בתחילת ספטמבר 2019 ירד תושב אשדוד אל חוף הים בעיר. הוא בחר לשהות במקום כשהוא עירום לחלוטין, שוכב על החול ומתהלך אל תוך המים וחזרה. המתרחצים האחרים הביטו בו במבוכה, חלקם קראו לו לכסות את גופו, אך הוא לא שעה לקריאות. בין הנוכחים בחוף היה גם גבר אחר, שבילה שם עם בתו בת התשע. אותו גבר שלף את מכשיר הטלפון, צילם את הסצנה, ובהמשך העלה את הסרטונים לעמוד הפייסבוק שלו. הסרטונים זכו לחשיפה, חלקם פורסמו גם באתר חדשות מקומי, והובילו למאבק משפטי עיקש על גבולות חופש הביטוי, הזכות לפרטיות ומשמעותו של המרחב הציבורי.

במרכז פסק הדין שניתן בידי השופטת רוני סלע בבית משפט השלום באשדוד, עומדת השאלה עד כמה אדם שבחר לחשוף את גופו במרחב ציבורי רשאי לטעון לפגיעה בפרטיותו, כשאחרים מתעדים אותו ומפיצים את החומרים שצילמו ברשת. התובע טען כי הנתבע צילם אותו ללא הסכמתו כשהוא בעירום מלא ופרסם את הסרטונים והצילומים בפייסבוק ובאתר חדשות מקומי. לטענתו, גם אם גופו נחשף לעיני המתרחצים באותו חוף, הרי שהפצת התמונות ברשתות החברתיות גרמה לו נזק תדמיתי כבד, השפלה ובושה מתמשכת.

בכתב התביעה סיפר התובע כי לאחר הפרסום זיהו אותו חבריו ובני משפחתו, בין היתר משום שהטשטוש בסרטונים ובכתבה לא היה אפקטיבי. הוא הוסיף כי בעקבות אותו יום הוגשה נגדו תלונה לשיטור העירוני, אך התיק נסגר מבלי שיוגש נגדו כתב אישום. עם זאת, כך לדבריו, "הכתם נשאר" והוא המשיך לסבול מהשלכות האירוע במשך זמן רב. התובע דרש בתחילה פיצוי של 100 אלף שקל - 50 אלף מהנתבע ו-50 אלף מהאתר - ואולם לאחר שמחק את התביעה נגד האתר, נותרה התביעה הכספית נגד הנתבע בלבד, בסכום כולל של 50 אלף שקל.

הנתבע טען שעשה זאת כדי להתריע בפני הציבור

מנגד, הנתבע טען כי לא חטא כלל. לדבריו, הוא מצא עצמו נדהם לנוכח מראהו של התובע, שהתהלך בעירום לעיני נשים, גברים וילדים, ובהם גם בתו הקטינה. הוא תיעד את ההתרחשות, הזמין משטרה, ולטענתו העלה לפייסבוק רק סרטון אחד שבו לא נראה איבר מינו של התובע, אלא רק המעצר עצמו. "לא פרסמתי את שמו של התובע ולא כל פרט מזהה", טען האיש להגנתו, "רק סרטון שצולם במרחב הציבורי". לטענתו, הוא עשה זאת כדי להתריע בפני הציבור, שכן מדובר במעשה שיש בו פגיעה חמורה בסדר הציבורי ובחוש הציבורי של decency. בעדותו טען הנתבע כי פעל מתוך "חובה מוסרית וחברתית" להזהיר אנשים אחרים. לדבריו, מדובר ב"אמת דיברתי" כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע.

• בית המשפט דחה בקשה להשיב סמארטפון שנלקח בחקירה
• ישראל מהדקת פיקוח על מידע אישי: מה המשמעות לעסקים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במהלך הדיון נחשפו פערים בגרסאות. בעוד הנתבע טען כי פרסם רק את סרטון המעצר שבו נראה התובע לבוש חלקית, התובע וחבריו טענו בעקביות כי פורסם גם סרטון נוסף - זה שבו נראה התובע שוכב עירום סמוך לקו המים. השופטת התרשמה כי אכן פורסמו שני סרטונים: האחד מתעד את המעצר, והשני מציג את התובע במערומיו, ללא טשטוש. "עדותם של התובע ושני העדים מטעמו היתה מהימנה", היא כתבה בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי גם לשון הפוסט עצמו - "מצחיק או עצוב תחליטו אתם... השאלה מה אתם הייתם עושים? גרסת החייזר" - משתלבת דווקא עם פרסום שבו נראה אדם עירום ולא לבוש.

ההכרעה המשפטית לא היתה פשוטה. השופטת סלע ציינה כי מצד אחד אין חולק שהתובע בחר לחשוף את גופו בעירום מלא ברשות הרבים, אך מצד שני, עצם פרסום התיעוד ברשתות החברתיות מציב את הדברים באור שונה. "חשיפת איבריו המוצנעים של אדם בפומבי היא מן הדברים המובהקים הנכללים בערך 'צנעת הפרט' עליהם בא חוק הגנת הפרטיות להגן", קבעה. לדבריה, גם אם אדם חושף עצמו בפני קבוצה מצומצמת של נוכחים בחוף מסוים, אין פירוש הדבר שנתן הסכמה כללית לפרסום הדבר בפני אלפי אנשים נוספים ברשת. היא הזכירה בהקשר זה פסיקה קודמת ("עניין שניידר") שבה נדחתה טענת נתבעים כי אשה שצולמה בחוף בחרה לוותר על פרטיותה. "גם אם לא מחתה התובעת נגד הצילום, אין בכך להעיד על הסכמה לפרסום", נכתב שם, והדברים יושמו גם במקרה הנוכחי.

בית המשפט הבחין בין שני הסרטונים. לגבי הסרטון שבו נראה התובע עם שוטרים כשהוא לובש חלק תחתון, קבעה השופטת כי אין מדובר בפרסום מבזה או משפיל ולכן לא מדובר בפגיעה בפרטיות. ואולם ביחס לסרטון שבו שוכב התובע עירום על החוף, נקבע כי מדובר בפרסום "בנסיבות העלולות לבזות ולהשפיל" אותו. "אצל חלק גדול מהציבור יתקבל דבר הפרסום באופן משפיל ומבזה", היא כתבה בהכרעתה. לפיכך נקבע כי הפרסום מהווה גם פגיעה בפרטיות וגם לשון הרע.

• הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
• מה קורה לרוכשים בפרויקטים שלא מגיעים לקו הסיום?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

לא היה בפרסום עניין ציבורי אמיתי

בבחינת ההגנות שטען להן הנתבע, ובהן אמת בפרסום, עניין ציבורי ותום לב, בית המשפט לא מצא כי יש בהן כדי להועיל לו. השופטת הדגישה כי גם אם הפרסום תיאר מציאות, לא היה בו עניין ציבורי אמיתי. האירוע הסתיים כבר עם התערבות המשטרה, ולא היתה שום תועלת חברתית בהפצת הסרטון. גם טענת החובה המוסרית נדחתה. "לא ניתן לומר כי תוכן הפרסום כפי שפורסם על ידי הנתבע, המציג את התובע במערומיו ללא כל טשטוש, חייב את הנתבע לעשות כן", כתבה השופטת סלע בהכרעת הדין שלה. ביחס לטענת תום הלב, נקבע כי הפרסום חרג מגדר הסביר. בסיכומו של דבר נקבע כי "לנתבע לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע להן טען, ואף לא ההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות".

עם זאת, השופטת לא מצאה כי הנתבע פעל מתוך "כוונה לפגוע" במובן המשפטי המחמיר. היא התרשמה כי הנתבע היה מזועזע מהתנהלות התובע ולא מונע מרשעות זדונית. כמו כן, התובע עצמו הודה כי ידע על הפרסום כבר בסמוך לאחר שעלה לרשת, אך פנה לנתבע בדרישה להסירו רק כשנה מאוחר יותר - דבר המלמד, כך לפי בית המשפט, על כך שהפגיעה לא נתפשה אצלו כקשה באותה עת.

בבחינת גובה הפיצוי, בית המשפט שקל שורה של שיקולים: מצד אחד, העובדה שהתובע בחר מרצונו לשהות עירום בחוף ציבורי, וכן שהפרסום הוסר לאחר שהנתבע קיבל מכתב התראה. מצד שני, העובדה שהסרטון שבו נראה התובע במערומיו פורסם ללא כל טשטוש, בפני ציבור רחב, מבלי שהתובע נשאל לרשותו או ידע על כך. לאחר איזון, פסקה השופטת כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסכום כולל של 10,000 שקל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום נוסף של 3,000 שקל. בסיום פסק הדין קבעה השופטת סלע כי "על מנת למנוע נזק נוסף לתובע" חל איסור לפרסם את שמו או כל פרט מזהה אחר.

אם אדם מתהלך בעירום מלא בחוף ים ציבורי, זה אומר שמותר לצלם אותו ולהפיץ את זה ברשת?

ממש לא. בית המשפט הסביר שגם אם אדם חושף את גופו במקום ציבורי, זה לא אומר שהוא נתן הסכמה לכך שיצלמו אותו ויפיצו את התמונות או הסרטונים שלו באינטרנט. יש הבדל גדול בין לראות אותו בעיניים לבין להפוך אותו לוויראלי ברשתות.

למה בעצם בית המשפט כן האמין שהתובע נפגע, אף שהוא עצמו בחר להיות עירום מול כולם?

מכיוון שיש הבחנה בין חשיפה בפני כמה אנשים שהיו באותו חוף לבין חשיפה בפני אלפי אנשים באינטרנט. השופטת אמרה שגם אם ההתנהגות של התובע לא היתה מקובלת, עדיין אסור לקחת את הצילומים ולפרסם אותם לכל העולם בלי הסכמתו.

הנתבע טען שהוא רצה להזהיר את הציבור. למה בית המשפט לא קיבל את זה?

מפני שהאירוע כבר הסתיים כשהמשטרה הגיעה ועצרה את התובע, ולא היה שום צורך ממשי להזהיר אחרים. השופטת כתבה שהפרסום לא תרם שום דבר לציבור, אלא רק גרם להשפלה של התובע.

מה בעצם ההבדל בין הסרטון שבו התובע נעצר לבין הסרטון שבו הוא עירום על החוף?

בסרטון המעצר התובע כבר היה עם בגד תחתון, ואפילו כיסה את עצמו במגבת. לכן השופטת אמרה שזה לא משפיל או מבזה. אבל בסרטון שבו הוא נראה שוכב עירום ליד המים - שם כבר ברור שמדובר בפרסום מבזה ומשפיל.

למה הפיצוי היה רק 10,000 שקל ולא עשרות אלפים כמו שהתובע דרש?

מכיוון שבית המשפט שקל את שני הצדדים - מצד אחד הנתבע פרסם סרטון משפיל, ומצד שני התובע הוא זה שבחר להיות עירום במקום ציבורי, וגם חיכה הרבה זמן לפני שפנה לדרוש את ההסרה. לכן נקבע סכום מתון יחסית.

אם מישהו מצלם אותך במקום ציבורי, מה ההבדל בין שמירה על התיעוד לעצמו לבין פרסום ברשת?

ההבדל הוא עצום. צילום לשימוש אישי יכול להיות לפעמים חוקי (תלוי בנסיבות), אבל ברגע שמעלים את זה לרשת, החשיפה נהפכת לרחבה מאוד - וזה כבר נחשב פגיעה בפרטיות אם לא ניתנה הסכמה.