לחיצת יד הסכם
צילום: FREEPIK

"כמו בשבי חמאס": ביקשו לבטל רכישת דירה

בני הזוג, שניהם בשנות ה-70 לחייהם, חתמו על חוזה לרכישת דירה בפרויקט מגורים חדש. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן, הם ביקשו לבטל את העסקה, בטענה כי הופעל עליהם לחץ בלתי סביר במהלך החתימה. לטענת החברה, לא הופעל עליהם כל לחץ בלתי סביר, ומדובר בזוג שקיבל החלטה מושכלת לחתום על ההסכם, אך חזר בו לאחר מכן מסיבות אישיות

עוזי גרסטמן | (3)

בפברואר 2023, הוגשה תביעה על ידי פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) נגד בני זוג, בעקבות בקשתם לבטל עסקת רכישת דירה יומיים בלבד לאחר החתימה על החוזה. הסיפור החל כשבני הזוג, שניהם בשנות ה-70 לחייהם, חתמו על חוזה לרכישת דירה בפרויקט מגורים חדש. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן, הם ביקשו לבטל את העסקה, בטענה כי הופעל עליהם לחץ בלתי סביר במהלך החתימה.​ בעקבות כך, הוגשה תביעה לבית משפט השלום בבת ים.


יומיים בלבד לאחר מכן, ביקשו הרוכשים לבטל את העסקה, בטענה כי החתימה בוצעה בעקבות לחץ כבד שהופעל עליהם מצד נציגי החברה. לדבריהם, הם ביקשו לעזוב את הפגישה ולשקול את ההצעה בביתם, אך לא ניתן להם לעשות זאת. לטענת בנם, שנכח בפגישה, "עורכת הדין של הקבלן צעקה וסירבה שנצא בלי לחתום. כאילו מה, הגעתי לשבי החמאס?". בעקבות סירובה של החברה לבטל את העסקה ללא תנאים, פנו בני הזוג לבית המשפט בדרישה להורות על ביטול החוזה.


לדברי הרוכשים, ההסכמה לחתימה הושגה מתחושת כפייה


בני הזוג טענו כאמור כי הופעל עליהם לחץ בלתי סביר במעמד החתימה, וכי בשל גילם ומצבם הבריאותי, הם לא היו מסוגלים להבין באופן מלא את מהות העסקה. הם טענו כי לא ניתנה להם אפשרות מספקת להתייעץ עם עורך דין מטעמם, וכי הם חשו מותשים ומבולבלים עקב התנהלות נציגי החברה. לדבריהם, ההסכמה לחתימה הושגה שלא מתוך רצון חופשי, אלא מתוך תחושת כפייה - ולכן יש להורות על ביטול העסקה.


מנגד, פסגות זיו השקעות ופיתוח טענה כי הרוכשים קיבלו הזדמנות מלאה לעיין בחוזה ולהתייעץ לפני החתימה. לטענת החברה, לא הופעל עליהם כל לחץ בלתי סביר, ומדובר בזוג שקיבל החלטה מושכלת לחתום על ההסכם, אך חזר בו לאחר מכן מסיבות אישיות. עוד טענה החברה כי החוזה עצמו כולל סעיף המאפשר ביטול העסקה בתוך 14 יום, בכפוף לתשלום דמי ביטול, אך הרוכשים התעקשו לבטל את העסקה ללא תשלום כלל.


התובעים יכלו לבטל את העסקה בתוך 14 יום תמורת דמי ביטול


השופטת רונית אופיר, לאחר שבחנה את העדויות והראיות, דחתה את טענות הרוכשים וקבעה כי לא הוכח שנכפו עליהם תנאים בלתי הוגנים בעת החתימה על ההסכם. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח שהופעל עליהם לחץ בלתי סביר במהלך החתימה על החוזה. העדויות שהובאו מטעמם לא היו עקביות, ולא נתמכו בראיות חיצוניות מספקות". השופטת הדגישה כי בני הזוג ידעו היטב על האפשרות לבטל את העסקה בתוך 14 יום תמורת תשלום דמי ביטול, אך בחרו שלא לעשות זאת.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

עוד ציינה השופטת בהכרעת הדין שלה כי, "החוזה שנחתם בין הצדדים כולל סעיף ברור המאפשר ביטול העסקה בתוך 14 יום, בכפוף לתשלום דמי ביטול. התובעים לא ניצלו סעיף זה, ובמקום זאת ביקשו לבטל את העסקה ללא כל תמורה, דבר שאינו מקובל ואינו הוגן כלפי הצד השני".


בסופו של דבר, בית המשפט דחה את התביעה של בני הזוג, וחייב אותם בתשלום הוצאות משפט לפסגות זיו השקעות ופיתוח. השופטת גם ציינה כי לא ניתן לאפשר לרוכשים לבטל עסקה חתומה ללא הצדקה מספקת, בייחוד כשהחוזה עצמו מסדיר את נושא הביטול באופן ברור. פסק הדין מחדד את החשיבות של בחינת חוזים לעומק לפני החתימה, בייחוד בעסקות נדל"ן, וממחיש את הצורך בהצגת ראיות חזקות במקרה של טענות על לחץ בלתי סביר.

קיראו עוד ב"משפט"


האם בני הזוג נעזרו בעורך דין מטעמם לפני החתימה על החוזה?

על פי טענותיהם, בני הזוג לא התייעצו עם עורך דין לפני החתימה על החוזה, והם טענו כי לא ניתנה להם הזדמנות מספקת לעשות זאת. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא הוכח שהם נמנעו מלקבל ייעוץ משפטי מסיבות הקשורות לחברה, וכי האחריות לכך מוטלת עליהם.


האם בני הזוג ניסו לפנות לחברה לפני שפנו לבית המשפט?

כן, יומיים לאחר החתימה על החוזה, פנו בני הזוג לפסגות זיו השקעות ופיתוח בבקשה לבטל את העסקה. עם זאת, החברה סירבה לביטול ללא תשלום דמי ביטול - מה שהוביל את הרוכשים להגיש תביעה משפטית.


האם היו עדים נוספים שנכחו במעמד החתימה על החוזה?

מלבד בני הזוג ובנם, נכחו בפגישה גם עורכת הדין של הקבלן ונציגי המכירות של החברה. הצדדים הציגו גרסאות שונות לגבי אופי הפגישה ולגבי השאלה האם הופעל לחץ על הרוכשים, אך בית המשפט קבע כי עדות הרוכשים לא היתה מהימנה דיה.


האם החברה הציגה ראיות נוספות שתומכות בכך שלא הופעל לחץ על הרוכשים?

החברה הציגה מסמכים שמראים כי בני הזוג קיבלו הסברים מפורטים על תנאי העסקה, וכן את החוזה עצמו, שבו צוין סעיף המאפשר ביטול בתוך 14 יום בכפוף לתשלום דמי ביטול. בנוסף, נציגי החברה העידו כי לא הופעל עליהם שום לחץ בלתי סביר.


מדוע בית המשפט לא קיבל את גרסת הבן לגבי התנהלות הפגישה?

השופטת ציינה כי עדות הבן היתה מוגזמת ולא נתמכה בראיות חיצוניות. כמו כן, היא קבעה כי האמירה על "שבי החמאס" היתה אמוציונלית ואינה משקפת באופן אובייקטיבי את מה שהתרחש בפגישה.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    חותם שמדובר ב2 זקנים רוטטים מקפלן. רכשו דירה עשירית בגיל 70 (ל"ת)
    אדוני הארץ 21/03/2025 13:41
    הגב לתגובה זו
  • אנונימי 21/03/2025 18:49
    הגב לתגובה זו
    אפס ששלקחו לו ושתו לו
  • 1.
    בא 21/03/2025 09:53
    הגב לתגובה זו
    קטן...מישהו צריך לעזוב לטובת כולם ...ולעשות שתי מדינות ברצועת אדמה של 45 קילומ..בין הים לירדן זה בלתי אפשרי ומטןרף!! !
פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט

העליון דחה את ערעורה של צעירה שהורשעה בליווי חבר למחלקה הסגורה אל מותו. המערערת, בעלת מוגבלויות קוגניטיביות ורקע נפשי מורכב, טענה כי לא התכוונה לסייע להתאבדות חבר שהכירה במחלקה הפסיכיאטרית. העליון קבע כי שורת מעשיה הובילה בפועל את המנוח אל הגג שממנו קפץ. דעת מיעוט סברה כי יש לזכותה בשל ספק ממשי בנוגע ליסוד הנפשי.

עוזי גרסטמן |

הבוקר ההוא בירושלים, שבסיומו קפץ צעיר בן 32 אל מותו מגג בניין בן עשר קומות ברחוב יפו, ממשיך להדהד גם שנים לאחר מכן. בתוך הפרטים העובדתיים, העדויות, חוות הדעת הפסיכיאטריות והניתוחים המשפטיים, נותרת תמונה אנושית קשה של שני צעירים פגיעים, שנפגשו בין קירות מחלקה פסיכיאטרית סגורה, פיתחו קשר מורכב, ובשלב מסוים החלו לרקום יחד תוכנית התאבדות. אלא שבשעה שהמנוח הלך עד איתה עד הסוף המר, המערערת חזרה בה במהלך הדרך. למרות חזרתה, בית המשפט המחוזי הרשיע אותה בסיוע להתאבדות וגזר עליה שישה חודשי עבודות שירות. הערעור לבית המשפט העליון נדחה בדעת רוב, בהחלטה ארוכה ומעמיקה שניתנה היום.

במרכז פסק הדין ניצבת השאלה האם ניתן להרשיע בעבירת סיוע להתאבדות אדם שלא רצה בתוצאה הקטלנית, ואף ניסה לשכנע את חברו שלא לבצע את המעשה, אך בפועל הוביל אותו שלב אחר שלב עד לנקודה שממנה התאבד. הסיפור מתחיל חודשים קודם לכן, כשהמנוח, לאחר ניסיון התאבדות קודם שבו שבר את רגליו, אושפז במחלקה הסגורה בהדסה עין כרם. שם הכיר את המערערת, צעירה עם עבר של מצוקה נפשית, מנת משכל גבולית ורקע משפחתי מורכב. השניים התיידדו, ולקראת אמצע דצמבר 2018 נרקמה ביניהם תוכנית, שלפחות לפי דבריה הראשוניים של המערערת, היתה "תוכנית התאבדות משותפת, עם מקום וזמן ספציפיים", כפי שאמרה בחקירתה: "כן. היה לנו תכנון להתאבד ביחד... היה מקום וזמן ספציפיים".

ביום מסוים, כשהמערערת יצאה לחופשה קצרה מהמחלקה, ביקש המנוח מהצוות לצאת לטיפול שיניים בליווי אדם נוסף. הבקשה הזו התקבלה, והמערערת הגיעה אל בית החולים כדי להוציא לפועל - כך סברו התביעה ובית המשפט - את התוכנית. היא שכנעה עובד בית חולים שהיא המלווה המותרת עבור המנוח, ובכך הצליחה להביא לשחרורו מהמחלקה הסגורה.

"ישתו קצת אלכוהול ויתאווררו"

מכאן ואילך התגלגלה העלילה במהירות. המערערת נטלה הליכון, הושיבה את המנוח בכסא גלגלים, העלתה אותו למונית והשניים נסעו לבניין הגבוה שבו תכננו לשים קץ לחייהם. אלא שבמהלך הנסיעה, כך טענה המערערת לאורך הדרך, חל אצלה מהפך פנימי. היא סיפרה כי חשבה לוותר על רעיון ההתאבדות המשותפת וניסתה לשכנע את המנוח לחזור בו. היא אף תיארה כיצד שכנעה אותו שבמקום לקפוץ, הם "ישתו קצת אלכוהול ויתאווררו". בית המשפט המחוזי אמנם התרשם מקיומה של אמביוולנטיות מסוימת בתוכנית, שלעתים נראתה כלקראת התאבדות, ולעתים כיציאה ספונטנית לשתייה - אך חרף זאת קבע כי בבסיסה היתה תוכנית קונקרטית למדי.

כשהגיעו השניים אל הבניין, המערערת סייעה למנוח לצאת מהמונית, להסיעו אל המעלית, ואפילו גייסה שני גברים שנקרו בדרכם כדי שיעלו אותו ואת כסא הגלגלים עד לגג. שם, לפי כתב האישום וכפי שאישר בית המשפט, היא הותירה אותו בקרבת הגדר, שגובהה 125 ס"מ. הגובה הזה, שנטען כי "מאפשר קפיצה מעליו בלא קושי רב", היה נקודת מחלוקת מהותית: כיצד אדם עם רגליים מגובסות קפץ מעל גדר זו? השופטים אינם יודעים, וגם המערערת נשאה בהבעותיה את התמיהה הזאת. בחקירתה היא העידה כי, "בגלל שהיה לו גבס לא חשבתי שהוא באמת יעשה משהו... זה גבוה, אני לא הצלחתי לעלות".