מיסים ומחשבון
צילום: freepik

המחיר של 9 ימים: מוכרי דירה ישלמו יותר במס רכישה

זוג חתם על עסקה למכירת דירתם כמה ימים לפני שהורד מס הרכישה. הם פנו לבית המשפט בדרישה לשלם רטרואקטיבית את שיעור המס החדש, ובכך לחסוך עוד 60 אלף שקל. לטענת רשות המסים, לא ניתן לשנות זאת, ואין חובה לפרסם מראש את השינויים במסים
עוזי גרסטמן | (5)

כמה ימים יכולים להכריע בין רווח ענק להפסד - זה מה שקורה בבורסה לעתים. זה יכול להיות גם ההבדל בין רווח נאה לבוננזה. לעתים אנחנו, הישראלים, מרגישים שדפקו אותנו, ורוצים לשנות את מר גורלנו, לשם כך אנחנו מנסים להיעזר, לעתים, בבתי המשפט, כדי לקבל פתרון צודק, כפי שאנחנו לפחות רואים זאת. כך היה גם במקרה הבא

בפסק הדין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כוועדת ערר, נדונה תביעה בנושא מיסוי מקרקעין שבה ביקשו בני זוג, שהפסידו סכום של כ-60 אלף שקל, להשיג הכרה והחזר מס רכישה בעקבות שינוי במדרגות המס. השופט אביגדור דורות, שעמד בראש ועדת השיפוט בתיק הזה, קבע כי העוררים לא זכאים לקבל את החזר המס, מכיוון שהחתימה על חוזה הרכישה בוצעה כמה ימים בלבד לפני כניסת שינוי החוק לתוקף.

> מדריך מס רכישה של ביזפורטל: כל מה שצריך לדעת

ב-20 ביולי 2020 חתמו בני הזוג על הסכם לרכישת דירה בשווי של 2.29 מיליון שקל בירושלים, ושילמו את מס הרכישה תמורתה בהתאם למדרגות המס שהיו תקפות באותה העת, כלומר 8% משווי הדירה. כמה ימים לאחר מכן, ב-29 ביולי 2020, נכנס לתוקפו שינוי במדרגות מס הרכישה שהוריד את שיעור המס, והיה מאפשר להם לשלם מס מופחת של 5% במקום 8%. בעקבות שינוי החוק, פנו בני הזוג בבקשה להחיל את השינוי רטרואקטיבית, כך שיוכלו ליהנות מההטבה החדשה, אך נתקלו בסירוב מצד רשות המסים.

בני הזוג טענו כי לא ניתנה לציבור כל אינדיקציה מוקדמת על השינוי המתקרב במדרגות המס, ולכן לא יכלו לתכנן את העסקה בהתאם. לטענתם, מדובר במהלך שהציב אותם במקום בעייתי, ובעקבותיו הם נאלצו לשלם סכום גבוה יותר מכפי שהיו משלמים אם השינוי היה מתרחש מוקדם יותר, או אם היו מודעים לו בזמן. לטענתם, היתה חובה על רשות המסים ליידע את הציבור על הכוונה לשנות את מדרגות המס, ואילו הסתרת המידע יוצרת פגיעה באינטרס ההסתמכות של הציבור.

בני הזוג ביקשו להחיל על עניינם את מדרגות המס המופחתות, בטענה כי השינוי במדרגות המס הוא מהותי, והחלתו הרטרואקטיבית תבטא צדק כלפי הרוכשים שביצעו עסקות זמן קצר לפני השינוי. עוד נטען על ידם כי אי יידוע של הציבור בדבר השינוי הפוגע במדרגות המס יצר אפליה בינם לבין רוכשים אחרים, שהספיקו ליהנות מהמדרגות החדשות.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

רשות המסים טענה כי אין בסיס חוקי להחלת השינוי באופן רטרואקטיבי, והסבירה כי שיעורי המס מתבססים על מועד העסקה ולא ניתן לשנותם על בסיס שינויים חקיקתיים שהתרחשו לאחר ביצוע העסקה. לפי הרשות, בני הזוג חתמו על חוזה הרכישה לפי מדרגות המס הישנות שהיו בתוקף במועד העסקה, והוראת השעה שהפחיתה את המס הוחלה רק על עסקות שנחתמו החל מ-29 ביולי 2020 ואילך.

בנוסף, הרשות טענה כי במועדים הרלוונטיים לא היתה כל חובה ליידע את הציבור על שינויי חקיקה הצפויים, וממילא אין מקום לטענות בדבר פגיעה באינטרס ההסתמכות.

השופט דורות הדגיש בפסק הדין שפרסם את החשיבות של עמידה במועדים קבועים לצורך חישוב מס הרכישה. הוא כתב כי, "הנקודה המכריעה היא כי שיעור החבות במס נקבע על פי היום בו התבצעה העסקה". לדבריו, שינויי חקיקה אינם יכולים להיות מוחלים רטרואקטיבית על עסקות שבוצעו במועדים שקדמו לשינוי, מכיוון שהדבר יפגע בוודאות וביציבות הכלכלית של המערכת.

קיראו עוד ב"משפט"

לגבי הטענות בני הזוג על כך שלא ניתנה לציבור הודעה על השינוי הצפוי, ציין השופט כי אין כל חובה חוקית של רשות המסים או של משרד האוצר לפרסם כוונות לשינויים חקיקתיים לפני שהם התקבלו.

"בהיעדר חובה שכזו," נכתב בפסק הדין, "לא ניתן לקבוע כי התקיים כאן מחדל מצד הרשות. מדובר בשיקול דעת כלכלי של המחוקק, ובמקרים כאלה אין חובה ליידע את הציבור מבעוד מועד".

מקרה זה ממחיש את ההשלכות של חקיקה מאוחרת או תיקונים המתבצעים לאחר התגבשות עסקות. בני הזוג היו אמנם קרובים מאוד לזכאות להטבה במס, אך העובדה שחתמו על העסקה כמה ימים לפני כניסת התיקון לתוקף - גרמה להם להפסד כספי ניכר. הם שילמו מס רכישה גבוה יותר, בהיקף של 60 אלף שקל, מבלי שיוכלו ליהנות מהקלות המס שהיו תקפות מייד לאחר מכן.

מסקנת השופט דורות היתה ברורה: "קביעת שיעורי החבות במס צריכה להיעשות על פי היום בו התבצעה העסקה בפועל, ולא על פי ציפיות או הסתמכות על שינויי חקיקה שטרם נכנסו לתוקף".

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אנטולי 01/12/2024 21:04
    הגב לתגובה זו
    חבל על כספי המסים שלנו שנשדדים ע"י ההנהגה החרדית הארורה
  • החרדים עדיין מחפשים את הכסף. (ל"ת)
    יעקב 05/12/2024 19:54
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    חנוך 30/11/2024 23:59
    הגב לתגובה זו
    לגבי תאריך שינוי מדרגות מס רכישה. בד"כ נותנים התראה לציבור כדי שיוכל לחשב את צעדיו בהתאם. מוזר ולא צודק.
  • 2.
    הומלס 30/11/2024 15:12
    הגב לתגובה זו
    האם זה גם נכון לגבי חקיקה רטרואקטיבית שהיא תמיד לטובת האוצר.
  • 1.
    כלכלן 30/11/2024 15:01
    הגב לתגובה זו
    אין לי בעיה אם העובדה שלא נתנו לזוג להנות מהמדרגות המופחתות - זה לשון החוק - אבל לא ברורה לי הקביעה שרשות המסים לא חייבת לפרסם כוונתה לשנות החוק ??? נכון לפי הלך הרוח של בג"צ הכל מותר אלא אם כן נפגע אחד המקורבים שלהם - בושה בושה בושה
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני

עמדתם של רוכשי הדירות התקבלה על ידי המחוזי מרכז לוד, שאישר להחיות חברת נדל"ן שפורקה, במקביל למינוי עורך הדין שלהם לכונס נכסים לצורך רישום הזכויות בטאבו. בניגוד לעמדת משרד המשפטים, נקבע כי פיצול ההליך לשני הליכים נפרדים רק יכביד על הצדדים ויבזבז משאבים שיפוטיים, ללא כל הצדקה עניינית

עוזי גרסטמן |

בשולי המרשם היבש של רשם החברות, הרחק מהכותרות היומיומיות על עסקות ענק ויזמים גדולים, התנהלה במשך שנים מציאות מורכבת עבור רוכשי דירות שביקשו לעשות דבר בסיסי לכאורה: להשלים רישום זכויות במקרקעין על שמם. החברה המשכנת שהיתה אמורה לבצע את הפעולה כבר חדלה מלהתקיים, נמחקה ממרשם החברות, והשאירה אחריה נכס לא רשום, בעלי זכויות חסרי אונים, ומבוי סתום ביורוקרטי. השבוע קבע בית המשפט המחוזי מרכז לוד כי במצב שכזה, אין סיבה להוסיף עוד מכשולים בדרך, וקיבל את בקשת הרוכשים להחיות את החברה ולמנות כונס נכסים במסגרת הליך אחד.

ההחלטה ניתנה על ידי השופט הבכיר יעקב שפסר, בתיק שעסק בבקשה להחייאת בלו גולדמן חברה לבניין, חברת נדל"ן שחוסלה בעבר. המבקשים - קבוצת רוכשי דירות, כולם בעלי זכויות במקרקעין נשוא הבקשה - פנו לבית המשפט בבקשה חריגה יחסית בהיקפה אך לא במהותה: להחיות את החברה באופן זמני, אך ורק לצורך הסדרת רישום המקרקעין, ובמקביל למנות את בא כוחם ככונס נכסים כדי שיבצע את פעולות הרישום בטאבו. מול הבקשה הזו ניצבה עמדת משרד המשפטים, באמצעות רשמת החברות והשותפויות, שהתנגדה לכריכת הסעדים. לטענת המדינה, יש להיצמד לכלל הדיוני שלפיו תחילה יש לדון אך ורק בשאלת החייאת החברה, ורק לאחר שהחברה אכן הוחייתה, לפנות בהליך נוסף, נפרד, לקבלת סעדים משלימים, ובראשם מינוי כונס נכסים והסמכתו לבצע פעולות רישום.

אלא שבית המשפט בחר לסטות מהכלל, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מדובר בסטייה בלתי מוצדקת, אלא בהכרעה מתבקשת, יעילה והוגנת כלפי המבקשים. בפסק הדין ציין השופט שפסר כי לאחר שעיין בבקשה ובנספחיה, ולאחר שבוצע יידוע לכל בעלי העניין בדבר הגשת הבקשה להחייאת החברה, וכשלא הוגשו התנגדויות, אין מניעה עקרונית לאשר את ההחייאה. עוד צוין בפסק הדין שפורסם כי מולאו כל התנאים שאליהם הפנתה המשיבה, ובכללם הסכמת המבקשים לכך שבתום הפעולה שלשמה התבקשה ההחייאה, יינתן צו להשבת החברה לסטטוס של חברה מחוסלת.


"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית"


בהקשר הזה, הדגיש בית המשפט בהכרעת הדין כי מדובר בהחייאת חברה לצורך פעולה נקודתית ומוגדרת היטב. בפסק הדין נכתב כי מדובר ב"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית של הסדרת רישום מקרקעין, באופן שבסופו של יום לא יווצר מצב בו תוותר במרשם חברה שאין בה פעילות תוך הטעיית הציבור". הדברים האלה שימשו בסיס להחלטה לאשר את החייאת החברה והשבתה לרישומי רשמת החברות.

אלא שעיקר המחלוקת לא נסב סביב עצם ההחייאה, אלא סביב השאלה האם ניתן וראוי לכרוך בהליך אחד גם את מינוי כונס הנכסים והסמכתו להשלים את פעולות הרישום. משרד המשפטים הפנה לפסיקה שלפיה הכלל הוא שיש להפריד את הסעדים, וציין כי תחילה יש לדון רק בהחייאת החברה, ורק לאחר מכן - ובהליך נוסף - לדון בסעדים נוספים. בית המשפט לא התעלם מן הכלל, ואף ציין במפורש בהחלטתו כי,  "אכן, הכלל הוא יש לדון מלכתחילה רק בשאלת החייאת החברה, וככל שהוחייתה, יש לעתור בהליך נוסף ונפרד, לקבלת סעדים נוספים". עם זאת, כאן בדיוק נכנס החריג לכלל. השופט שפסר הבהיר כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הכלל הדיוני אינו משרת את תכלית ההליך, אלא להפך.