היורשים יקבלו 6 מיליון שקל אחרי חשיפת ההונאה

בסוף העשור הקודם, כשהחלומות האורבניים של תל אביב נצבעו בצבעים של יוקרה ושימור, הוצג בפני פרופ' יוסף זהבי, מרצה ואיש אקדמיה מוערך, חזון נדל"ני בשם "רובע נחלת בנימין". החזון הזה לא כלל רק מגדלים, דירות יוקרה או מלון בוטיק. הוא כלל השקעה של יותר ממיליון דולר. והוא כלל, כפי שהתברר בדיעבד, גם הרבה מאוד הבטחות שהתגלו כמסך עשן. שנים לאחר שחלם לקצור את פירות ההשקעה, נותר זהבי - ולאחר מותו, יורשיו - עם שברון לב כלכלי ותביעה משפטית. השבוע, לאחר מאבק של כמה שנים, פסק בית המשפט המחוזי בלוד כי הנתבעת המרכזית, רות שפייזר, תשיב ליורשיו של זהבי סכום של כ-4.7 מיליון שקל בצירוף הצמדה וריבית, שהושקע במיזם שמעולם לא התממש. בית המשפט קבע כי שפייזר לא הוכיחה כי מדובר במשקיע מתוחכם שלקח סיכון מדעת, וגירסתה היתה, "חסרה מאוד, מגמתית, וכזו אשר המשקל הראייתי אשר ניתן לה – קטן מאוד".

גירסת ההגנה של שפייזר היתה ברורה. לטענתה, פרופ' זהבי היה משקיע מתוחכם, בעל הון רב, שהחזיק חשבונות בחו"ל, ובחר ביודעין להשקיע בפרויקטים מסוכנים. אלא שהשופטת הלית סילש לא קיבלה את הטענה הזו. היא קבעה בפסק הדין שפורסם כי אין בסיס לטענה כי זהבי לקח סיכון מדעת, או כי הבין את עומק ההשלכות של ההשקעות שהוצעו לו. "בניגוד לטענות הנתבעות, אין המדובר באירוע או הסכם השקעה בודד של משקיע בעל ידע ומומחיות", כתבה השופטת בהכרעתה. "אלא בהתנהלות שיטתית, לאורך זמן רב, במסגרתה הוצגו בפני המנוח מצגים לפיהם השקעתו צפויה להניב תשואה ניכרת, ולכל היותר דרושה סבלנות". בית המשפט התרשם כי זהבי שוכנע שוב ושוב להזרים כספים חדשים, תוך שההחזרים מבוששים לבוא. על פי פסק הדין, שיטת העבודה כללה הבטחות לרווח עתידי, הצגת מסמכים חלקיים או מטעה, ולעתים "המרה" של השקעות קודמות בהשקעות חדשות.

שפייזר לא היתה לבד. לצדה הופיעו נתבעים נוספים, ובהם בתה לי רומם שפייזר וחברת "Concepteam S.A" מלוקסמבורג, שנטען ששימשה חברת אחזקות לפרויקטים נדל"ניים. הנתבעים פעלו, כך נטען, בשיטה של פירמידה כלכלית - גיוס כספים למיזמים שלא יצאו לפועל, ותוך כדי כך, שימוש בכספי המשקיעים למטרות אחרות. שפייזר עצמה טענה בחקירתה כי, "השקעתי בפרויקט הזה את כל כספי וזמני. זה היה פרויקט חיי". ואולם גרסתה עמדה, פעם אחר פעם, בסתירה למסמכים, תצהירים, וחלקים נרחבים מעדותה עצמה. השופטת ציינה בפסק הדין שלה כי, "מצאה את עדותה של הנתבעת כחסרה מאוד, מגמתית, וכזו אשר המשקל הראייתי אשר ניתן לה – קטן מאוד". היא אף הוסיפה כי, "טענות הנתבעת לא נתמכו ולו בראשיתה של ראייה. המסמכים שהוצגו על ידי התובעים עומדים בסתירה חזיתית לגרסתה".

לא הוצגה שום אינדיקציה לכך שההשקעות כוונו לפרויקטים ממשיים

אחת השאלות המרכזיות שעלתה נגעה למקום הימצאם של המסמכים. מדוע לא הציגה שפייזר ראיות שיוכלו לתמוך בגירסתה? מדוע לא הובאו עדים נוספים מטעם ההגנה? התשובות לא ניתנו, ובית המשפט לא קיבל את הטענות על "קשיי גישה למידע". "העדרם של מסמכים אשר יכולים היו לתמוך בגרסת הנתבעות, כמו גם הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים, מהווים חיזוק מהותי לגרסת התובעים", קבעה השופטת. בין היתר, לא הוצגו דו"חות מהבנק, הסכמים עם דיירים או בעלי קרקע, או כל אינדיקציה לכך שההשקעות אכן כוונו לפרויקטים ממשיים.

• רכישת כלל פיננסים מתעכבת: רות שפייזר ביקשה דחייה של שבוע
• הגיעה לנחלה: מחזיקי האג"ח אישרו את מכירת כלל פיננסים לשפייזר

גירסה חשובה נוספת נגעה לשאלה לאן נעלמו כספיו של זהבי. מהמסמכים עלה כי חלק מהעברות הכספים בוצעו ישירות לחשבונה הפרטי של שפייזר. "העברת כספי השקעה לחשבון פרטי של אחת הנתבעות, ובמיוחד בהעדר ראיה לשימוש שנעשה בהם, מעוררת קושי ממשי", כתבה השופטת. בית המשפט קבע כי שפייזר היתה לא רק גורם מתווך, אלא חלק בלתי נפרד ממערך ההשקעות: יזמית, דירקטורית, נושאת משרה בכירה, וזו שייצגה את ההצעות בפני המנוח. "אין מדובר בהתנהלות צדדית", הדגישה השופטת בהכרעתה - "אלא באחריות מלאה ושותפות אקטיבית".

מפסק הדין עולה גם כי זה לא המקרה הראשון של טענות מסוג זה המועלות כנגד הנתבעת המרכזית. בתיק אחר שהוזכר בפסק הדין, הגיש משקיע בשם סלים פדידה תביעה דומה נגד שפייזר ושותפיה, וטען להונאה בהיקף של יותר מ-8 מיליון שקל. גם שם הוצגו מצגים על השקעות נדל"ן, שלא הובילו לדבר. "מצאתי דמיון מהותי בין המקרים", כתבה השופטת בהתייחס להשוואה בין התביעות, והוסיפה כי, "התמונה העובדתית שאליה נחשפתי, הינה זו המלמדת על ריקון החברה מנכסיה, העברת כספים לגורמים אחרים, והיעדר כל מימוש בפועל של נכסים או זכויות במקרקעין".

קשר מקרי בין ההשקעות לפעילות כלכלית

לאחר סקירה ארוכה ומפורטת של ההליך, קבעה השופטת הלית סילש כי אין מנוס מקבלת התביעה במלואה. רות שפייזר, לי רומם שפייזר וחברת קונספטים חויבו להשיב לתובעים, יורשיו של פרופ' זהבי, את מלוא הסכום שהוא שילם בזמנו: 4,706,080 שקל, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. בנוסף, הוטלו עליהם הוצאות משפט בסכום כולל של 450 אלף שקל. "מצגים אשר הוצגו למנוח, הובילו אותו להשקיע לאורך שנים סכומים ניכרים... רק בדיעבד התברר לו כי כל קשר בין ההשקעות לבין פעילות כלכלית של ממש - מקרי בהחלט", סיכמה השופטת את החלטתה.

• האם חתמה על העברת הדירה לבנה, ביהמ"ש ביטל
• האם נזיפה מהבוסית יכולה להיחשב תאונת עבודה?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

האם פסק הדין מתייחס להיבטים פליליים של ההתנהלות של שפייזר?

לא באופן ישיר. פסק הדין עוסק במישור האזרחי - השבה, חובות חוזיות ונזק ממוני. עם זאת, העובדה שנקבע כי הנתבעת פעלה תוך הסתרת מידע, ביצעה העברות לחשבונה האישי ולא הציגה ראיות מהותיות' עשויה לשמש בעתיד בסיס לטענות חמורות יותר, אם ייפתח הליך מקביל במישור הפלילי. נכון למועד פסק הדין, אין לכך אזכור.

האם הוזכרו בפרשה משקיעים נוספים שנפגעו?

כן. בפסק הדין צוין במפורש כי קיימת תביעה נוספת שהוגשה על ידי משקיע אחר, סלים פדידה, שטען להונאה דומה מצד שפייזר בפרויקט אחר. בית המשפט אף התייחס לדמיון שקיים בין המקרים, וראה בכך חיזוק למסקנה שהתנהלותה של שפייזר כלפי פרופ' זהבי לא היתה מקרה חד-פעמי. הדפוס הכללי - גיוס כספים תוך הבטחות שווא - חזר על עצמו לכאורה גם במקרים אחרים.

מה חלקה של בתה של שפייזר, לי רומם שפייזר, בפרשה?

לי רומם שפייזר נתבעה אף היא. לפי פסק הדין, היא שימשה מנהלת בחברת קונספטים, והיתה שותפה להסכמים, לתכתובות ולפרזנטציות שהוצגו למשקיעים. בית המשפט מצא כי גם היא לא סיפקה ראיות מספקות לטענותיה, והשתיקה או היעדרות מסמכים שיכלו לחזק את גירסתה פעלו לרעתה. היא חויבה בהשבה יחד עם אמה והחברה.

האם ההשקעות של זהבי תועדו בהסכמים מסודרים?

בית המשפט קבע כי הסכמים מסוימים נחתמו, אך הם היו כלליים, לא מפורטים, ולעתים הוצגו בדיעבד או לא הוזכרו כלל בזמן אמת. במקרים מסוימים אף נרשמה "המרת השקעה קיימת" להשקעה אחרת, מבלי שנחתם חוזה חדש או נמסרו מסמכים ברורים. הפער בין התיעוד לבין היקף הכספים שהושקעו עורר תמיהה וספק.

האם פסק הדין מתייחס למעמדו של זהבי כמשקיע תושב חוץ או בעל נכסים בחו"ל?

כן, אבל רק במעט. שפייזר טענה כי זהבי ניהל כספים בחו"ל, השקיע בעבר בתחומים שונים, ולכן הבין את הסיכון. בית המשפט דחה את הטענה, וקבע כי אין בכך כדי להוכיח מומחיות בהשקעות נדל"ן מסוכנות, בייחוד כשעיקר הסתמכותו היתה על המידע שנמסר לו מפי הנתבעות. יותר מכך, לא הוצגו ראיות לכך שזהבי התנהל בפועל כמשקיע מקצועי או כמי שהבין את אופי ההשקעות לעומק.

האם ההשבה הכספית מתבצעת באופן מיידי?

פסק הדין קובע את סכום ההשבה ואת זהות החייבים, אך לא מפרט מנגנון גבייה. אם הנתבעות לא ישלמו את הסכום, התובעים יוכלו לפנות להליכי הוצאה לפועל או לנקוט צעדים משפטיים לגביית החוב. ההיקף המשמעותי של החוב - כ-6 מיליון שקל כולל ריבית והוצאות - עלול להוביל גם להליכים משפטיים נלווים כמו פירוק או עיקולים.

האם פסק הדין כולל התייחסות למונחים משפטיים מיוחדים כמו 'הרמת מסך' או 'עקיפת אישיות משפטית'?

לא באופן ישיר. עם זאת, מכיוון שקונספטים - הנתבעת השלישית - שימשה מעין מעטפת משפטית בפעילותה של שפייזר, עולה השאלה האם נעשה בה שימוש לרעה. פסק הדין מחייב את כל הנתבעות יחד ולחוד, כלומר רואה בהן אחראיות שוות, ללא תלות בהפרדה הפורמלית ביניהן. זהו יישום עקיף של דוקטרינות משפטיות העוסקות באחריות אישית גם כשיש חברה בע"מ.

האם בית המשפט התייחס לאופי מערכת היחסים האישית בין שפייזר לבין זהבי?

כן. נקבע כי בין השניים התקיים קשר אישי ארוך שנים, הכולל "היכרות קרובה, קשרי אמון, ואף קשר משפחתי עקיף". דווקא הקירבה הזו שימשה ביסוס לקביעה כי שפייזר חבה חובת גילוי מוגברת כלפיו, ולא מדובר בעסקה מסחרית קרה בין זרים. האמון שזכה לו ממנה, הוא שאיפשר לה לגייס ממנו כספים שוב ושוב.

האם יש בפסק הדין ביקורת עקיפה על התנהלות רשויות הפיקוח?

פסק הדין עצמו לא מותח ביקורת על רשות ני"ע או הרשויות הכלכליות, אך ניתן להבין ממנו כי הפרקטיקה של גיוס כספים מתחת לרדאר, ללא רישיון ייעוץ או ניהול השקעות, היתה בעייתית. ייתכן שפסקי דין מסוג זה יובילו בעתיד לאכיפה תקיפה יותר נגד יזמים הפועלים בשולי החוק.

במקרה אחר, בפסק דין שניתן בנובמבר 2024 בבית משפט השלום בראשון לציון, נחשפה פרשה חמורה של תרמית שבה נפל קורבן איש עסקים, שמשמש גם רב של מועצה אזורית. הסיפור, שראשיתו בעסקת הלוואה לכאורה, התגלה כשפרשיית מרמה מתוחכמת שכללה זיופים, הונאות וניצול לרעה של אמון. המקרה החל ב-2018, כשהרב פנה להעניק הלוואה בסכום כולל של 1.2 מיליון שקל. ההלוואה, כך נטען בפניו, נועדה לסייע לקרוב משפחה של הנתבעת שנקלע לחובות כבדים בשוק האפור. לפי הפרטים שהוצגו בפניו אז, ההלוואה תובטח באמצעות רישום משכנתה על מקרקעין בבעלות הלווה, והמנגנון של ההלוואה נראה, לפחות על פניו, אמין. על פי המסמכים שהוצגו לתובע, הוסדרו התנאים המשפטיים להלוואה, כולל ייפוי כוח נוטריוני שהוסמך לכאורה לפעול בשם הבעלים של המקרקעין. ההסכם נחתם בפגישה מתוכננת בביתו של אחד המעורבים המרכזיים בפרשה. שם, לכאורה, אושרו כל פרטי העסקה. במהלך התביעה התברר שהמסמכים שהוצגו לתובע אז היו מזויפים לחלוטין. ייפוי הכוח, שעליו התבסס כל ההסכם, התגלה כזיוף מתוחכם. גם רישום המשכנתה בלשכת רשם המקרקעין, שהיה הבטוחה להלוואה, נעשה בהתבסס על מסמכים מזויפים.