היזמיות ביקשו להוסיף קומות על סמך הוראת שעה שפקעה - מה פסק ביהמ"ש?
בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב דחה באחרונה עתירה שהגישו חברות יזמיות של פינוי-בינוי במטרה לאשר להן הרחבת בנייה על סמך הוראת שעה שתוקפה פג. מדובר בהוראה המכונה "הקלת שבס-כחלון", שאפשרה בעבר לאשר תוספת של עד 30% למספר יחידות הדיור מבלי שהדבר ייחשב "סטייה ניכרת מהתוכנית". מאחר שבקשת העותרות להיתר בנייה הוגשה אחרי פקיעת ההקלה, קבע השופט גלעד הס כי העתירה משוללת בסיס.
במוקד הדיון היו שני בניינים בני שתי קומות, הכוללים שמונה יחידות דיור כל אחד, ברחוב קהילת ורשה שבצפון תל אביב. העותרות, יזמיות נדל"ן, ביקשו לבצע במקום פרויקט פינוי-בינוי, אלא שהתכנון הקיים – שמתיר הריסה ובנייה של בניינים בני חמש קומות שבכל אחד מהם 16 יחידות דיור בלבד – לא הספיק לשאיפות הפרויקט. לכן הגישו היזמיות לוועדה המקומית תל אביב בקשה להיתר ולהקלות במספר הקומות ויחידות הדיור, על סמך הקלת שבס-כחלון.
מדובר בהוראת שעה שקבעה כי בתנאים מסוימים, הוספה של עד 30% יחידות דיור לא תהווה סטייה ניכרת. ללא הוראת השעה, תוספת של מעל ל-20% יחידות דיור מהווה סטייה ניכרת שהוועדה המקומית אינה מוסמכת לאשר. הועדה המקומית אמנם אישרה את ההקלה אך בערר החלטתה התהפכה ומכאן העתירה שהוגשה לבית המשפט ביולי אשתקד.
לטענת המתנגדים להקלות – דיירי הבניינים הסמוכים לפרויקט המתוכנן – בקשות העותרות להיתר הוגשו רק באפריל 2021, עשרה חודשים לאחר שפקעה הוראת השעה ביוני 2020. בנסיבות אלה, בקשת העותרות להרחבת היתר הבנייה מהווה סטייה ניכרת כמובנה בתקנות התכנון והבנייה, וצדקה ועדת הערר המחוזית כשקבעה כי אין לאשר אותה, לטענתם.
- "המשמעות הכי חשובה של AI היא במודל התמחור של משרדי עורכי דין"
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טענו החברות היזמיות כי בפועל הבקשות להיתר הוגשו לפני יוני 2020, כך שאין סטייה ניכרת במספר יחידות הדיור שהן מבקשות לאשר.
ואולם השופט הס קבע כי היזמיות לא "הגישו" את בקשות ההיתר כהגדרת המונח בתקנות התכנון והבנייה. כך, לפי התקנות בקשה להיתר צריכה לכלול פרטים ונספחים רבים, שרק כשהם ישנם כולם ניתן לראות בבקשה ככזו שהוגשה.
השופט ציין כי אמנם בינואר 2020, לפני מועד פקיעת הוראת השעה, נקטו היזמיות את הצעד הראשון בבקשת ההיתר, כשהגישו לוועדה המקומית תל אביב את קובץ התוכנית הראשית ("גרמושקא"). אלא ששאר המסמכים הנדרשים הומצאו על ידן רק כחצי שנה אחרי שהוראת השעה פגה.
הוא כתב בפסק הדין כי, "לאור האמור, אני קובע כי הבקשה להיתר הוגשה לאחר פקיעת תוקף הוראת השעה, ולכן הכללים המפורטים בה אינם חלים על הבקשה להיתר. בנסיבות אלה, בקשת המבקשת להוסיף 30% על מספר יחידות הדיור הקיימות וכן זכויות בנייה, מהווה סטייה ניכרת כמובנה בחוק התכנון והבנייה ובתקנות סטייה ניכרת, ולכן הוועדה המקומית, או ועדת הערר, אינן מוסמכות לאשרה".
- גן אירועים נסגר לפני חתונה - וזה הפיצוי שיקבל הזוג
- רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
בשלב זה טענו היזמיות כי הפרקטיקה הנוהגת בוועדה המקומית היתה שמספיק להגיש מסמך אחד בלבד כדי ליהנות מהקלת שבס-כחלון, אך השופט הבהיר שעם כל ההבנה לכך, נוהג אינו יכול ליצור זכויות יש מאין ולגבור על הוראות הדין.
גם הניסיון של היזמיות להסתמך על תקנות שעת החירום של מגפת הקורונה נכשל. השופט קבע כי גם בהנחה שאותן תקנות דחו את פקיעתה של הקלת שבס-כחלון לאוגוסט 2020, עדיין הבקשות להיתר הוגשו אחרי מועד זה.
לפיכך התביעה נדחתה על ידי השופט. לטובת מתנגדי ההקלות נפסקו הוצאות משפט בסך 7,500 שקל.
הקלת שבס-כחלון היתה אמורה לפוג כבר במרץ 2020, אך התוקף שלה הוארך בשלושה חודשים, עד אחרי הבחירות שנערכו באותו החודש. כוונת מטה הדיור הלאומי, שביקש לבטל את ההקלות, קשורה לעיכובים שנוצרו בהליכי הבנייה, בעיקר בפרויקטים של תוכנית מחיר למשתכן. זאת בעקבות התנגדויות של זוכי התכנית מול הקבלנים, משרד האוצר וועדות התכנון, על צפיפות שתיגרם בפרויקטים המתוכננים כתוצאה מתוספות הבנייה - ובכך הביאו לעיכובים של חודשים בהליכי הבנייה.
צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
רון חן (במרכז) במפעל החיתולים באיטליה, צילום: פייסבוקגייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
רון חן מכר למאות משקיעים תמימים חלומות על התעשרות בין לילה: הפטנטים כללו טיטולים למבוגרים ובמפרים בכבישים שהוצגו ככאלו שיכולים להניב עשרות אלפי אחוזים תוך שנים בודדות אחרי סחבת של יותר מעשור במהלכה המשקיעים הספיקו להתייאש מהכסף, רון מסיים עם קנס וחילוט בהיקף של 215,000 שקל ו-15 חודשים אחר סורג ובריח
חן, שהקים וניהל את חברת "אינובייטיב פטנטים" חברת האם של "טיסטרון" ו"דרייב דה לייט", שיווק למשקיעים סדרת רעיונות מפתים: החל מפדים חדשניים לספיגת בריחת שתן בקרב מבוגרים ועד פסי האטה "חכמים" לרכב. הפטנט הראשון מפרק את החיתול לשני חלקים שמתאימים אנטומית
לגוף האדם וכך ניתן להחליף את הפד הנחוץ לפי הצורך ולחסוך משמעותית, הפטנט השני מבקש להפיק חשמל מאנרגיית הדריכה של רכבים על פסי האטה. לפי כתב האישום, חן יצר במשך שנים מצגי שווא לפיהם הפיתוחים קרובים לשיווק עולמי ולמכירה לרשויות ועתידים להניב למשקיעים החזרי עתק
של עשרות אלפי אחוזים. בטיסטרון הוא סיפר שאוטוטו קימברלי רוכשת את הפטנט ובבמפרים שערים שלמות הולכות להטמיע את החידושים בכבישים.
הקהל, משקיעים תמימים, חלקם אפילו בגיליאי העשרה. אנשי השיווק שלו נפגשו עם האנשים מציגים אב טיפוס של החיתול כדי להראות
שהנה המוצר עובד. גם כדי לבסס את האמון אינובייטיב שלחה מיילים ועדכונים שוטפים שהציגו "התקדמות דרמטית" בפרויקטים למרות שבפועל לא התבצעו ניסויים מהותיים, לא נחתמו הסכמים עם גופים מסחריים, והפטנטים לא הגיעו לשום שלב מסחרי ממשי. החיתולים נתקעו אי שם באיטליה במכונה
שלא הפסיקה "להתקע" ודרשה עוד ועוד השקעות מצד החברה, לעומת זאת הבמפר מעולם לא ראה את אב הטיפוס שלו.
על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, חן הצליח לגייס כ-25 מיליון שקלים ממאות משקיעים וזאת גם מבלי לפרסם תשקיף כנדרש בחוק. מתוך הסכום הזה, כ-13
מיליון שקל הועברו ישירות לחשבונות הבנק של חן ושל מקורביו, ושימשו אותו לצרכיו האישיים בין היתר תשלום חובות, שכר דירה, רכישות פרטיות, והחזרי הלוואות.
בין השנים 2006 ל-2017, ביסס חן מנגנון שיטתי ומתמשך להונאת משקיעים, שכלל גם ניסיונות להונות את רשות
ניירות ערך. כאשר דרשה הרשות לעצור את הגיוסים, חן חתם על התחייבות אבל המשיך בגיוס הכספים בניגוד להנחיות. אמנם הוא לא פנה מיוזמתו אבל קיבל בזרועות פתוחות משקיעים חדשים.
- רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
- הונאה של 40 מיליארד דולר מגיעה לסיומה - דון קוון נשלח ל-15 שנות מאסר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חן הורשע בארבעה אישומים חמורים, כולל קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי
מורשה, עבירות לפי חוק ניירות ערך, ועבירות הלבנת הון. הוא נידון ל-15 חודשי מאסר, וכן לתשלום קנס בגובה 110 אלף שקל וחילוט בסכום נוסף של 105 אלף שקל. בנימוקים של בית המשפט נכתב: "הנאשם ניצל באופן בוטה את אמון המשקיעים תוך הצגת מצגי שווא ומידע כוזב, וגרם להם לנזקים
כלכליים ונפשיים משמעותיים".
