפשר להרוס מעל 4,000 דירות ולבנות כ-15 אלף בשלב הראשון. רשימת הערים והשכונות תובא לאישור הממשלה, בתקווה שאף אחד לא יתקע מקל בגלגלים
המבנה מושכר זה 8 שנים למפעילת בית החולים מקבוצת עמל, והסכם השכירות, שמניב 6.2 מ' ש' נטו בשנה, מסתיים ב-2032. מחצית הסכום ימומן מהמזומנים של סלע והתשואה על ההון העצמי תהיה 14%. המוכרת היא משפחת רודרמן