האם סנאפצ'ט פוגעת בפרטיות של קטינים?

יום אחד מצאה עצמה תושבת תל אביב, אם לתלמידת כיתה ב', מתבוננת במבט מודאג במסך הטלפון של בתה. האפליקציה הצבעונית סנאפצ'ט סיפקה עבור בתה שעות של בידור - פילטרים, עיוותים ומסכות מצחיקות. ואולם סוקול החלה לתהות: האם מאחורי השעשוע החביב מסתתרת פעולה עמוקה וחודרנית הרבה יותר? השאלה הזו נהפכה עד מהרה לעתירה משפטית עקרונית מול אחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם. לאחר מאבק משפטי מקיף, קיבל באחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב החלטה תקדימית: תביעתה הייצוגית של סוקול תישמע בישראל, חרף ניסיונה של Snap Inc., הבעלים של סנאפצ'ט, להעביר את ההליך לארה"ב. השופטת תמר סנונית פורר דחתה את טענות סנאפצ'ט בנוגע לחוסר סמכות שיפוטית, והצהירה כי אין מקום להעדיף את הערכאה הזרה.

האשה טענה בתביעתה כי סנאפצ'ט אוספת נתונים ביומטריים ממשתמשים - בייחוד קטינים - ללא כל הסכמה מודעת, ובוודאי לא כזו שמתחשבת בדרישות החוק הישראלי. לדבריה, בזמן השימוש באפקטים הגרפיים של האפליקציה, נשאב מידע רגיש מהמשתמש, כמו תווי פנים, לצורך עיבוד בזמן אמת, וזאת מבלי שהמשתמשים מודעים להיקף המידע או למטרות השימוש בו. בבקשה לאישור התביעה כייצוגית, נטען כי מדובר בהפרה בוטה של חוק הגנת הפרטיות, וכי על הנתבעות - Snap Inc. ו-Snap Group Limited הבריטית - לשאת באחריות על פעילותן בישראל.

מיד עם הגשת התביעה, ניסו הנתבעות למנוע את בירורה בישראל. טענתן המרכזית היתה כי בתנאי השימוש של סנאפצ'ט קיימת תניית שיפוט ייחודית, שקיימת אצל ענקיות טכנולוגיה רבות מסוגה, שמחייבת דיון בבתי המשפט במדינת קליפורניה בלבד. התנאי הזה, כך טענו נציגי החברות, מוסכם על כל משתמש בעת פתיחת החשבון - גם אם מדובר בילדים. עוד טענו החברות כי Snap Inc. כלל אינה פועלת מחוץ לארה"ב, ולכן היא לא צד רלוונטי לתביעה. במקביל, הם ניסו להציג את סנאפ גרופ הבריטית כישות מנהלת שגרתית בלבד, ללא קשר ישיר לנתונים הביומטריים או לאחסונם.

עילת התביעה מבוססת על הפעילות בישראל

החלטתה של השופטת סנונית פורר מדגימה קריאה מדוקדקת של המציאות הדיגיטלית החדשה. בפסק הדין שלה נקבע כי לתובעת קיימת עילת המצאה לפי תקנה 10(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, מכיוון שעילת התביעה מבוססת באופן מובהק על פעילות הנתבעות בתחומי ישראל, והפרת החוק נוגעת למשתמשים מקומיים. "לא ניתן לנתק את פעילותן של הנתבעות מהשוק הישראלי", כתבה השופטת בהכרעתה. "הן מפעילות שירות הפונה למשתמשים ישראלים, בשפה העברית, תוך שהן אוספות מידע אודותיהם - כולל מידע רגיש - ואין זה סביר לצפות כי צרכן ישראלי יידרש להגיש תביעה אישית בארצות הברית".

• סנאפצ'ט פיספסה בשורה התחתונה ומורידה תחזיות - צונחת במסחר
• סנאפ בדוחות טובים: מזנקת 24% במסחר שלאחר הסגירה

אחד מהרגעים המכריעים בהחלטה היה הקביעה החד-משמעית כי תניית השיפוט הזר, שאותה ניסתה סנאפצ'ט להפעיל, היא תנאי מקפח בחוזה אחיד. השופטת הסתמכה על סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, וכן על פסיקת בית המשפט העליון בתיקים קודמים שהוכרו כבעלי משמעות ציבורית. "בעת התקשרות של קטין, בהעדר יכולת הבנה ממשית של התנאים, יש לבחון את תוקף התנאים במשנה זהירות", נכתב בהחלטה. "לא יעלה על הדעת כי ילד בן שבע יהיה מחויב לתניית שיפוט זרה שהוא או הוריו כלל לא קראו". בית המשפט אף הזכיר בפסק הדין שפורסם כי זו אינה הפעם הראשונה שבה מנסים תאגידים בינלאומיים להרחיק דיונים אל שיפוט זר תוך התחמקות מאחריות מקומית, והביע הסתייגות נחרצת מהפרקטיקה הזו.

אי רישום במאגרי המידע במשרד המשפטים

אחת הטענות המרכזיות בתביעה, שהשפיעה רבות על החלטת בית המשפט, נוגעת לאי-רישום מאגרי מידע בישראל. לטענת האשה, הנתונים שנאספים מהמשתמשים (ובפרט קטינים) נשמרים במאגרים שפועלים מחוץ לגבולות המדינה, ללא כל דיווח לרשם מאגרי המידע במשרד המשפטים. השופטת סנונית פורר הדגישה בהחלטתה כי, "מדובר בטענה חמורה, שאם תוכח - יש בה כדי להוות הפרה של מספר סעיפים מרכזיים בחוק הגנת הפרטיות". היא גם ציינה כי אין להקל ראש בניתוח הנתונים הנאספים במסגרת שירות המכוון מראש לילדים ובני נוער.

בפסק הדין משתמעת גישה מהפכנית המותאמת לעידן הרשתות החברתיות: אחריות משפטית נמדדת לא רק לפי מקום מושבה של החברה, אלא לפי מקומות השימוש והשפעת השירות בפועל. זו קביעה שעשויה להשפיע באופן ישיר על מדיניות פעולה של תאגידי ענק בינלאומיים, שפועלים כיום תחת סטנדרטים של שקיפות מוגבלת במדינות רבות. נראה כי הפסיקה של השופטת סנונית פורר אינה רק הכרעה פרטנית, אלא מסר עקרוני לתעשיית הטכנולוגיה כולה: הקלות שבה נאסף מידע ממשתמשים אינה מצדיקה פטור מאחריות משפטית במדינות שבהן קיים קשר מובהק לפעילות.

• ביצע עבירות מס ב-12 מיליון שקל - ונשלח למאסר
• העליון משנה גישה בנוגע למכרזים ציבוריים
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בעקבות דחיית בקשת הנתבעות, צפוי ההליך הייצוגי להיכנס לשלב המהותי: בירור הטענות לגופן. האם סנאפצ'ט באמת הפרה את חוק הגנת הפרטיות? האם מידע ביומטרי נאגר בניגוד לדין? השאלות האלה יעברו כעת לבירור עובדתית ומשפטי מעמיק - לראשונה בארץ, מול אחת מאפליקציות הרשת הפופולריות בעולם. התביעה מבקשת פיצוי כספי בשם קבוצת משתמשים רחבה - ילדים והוריהם - שעל פי הנטען נפגעו מפעילות שאינה תואמת את הדין הישראלי. אם תאושר כייצוגית, היא עלולה להוביל לחיובים בסכומים כבדים, ואף להכריח את סנאפצ'ט לשנות את מדיניותה כלפי המשתמש הישראלי.

האם בית המשפט התייחס לשאלה של גיל המשתמשים וההשלכות המשפטיות של קטינים המשתמשים באפליקציה?

כן. השופטת התייחסה לכך שהמשתמשת שהובילה לתביעה היא קטינה, ושמדובר באפליקציה שבה משתמשים רבים הם קטינים. היא הדגישה שהחלת תניית שיפוט על ילדים, שמראש אינם בעלי כשרות משפטית מלאה להבין את תנאי השימוש, מחייבת בדיקה מחמירה במיוחד - ולכן יש להפעיל כלפי תאגידים שמפעילים שירותים לילדים סטנדרטים מחמירים של שקיפות והוגנות.

האם הייתה התייחסות לשפה שבה מוצגים תנאי השימוש באפליקציה בישראל?

בית המשפט ציין כי האפליקציה זמינה בישראל ומתורגמת לעברית, אך תנאי השימוש מוצגים באנגלית - עניין שיש בו כדי להכביד עוד יותר על הבנתם על ידי משתמשים - בייחוד קטינים. נקודה זו חיזקה את הקביעה שתניית השיפוט היא מקפחת, שכן מרבית המשתמשים בארץ לא היו מודעים כלל להסכמות המשפטיות המובלעות בשימוש באפליקציה.

כיצד נבחנה השאלה האם Snap Inc. בכלל פועלת בישראל, ומה היתה עמדת בית המשפט בנושא?

Snap Inc. ניסתה לטעון כי אינה מפעילה את השירות מחוץ לארה״ב, ולכן אין לה יריבות עם התובעת. ואולם השופטת קבעה כי העובדה שהאפליקציה זמינה לציבור הישראלי, פועלת בישראל בפועל, ואוספת מידע ממשתמשים מקומיים, יוצרת זיקה מספקת שמצדיקה את בירור ההליך בישראל. כלומר אין הכרח בנוכחות פיזית בארץ כדי לקבוע סמכות שיפוט.

האם בית המשפט התייחס לאפשרות שבתי משפט אמריקאיים יטפלו בתביעה במקומו?

בהחלט. השופטת בחנה את האפשרות הזו, אך דחתה אותה משתי סיבות עיקריות: ראשית, נוכח הקשיים הרבים הניצבים בפני תובעת יחידה בישראל שמבקשת לנהל הליך ייצוגי בארה״ב; ושנית, משום שהעוולה הנטענת נוגעת לתחולת החוק הישראלי, שנועד להגן על אזרחים ישראלים. כלומר זו תביעה שראוי שתתברר בישראל, ולא תועבר למערכת שיפוט זרה.

האם פסק הדין מתייחס למהות ההסכמה של המשתמשים – והאם היא תקפה?

סוגיית ההסכמה עמדה בלב הדיון. בית המשפט הביע ספקות מהותיים בנוגע לתוקפה של הסכמה "מובלעת" או טכנית - בעיקר מצד קטינים - לשימוש בפרטי מידע רגישים. נקבע במפורש כי ההסכמה צריכה להיות מדעת, פרטנית וניתנת מתוך הבנה מלאה, ולא להיחשב תקפה רק משום שהמשתמש לחץ על אישור התנאים, מבלי שקרא או הבין אותם.

האם נבחן היבט של אכיפה עתידית של פסק דין אם יינתן בישראל?

כן, הנתבעות ניסו לטעון כי גם אם יינתן פסק דין נגדן בישראל, יהיה קושי לאכוף אותו מחוץ לתחום. אך השופטת לא השתכנעה מהטענה הזו, ואף ציינה שהעובדה שתאגיד פועל באופן גלובלי אינה פוטרת אותו מלקחת בחשבון את החוקים המקומיים באזורים שבהם הוא מציע את שירותיו.

האם יש התייחסות לסוג המידע שהאפליקציה אוספת, והאם הוא נחשב מידע ביומטרי לפי החוק בישראל?

בהחלט. בית המשפט הבחין בין מידע כללי למידע ביומטרי, וקבע שלפחות בשלב המקדמי הזה, די בכך שהתובעת הציגה טענות סבירות לכך שהמידע הנאסף, ובעיקר המידע הנדרש להפעלת פילטרים מבוססי זיהוי פנים, מהווה מידע ביומטרי כהגדרתו בחוק. הנושא ייבחן לעומק בהמשך ההליך, אך בשלב זה הונחה תשתית ראויה להמשך בירור.

במקרה דומה, אישר באחרונה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תובענה ייצוגית נגד פייסבוק בישראל. התובענה הוגשה בטענה שענקית הטכנולוגיה חדרה למרחב הכי אישי של המשתמשים - לתוך שיחות הטלפון והודעות הטקסט במכשירי האנדרואיד שלהם, ואף אספה מידע עליהם שנים לפני שהאפליקציה כלל הותקנה במכשיריהם. החברה מצדה, טענה כי כל פעולה שביצעה נעשתה על פי דין, בליווי תהליך הסכמה מסודר. לטענת נציגיה, האיסוף בוצע רק באמצעות תוכנה אופציונלית, ולא כחלק מובנה מהשירות. לטענתה המשתמשים קיבלו התראה ברורה - ואף בחרו בעצמם אם להפעיל את הפונקציה. "אין מדובר באיסוף נסתר, אלא בתהליך של opt-in ברור", נטען.