מי יקבל את הדירה - הגרושה או הנושים? זה מה שקבע בית המשפט
הזכויות של מי קודמות - הסכם גירושים או הנושים? זו הסוגייה שבה הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. השופטת תמר סנונית פורר דנה בסוגייה משפטית הנוגעת לזכויות רכושיות בין בני זוג לשעבר בעקבות הסכם גירושין שנחתם בין הצדדים. התובעת, האשה לשעבר, ביקשה מבית המשפט לממש את זכויותיה בנכס שהועבר לה לפי ההסכם, בעוד שנושים חיצוניים של הנתבע (הבעל לשעבר) ביקשו לממש עיקולים שהוטלו על הנכס עקב חובות הנתבע.
בני הזוג היו נשואים במשך יותר מ-30 שנה והתגרשו ב-2013. במסגרת הסכם הגירושין שנחתם ביניהם, הוסכם כי זכויות הבעל בבית המגורים המשותף יועברו לידי האשה "ללא תמורה", וכי הזכויות האלה ייהפכו לקניינה הבלעדי. כמו כן, במסגרת ההסכם, אולם האירועים שבו היו לבעל זכויות, הועמד כבטוחה להבטחת התחייבויותיו כלפי האשה.
עיקולים נרשמו אחרי הגירושים צילום: Istock
לאחר הגירושים, נרשמו עיקולים על הנכסים שהיו שייכים לבעל בשל חובות שנצברו לאחר הגירושים. העיקולים הוטלו על ידי נושים שונים, בהם המרכז לגביית קנסות ופקיד שומה גוש דן. התובעת טענה כי זכויותיה על פי הסכם הגירושין קודמות לעיקולים אלה, וכי יש לאפשר לה לממש את זכויותיה בנכס המגורים ובאולם, כפי שהוסכם בהסכם הגירושים.
האם היעדר הערת אזהרה מבטל את זסכויות האשה בנכסים?
- עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השאלה המרכזית שהוצגה בפני בית המשפט היתה אם זכויותיה של האשה בנכסים, כפי שהוסדרו בהסכם הגירושים, גוברות על זכויות הנושים החיצוניים שהטילו עיקולים על אותם נכסים בשל חובות הבעל.
בהסכם הגירושים נקבע כאמור כי הבעל יחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות בנכס המגורים לידי האשה, וכי האולם ישמש בטוחה. ייפוי הכוח נחתם זמן קצר לאחר אישור ההסכם, ונרשמו הערות אזהרה על הנכסים להבטחת זכויותיה של האשה. עם זאת, כמה שנים לאחר מכן, בהסכמה בין הצדדים, נמחקה הערת האזהרה שנרשמה על נכס המגורים.
הנושים טענו כי היעדר הערת האזהרה בנוגע לבית המגורים מבטל את זכויותיה של האשה, וכי יש לראות בזכויותיהם (הנובעות מעיקולים ושעבודים שנרשמו על הנכסים עקב חובותיו של הבעל) כקודמות לזכויותיה. בנוסף, נטען כי יש להחיל את פקודת המסים גבייה כדי לקבוע שזכויותיהם של נושים אלה גוברות.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
השופטת סנונית פורר קבעה בפסק הדין שפרסמה כי זכויותיה של האשה בנכס המגורים ובאולם, כפי שהוסדרו בהסכם הגירושין, גוברות על זכויות הנושים. בפסק הדין הודגש כי זכויותיה של האשה נובעות מהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, והן אינן תלויות ברישום הערת אזהרה. אף שהערת האזהרה נמחקה, נקבע כי זכותה של האשה היא לכל הפחות זכות אובליגטורית, ואף זכות מעין-קניינית.
החלטתה של השופטת הסתמכה על עקרון הלכת אהרונוב, שבה נקבע כי זכותו של רוכש בנכס גוברת על זכותו של נושה, גם אם הרישום של הערת אזהרה אינו מושלם. בנוסף, הודגש כי החובות שנרשמו על הנכסים נוצרו לאחר חתימת הסכם הגירושין, ולכן אין קשר ישיר בין חובות אלה לבין האשה.
השופטת ציינה כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידי הבעל לצורך העברת הזכויות בבית המגורים מחזק את מעמדן של זכויות האשה בנכס, והדגישה כי "לא ניתן לבטל בהינף קולמוס את המשמעות המשפטית של חתימת הנתבע על ייפוי כוח בלתי חוזר". ייפוי הכוח נחתם כחלק מהתחייבות הבעל במסגרת הסכם הגירושין, ולפיכך לא ניתן לבטל או לשנות אותו לאחר חתימתו.
באי כוחה של האשה מונו לכונסי נכסים לצורך מימוש זכויותיה
בסופו של דבר, בית המשפט פסק כאמור לטובת האשה, והורה על מינוי באי כוחה לכונסי נכסים לצורך מימוש זכויותיה בנכסים. זכויותיה של האשה בנכסים הוכרו כזכויות מעין-קנייניות, החזקות יותר מהזכויות של הנושים, שרשמו עיקולים מאוחרים בגין חובות שלא קשורים לתובעת.
פסק דין זה מדגיש את החשיבות של הסכמי גירושין והתחייבויות רכושיות בין בני זוג, ואת היכולת של הצדדים לממש את זכויותיהם גם אל מול חובות של צדדים שלישיים שנוצרו לאחר סיום הנישואים.
- 1.אולי הגירושים למראית עין אחר כך הם חוזרים להיות זוג (ל"ת)דש 01/10/2024 06:58הגב לתגובה זו
אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטלהבת התערבה בעריכת הצוואה - זה מה שמה קבע ביהמ"ש
לאחר מאבק משפחתי ממושך בין ארבעה אחים, קבע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים כי צוואתה של האם המנוחה, שהורישה את כל רכושה לבתה אחת בלבד, נערכה תחת מעורבות אסורה של הנהנית. עדויות עורכי הדין, מסמכים רפואיים והיחסים בתוך המשפחה נשזרו יחד לכדי מסקנה אחת
ברורה: הצוואה בטלה בשל השפעה בלתי הוגנת, וצו הירושה שחילק את העיזבון שווה בשווה בין הילדים יישאר בתוקפו
באחד מימי החורף התכנסו ארבעת ילדיה של המנוחה שוב סביב שולחן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שנים לאחר פטירת אמם. מערכת היחסים ביניהם, שהתערערה עוד בחייה, נפרשה פעם נוספת אל מול השופטת ריבי לב אוחיון, כשעל הכף עומד גורלו של עיזבון משפחתי שנקלע אל לבו של סכסוך מר בין אחים. בקשה לביטול צו ירושה, בקשה למתן צו לקיום צוואה, והתנגדות לצוואה - כל אלה נשזרו זה בזה ודרשו מבית המשפט להכריע מי מבין גרסאות הצדדים משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה.
הסיפור החל כשלאחר מות האם הוגשה בקשה רגילה למתן צו ירושה, ובה הצהירה הבת, התובעת, כי לא קיימת צוואה. על בסיס זה ניתן צו ירושה שחילק את עיזבון האם שווה בשווה בין ארבעת ילדיה. רק כעבור זמן רב, במסגרת הליך משפטי אחר בין הצדדים, התגלה לפתע מסמך נוסף: צוואה מ-2012, שעל פיה הורישה האם את כל רכושה לבת אחת בלבד, שהיא התובעת. הגילוי הזה חולל תפנית, ובית המשפט נדרש לבחון האם מדובר במסמך תקף או בצוואה שהושפעה מגורמים חיצוניים, ואף נוסחה ונערכה בנסיבות שאינן מאפשרות להעניק לה תוקף משפטי.
הדיון שנפרש בפני בית המשפט היה רחב ומורכב, וכלל עשרות מסמכים, עדויות מומחים רפואיים ושני עורכי הדין שהיו חתומים כעדים לצוואה. כבר בראשית פסק הדין ציינה השופטת כי כדי לבטל או לתקן צו ירושה קיים, נדרשות עובדות חדשות שלא היו בפני בית המשפט בעת מתן הצו, וכי הפתח לכך "אינו כפתחו של אולם". אך במהרה התברר שהשאלה המרכזית אינה רק עיתוי הגשת הבקשה, אלא עומקה של המעורבות של הבת בכל שלבי עריכת הצוואה וההשלכות המשפטיות הנובעות מכך.
"ניתוח לאחר המוות"
ליבת ההכרעה נגעה לשני נדבכים: יכולתה הקוגניטיבית של האם בעת עריכת הצוואה, והיקף המעורבות של התובעת בתהליך ניסוחה וחתימתה. לגבי הכשירות הרפואית הוצגו שתי חוות דעת שונות: ד"ר שפיק מסאלחה קבע כי כבר מ-2009 החלה האם לאבד מיכולותיה הקוגניטיביות, וכי ב-2015 היא לא היתה כשירה להבין מסמכים משפטיים. לעומתו, פרופ' יורם מערבי קבע כי אין אינדיקציה חד־משמעית לחוסר כשירות, ולכן עומדת לה חזקת הכשירות. ואולם בעדותו הוא הבהיר כי אינו יכול לקבוע בוודאות שהיתה כשירה, וכי מעולם לא בוצעה הערכת כשירות ייעודית למועד חתימת הצוואה. השופטת ציינה כי חוות דעת מסוג זה היא בהכרח "ניתוח לאחר המוות", והדגישה כי יש להיעזר גם בעדויות בני המשפחה שהעידו על בלבול, ירידה בזיכרון ותלות גוברת של האם בבת.
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבסופו של דבר, סוגיית הכשירות לא היתה הגורם שהכריע את הכף. מה שנהפך למרכז הדיון היא עדותו של עו"ד סני חורי, אחד משני העדים לצוואה, שאישר כי התובעת היתה הגורם שיזם את עריכת הצוואה, מסרה לו את הוראותיה ואף תיאמה את הביקור בבית האם לצורך חתימתה. בעדותו הוא אמר במפורש כי, "צוואת המנוחה נעשתה לבקשת התובעת", וכי ההוראות לנוסח הצוואה ניתנו על ידה ולא היו כל מגעים עם המנוחה לפני החתימה. כשנשאל על הנימוק שנתנה האם להוריש הכל לבת, סיפר עו"ד חורי כי האם אמרה לו שהיא סומכת על הבת "שתדאג לכל המשפחה" - משפט שנהפך לאחד מצירי ההכרעה.
