בני זוג שביתם, שממוקם בכפר אז"ר - מושב לשעבר וכיום שכונה ששייכת לרמת גן, בנוי על נחלה שלא רשומה על שמם, לא יוכלו להשכיר אותו לאחרים. כך קבע באחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב. השופט יעקב שקד קבע כי ההחלטה של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שלא לאפשר את ההשכרה לבני הזוג, שמזה כ-25 שנה גרים בארצות הברית היא סבירה.

הנחלה הוחכרה לסבו של התובע עוד לפני קום המדינה. במהלך השנים נבנו בשטח הנחלה שני בתים – באחד גר אחיו של התובע, ואילו בשני גרו עד שנת 2000 התובע ורעייתו. בשנה זו עשו השניים רילוקיישן לארצות הברית, ושם הם גרים מאז ועד היום.

בינואר 2015 קיבלה רמ"י את הבקשה של אמם של התובע ואחיו, להעביר את הנחלה על שם האחרון. הדבר הוביל לסכסוך משפחתי שהסתיים בפשרה, שלפיה כשהדבר יתאפשר מבחינה משפטית – הבית יפוצל מן הנחלה ויועבר על שמם של התובעים. כמו כן, שני הצדדים הסכימו כי עד למועד השלמת הפיצול, יפעל כל אחד בקרקע שברשותו כאילו הוא הבעלים שלה.

בהתאם לכך, התובעים, שהם כאמור תושבי חוץ, החלו להשכיר את ביתם בנחלה לאחרים. אלא שב-2017 נודע להם מעורך דינם כי כל עוד הפיצול לא הושלם, הדבר אסור ללא קבלת אישור מרמ"י. בני הזוג פנו לקבלת האישור, אך נתקלו בסירוב - ובעקבות כך הגישו את התביעה הנ"ל לבית המשפט.

• גייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
• האיש שישפיע על עתיד ה-AI, והמשמעות של משפט גוגל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לטענת בני הזוג, בהתאם להסכם הפנים-משפחתי שגובש, הם בעלי הזכויות בבית ולכן הם גם רשאים להשכיר אותו. לדבריהם, הסירוב של רמ"י לאשר את ההשכרה בתקופת הביניים עד לפיצול - הליך שעלול להימשך שנים, הוא שרירותי ובלתי סביר. לפי התובעים, מניעת ההשכרה גורמת להם להפסיד שכירות שנתית בסכום כולל של 170 אלף שקל. בנוסף, היא גם מחייבת אותם לשאת בהוצאות השוטפות של הבית כמו ארנונה, חשמל וכו'.

מנגד, טענה רמ"י כי ההסכם הפנים-משפחתי אינו מחייב אותה, וכי בעצם, מבחינה קניינית, התובעים אינם בעלי הבית - כך שהם לא יכולים להשכיר אותו ללא אישור ממנה. עוד נטען על ידי רמ"י כי לא מתקיים בנוגע לתובעים טעם ייחודי המצדיק לסטות ממדיניות הרשות בנוגע לנחלות, והיא שהן יימסרו למטרת עיבוד חקלאי בלבד, להבדיל מהתעשרות כתוצאה  מההשכרה שלהן.

השופט שקד הבהיר כי למעשה אין מחלוקת סביב העובדה שכיום הנחלה רשומה על שמו של אחיו של התובע. הוא קבע כי אין להסכם הפנים-משפחתי תוקף כלשהו על רמ"י, וכי התובעים לא יכולים מכוחו לשים את עצמם בנעלי האח ולהשכיר את הבית.

• תיק ההונאה של 44 מיליון שקל - כך הונו יזמים 250 משקיעים במיזמי נדל"ן פיקטיביים
• החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• תיק ההונאה של 44 מיליון שקל - כך הונו יזמים 250 משקיעים...

הוא הדגיש כי בהתאם לנוהלים של רמ"י, חוכר שמעוניין להשכיר את הנחלה צריך לבקש את אישור רמ"י מראש ובכתב. ואולם "התובעים אינם החוכרים של הנחלה או של חלקה. התובעים אינם חוכרים של המגרש עליו בנוי הבית, לעת הזו. כאמור, אין לתובעים כל מעמד מול הנתבעת בכל הקשור לנחלה. שמם אינו נזכר בתיק הנחלה והנתבעת לא נתנה עד כה הסכמתה להעברת הזכויות בה או בחלק ממנה אליהם. ממילא, טענתם כי היה על הנתבעת להתיר להם להשכיר את הבית דינה דחיה, שכן אין להם כל מעמד לבקש מאת הנתבעת היתר להשכרה זו", כתב השופט בפסק הדין שפרסם.

לסיכום, קבע השופט כי החלטתה של רמ"י שלא להתיר את ההשכרה לאור מדיניות הנחלות, שלפיה ככלל נחלות יימסרו אך ורק למטרת עיבוד חקלאי – אינה שרירותית או בלתי סבירה. לדבריו, ממילא אין סיבה שבית המשפט יתערב במדיניות זו. בעקבות כל הדברים הנ"ל, נדחתה התביעה ובני הזוג חויבו בהוצאות משפט בסכום של 80 אלף שקל.

במקרה אחר שהוכרע בחודש שעבר, השופט הבכיר זכריה ימיני מבית משפט השלום ברמלה ביקר בחריפות את התנהלותה של השופטת בדימוס ואחת ממייסדות המושב גיתית, מלכה אביב. הסיבה לביקורת היא הניסיון שלה לבצע מחטף של נחלות במסגרת הליך משפטי שניהלה לפני כמה שנים. הסיפור הסתיים בהחלטת השופט שלפיה האגודה וההסתדרות הציונית יבנו בית נוסף במושב, ותיערך הגרלה בין משפחת אביב לבין התובעים. בשלב מסוים החליטה האגודה של המושב – שבני הזוג אביב לא חברים בה – למסור לכל בעל נחלה ותיקה נחלה נוספת לבן חוזר וכן שתי יחידות דיור, לצורך ריענון השורות ומשיכת צעירים למושב. בהתאם לכך, התובעת ובעלה, חברי אגודה ותושבים ותיקים במושב, קיבלו ב-2013 נחלה לבנם (התובע). ואולם מכיוון שהבן היה אז קטין, נאמר לאביו שעליו להפנות אותו לטובת האגודה עד 2018, לשם הקצאת הנחלה על שמו. אלא שב-2015 הגישו בני הזוג אביב תביעה לבית המשפט, שאליה לא צירפו את התובעים, שבה טענו כי האגודה התנכלה להם ולילדיהם על רקע השתייכותם לזרם פוליטי השונה משלה. הם אף דרשו לקבל את כל הזכויות שמגיעות לבעלי נחלות ותיקים שהם חברי אגודה.