רשות המסים
צילום: רשות המסים

תושבת חוץ קיבלה מבעלה פנטהאוז בת"א וביקשה פטור ממס רכישה - זה מה שקבעה השופטת

הזוג אמנם גר בשווייץ אך מרבה לשהות בישראל, כשליש שנה בממוצע. ברשות המסים סירבו להעניק להם את הפטור, אך השופטת קבעה כי ייתכנו מקרים שבהם בני זוג גרים בשני בתים בשתי מדינות, ואין בכך כדי לשלול את מתן הפטור ממס רכישה
עוזי גרסטמן | (1)

ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) בתל אביב קבעה באחרונה כי תושבת שווייץ שקיבלה מבעלה פנטהאוז בישראל במתנה, תיהנה מפטור ממס רכישה עבורה. יו"ר הוועדה, השופטת ירדנה סרוסי, נימקה את ההחלטה בכך שבני הזוג מתגוררים בפנטהאוז בעת ביקוריהם בישראל כשליש שנה בממוצע, ומתייחסים אליו כביתם לכל דבר, כך שהתנאי לקבלת הפטור ממס רכישה בעסקת מכר לבן זוג ללא תמורה – מגורים משותפים בדירה – מתקיים במקרה שלהם.

תחילת הפרשה בנובמבר 1998, אז רכש בעלה של העוררת את הפנטהאוז המדובר שנמצא ברחוב פנקס שבתל אביב. שבע שנים לאחר מכן הם התחתנו. אף שמרכז חייהם נמצא בציריך, שווייץ, בני הזוג מרבים לשהות בישראל, בין היתר מסיבות משפחתיות, ובזמן ביקוריהם בארץ הם מתגוררים בפנטהאוז שרכש הבעל.

בשלב מסוים החליט בעלה של העוררת להעניק לה את הפנטהאוז במתנה. בהתאם לכך, האשה פנתה למנהל מיסוי מקרקעין בתל אביב בבקשה לקבל פטור ממס רכישה לפי תקנה 21 לתקנות מס רכישה. התקנה קובעת כי "מכירת זכות במקרקעין בדירת מגורים ללא תמורה לבן זוג המתגורר יחד אתו בדירה – פטורה ממס רכישה". המנהל סירב לאשר זאת, ובעקבות כך הוגש הערר לוועדה באפריל אשתקד.

לטענת האשה, היא ובעלה נמצאים בפנטהאוז כשליש שנה בממוצע במהלך ביקוריהם בישראל, כך שלא מדובר בדירת נופש ארעית אלא בבית הקבע שלהם בארץ. נסיבות אלה מצדיקות, לדבריה, את החלת הפטור שבתקנה 21 על עסקת המתנה.

מנגד, טען מנהל המיסוי כי תקנה 21 לא נועדה לחול על מגורים משותפים במספר בתי קבע בעולם באותה תקופת זמן. מכיוון שבית הקבע של העוררת ובעלה נמצא בציריך, הרי שאין הצדקה להעניק לה את הפטור המבוקש.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת סרוסי הסבירה כי לצורך החלת הפטור ממס רכישה שבתקנה 21 יש להוכיח ארבעה תנאים מצטברים: העברת הזכות היא בדירת מגורים; היא מתבצעת ללא תמורה; המעביר והנעבר הם בני זוג; והם מתגוררים יחד בדירה.

השופטת ציינה כי המחלוקת במקרה זה היא לגבי התנאי הרביעי, כשלדברי מנהל מיסוי המקרקעין ניתן להתגורר רק במקום אחד עיקרי – ובמקרה של העוררת ובעלה מדובר בביתם שבציריך. השופטת התנגדה לפרשנות זו, תוך שהבהירה כי היא נטענה ללא ביסוס. "לא מצאתי ולו רמז לעמדתו זו של המנהל, לא בלשון התקנה ולא בכל מקור חיצוני אחר. בלשון התקנה ובפסיקה אין כל זכר לתנאי שלפיו ניתן להתגורר אך ב'בית' עיקרי אחד", כתבה השופטת סרוסי.

קיראו עוד ב"משפט"

לדבריה, אם אכן מחוקק המשנה התכוון להגביל את הפטור כעמדת המנהל, הוא יכול היה בקלות לקבוע שהפטור יינתן רק ל"דירה יחידה" כהגדרתה בחוק, או להדגיש שהפטור יחול ביחס למכירת דירת המגורים של בני הזוג, ולא למכירת דירה סתם. השופטת קבעה כי במציאות ייתכנו בהחלט מקרים שבהם בני זוג גרים בשני בתים (כמשמעות המלה Home באנגלית) בשתי מדינות שונות, ואין בעובדה זו לבדה כדי לשלול את מתן הפטור ממס רכישה. לדבריה, העוררת עמדה בנטל להוכיח שהפנטהאוז בתל אביב היה הבית שלה ושל בעלה במהלך ביקוריהם בישראל, כך שאין הצדקה לשלול ממנה את הפטור.

כך למשל, הם לא חולקים את הפנטהאוז עם אחרים, הם מחזיקים בו בגדים שלהם ואף עומד לרשותם רכב בחניון הסמוך. לפיכך השופטת קבעה, בהסכמת יתר חברי ועדת הערר, שמתקיימים לגבי עסקת המתנה תנאי הפטור שבתקנה 21, וכפועל יוצא מכך העוררת לא נדרשת לשלם מס רכישה בגינה.

כאמור, לפי תקנה 21 לתקנות מיסוי מקרקעין (מס רכישה), העברה ללא תמורה של זכויות מקרקעין בדירת מגורים מאדם לבן זוג שגר עמו בדירה פטורה ממס רכישה. כדי ליהנות מהפטור, צריך לעמוד באחד משלושת התנאים הבאים: בני זוג שגרים ביחד באותה דירה; ההטבה חלה על גבר ואשה הנשואים זה לזו, על גבר ואשה החיים כבני זוג ידועים בציבור, ועל זוגות מאותו מין. אם מדובר בבני זוג שאינם גרים ביחד בדירה, ישולם מס רכישה לפי שליש ממס הרכישה הרגיל.

בינואר האחרון עודכן מס הרכישה. אחרי העדכון רוכשי דירה יחידה יהיו פטורים מתשלום מס עד מחיר של 1,978,745 שקל. העדכון של רשות המסים חל בהתאם לשיעור עליית המדד הקבוע בסעיף 9(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין - מדד שירותי דיור בבעלות הדיירים. המדרגות מתעדכנות אחת לשנה בהתאם להוראות החוק.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    עוד אחת מצאה סבא עשיר. (ל"ת)
    מנכ״ל בהיי-טק 25/05/2024 14:08
    הגב לתגובה זו
מסמך חתימה
צילום: pixabay

נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי צוואתה המאוחרת של קשישה, שחילקה את רכושה בין ילדיה, אינה תקפה, אף שהיא משקפת את רצונה האמיתי. לדבריו, "ריכוך הכלל של ביטול צוואה מחמת חוסר כשרות יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה"

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיה של אשה בת 84, אם לשלושה, מצאה את עצמה המשפחה שלה מפולגת סביב השאלה מי יירש את הבית שבו היא חיה ומי יירש את הבית שבנה אחד מבניה על אדמתה. מאבק הירושה המשפחתי הזה, שנמשך שנים, הגיע לשיאו בפסק דין ארוך ומפורט של השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, שקבע כי אף שצוואתה האחרונה של המנוחה תואמת את רצונה, היא אינה תקפה מבחינה משפטית משום שנעשתה כשהיא כבר לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

החלטתו של השופט כרמי מציבה דילמה עקרונית ועמוקה: האם צריך להעדיף את רצונו של אדם, כפי שניתן לזהותו לאורך השנים, גם אם במועד חתימתו על הצוואה הוא לא היה כשיר משפטית, או שעל בית המשפט לדבוק בדרישת הכשרות גם במחיר של ביטול רצון מפורש וברור? הכרעתו של השופט היתה נחרצת: אין מקום לריכוך הכלל, שכן הדבר "יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה".

המנוחה נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל עם משפחתה ונישאה, ולימים נולדו לה שלושה ילדים - שניים מנישואיה הראשונים ובן נוסף, צעיר מהם, שנולד בארץ. לאחר מות בעלה היא נותרה לגור לבדה, ובסוף שנות ה-90 העניקה לבנה הצעיר, התובע, את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה על אותו מגרש. התובע השקיע בבנייה מכספו, גר במקום עם משפחתו מאז, והיחסים בין האחים הידרדרו והלכו.

מיד אחרי מינוי האפוטרופוס נחתמה צוואה חדשה

עוד ב-1999 ערכה האם צוואה ראשונה ("הצוואה המוקדמת"), שבה חילקה את רכושה בין ילדיה: את ביתה שלה הורישה לשני ילדיה הבוגרים, ואילו את הבית שבנה התובע היא הותירה לו. בהמשך היא ערכה גרסאות נוספות של צוואות, שכולן עסקו בשאלה כיצד יחולק המגרש והבתים, אך עם השנים הידרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם, וב-2017 ביקשו ילדיה הבוגרים למנות לה אפוטרופוסים. בית המשפט באותו הליך דחה את הבקשה, לאחר ששמע את המנוחה עצמה והתרשם כי היא מבינה היטב את הנעשה. באותו שלב מונתה רק בקרה מסוימת על חשבונה, והתובע - בנה הצעיר - מונה כמיופה כוח. אלא שמיד לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 2017, חתמה האם על צוואה נוטריונית חדשה ("הצוואה המאוחרת"), שבה חילקה את ביתה בין שלושת ילדיה באופן שווה, ואת הבית שבנה התובע היא הותירה לו לבדו.

בפסק הדין נכללה כרונולוגיה מפורטת של ארבע צוואות שונות שערכה המנוחה לאורך השנים: צוואה מ-1999, צוואה נוספת מ-2003 שבה היא חילקה באופן מפורט את המגרש והבתים, צוואה מ-2012 שבה היא הביעה לראשונה רצון לחלק את ביתה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, ולבסוף הצוואה המאוחרת מ-2017. לאחר פטירתה הוגשו לרשם הירושות שתי בקשות מתחרות - ילדיה הבוגרים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, בעוד שהבן הצעיר עתר לקיים את הצוואה המאוחרת. כל צד טען כי הצוואה האחרת אינה תקפה - זה בשל חוסר כשרות, וזה בשל השפעה בלתי הוגנת.

פסק דין
צילום: freepik

מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה

בית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי מכתב שנשלח על ידי אהרון אפלבאום למשרד החינוך ולבכירים נוספים, ובו הוצגה עמותת בני ברוך - קבלה לעם כ"כת המביאה לחיי תלות ושעבוד", מהווה לשון הרע חמורה. אפלבאום חויב לשלם פיצוי בסך 168 אלף שקל ולפרסם התנצלות בעיתון. בפסק הדין ביקר בית המשפט את התנהלות הנתבע וקבע כי דבריו היו שקריים, נכתבו בזדון ומתוך רצון מוצהר לפגוע בעמותה

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה בדצמבר 2012, כשאהרון אפלבאום, תושב הצפון ואב לבן שהיה חבר בעמותת בני ברוך, שלח מכתב חריף למנכ"לית משרד החינוך דאז דליה שטאובר, לשר החינוך דאז גדעון סער ולגורמים נוספים במשרד. במכתבו הוא טען כי עמותת קבלה לעם היא "כת לכל דבר", הפועלת בשיטות של שליטה, ניתוק, מניפולציה וגיוס כספים. "בדומה לכתות אחרות," כתב אפלבאום, "‘הקבלה לעם’ מביאה את מאמיניה לחיים של תלות ושעבוד... הקרע בין ‘אנחנו’ ו‘הם’ מביא לניתוק של החברים בכת מבני משפחותיהם". לדבריו, מדובר בארגון "המסתתר מאחורי מסכה חייכנית של ערבות הדדית ואהבה", שבפועל "שולח זרועות ארוכות אל מערכת החינוך בדומה לסיינטולוגיה". המכתב נשלח, לדבריו, כ"פנייה אזרחית אחראית" לרשויות, אך כפי שציין בית המשפט, נוסחו החריף, ההאשמות הקשות ואופן הפצתו לגורמים רבים חרגו בהרבה מהגבולות של תלונה לגיטימית.

עמותת בני ברוך, המפעילה מערכי לימוד והפצת חכמת הקבלה בארץ ובעולם, טענה בתביעתה כי מדובר ב"עלילה חמורה ושקרית" שנועדה לפגוע בשמה הטוב, ושנכתבה מתוך מניע אישי הקשור לסכסוך של אפלבאום עם בנו, שחבר בתנועה. "הנתבע בחר להשמיץ את העמותה בזדון, תוך ידיעה שדבריו שקריים", טענה התובעת.

בית המשפט קיבל את גרסתה במלואה. השופט אריאל ברגנר כתב כי אפלבאום אמנם הודה ששלח את המכתב, אך ניסה להצדיקו בטענה שמדובר היה בפנייה לרשות מוסמכת וב"הבעת דעה לגיטימית" על גוף ציבורי. אלא שהשופט דחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה האלה. השופט הדגיש כי מדובר בפרסום מובהק של לשון הרע. לדבריו, "המונחים שבהם השתמש הנתבע - ‘כת’, ‘חיים של תלות ושעבוד’, ‘מותר לשקר’, ‘חדירה למערכת החינוך’, ‘בדומה לסיינטולוגיה’ - מציגים את התובעת באור שלילי שיש בו כדי לבזותה ולהפוך אותה למטרה לשנאה ולבוז". הוא קבע כי בעיני האדם הסביר, הכינוי "כת" נושא משמעות שלילית ביותר, ולעתים אף פלילית.

המרכז לנפגעי כתות קיבל תרומה מהתובע

בהמשך פסק הדין ציין השופט כי השאלה האם בני ברוך היא כת או לא נהפכה לאחד מצירי הדיון המרכזיים. אלא שאפלבאום, שבתחילה טען כי בידיו הוכחות לכך, זנח בהמשך את הטענה ולא הצליח להציג אף ראיה ממשית. "למושג כת אין כל הגדרה בחוק", ציין ברגנר, "ולא הובאה כל חוות דעת מקצועית שתראה כי מתקיימים בעמותה אותם מאפיינים כיתתיים שעליהם דיבר הנתבע". השופט סקר בהרחבה את עדויות המומחים שהובאו מטעם שני הצדדים. מטעם הנתבע העידו מנהלת המרכז לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, והפסיכולוג נחמן אלון, שטענו כי לעמותה יש מאפיינים של כת. ואולם בית המשפט מצא כי עדותם מוטה וחסרת משקל. ליכטנשטיין, כך התברר, קיבלה תרומות מאפלבאום, והמרכז שבראשו עמדה אף סייע לו בכתיבת המכתב עצמו. "העדה לא גילתה לבית המשפט את ניגוד העניינים החמור שבו היתה מצויה", כתב ברגנר בהכרעתו. "עדותה אינה אמינה, מוטה ומגמתית".

לעומת זאת, העדים והמומחים מטעם העמותה, ובהם פרופ’ מאסימו אינטרווינה, סוציולוג איטלקי מוביל לחקר תנועות דתיות חדשות, ופרופ’ ג’ון גורדון מלטון מארה"ב, שללו לחלוטין את האפשרות שמדובר בכת. אינטרווינה העיד כי בבדיקות שערך בארץ ובאיטליה לא מצא סימנים כלשהם לתלות, ניתוק משפחתי או שליטה נפשית בקרב חברי הקבוצה. לדבריו, "הדלת פתוחה - מי שרוצה יוצא, מי שרוצה נשאר", והוסיף כי, "מדובר בקבוצה שאינה מסיונרית ואינה מפעילה כפייה". גם חברי הקהילה עצמם העידו על חופש מוחלט. אחד מהם, טייס חיל האוויר לשעבר ארז הררי, העיד כי הוא אדם עצמאי לחלוטין, עובד באל על, ומעולם לא חווה כפייה כלשהי מצד הארגון. עו"ד חנוך מילביצקי, כיום חבר כנסת מטעם הליכוד, העיד כי "לא נאמר לי עם מי להיות בקשר או כיצד לחיות - אילו היה כך, לא הייתי חלק מהעמותה".