פסק דין מעורר מחשבה שניתן בחודש שעבר בבית משפט השלום מאיר על אחת התופעות המטרידות ביותר בחברה הישראלית - ניצול הורים קשישים והונאתם על ידי ילדיהם. במקרה הנדון, שופט בית משפט השלום קיבל את תביעתה של אישה בת 75 לביטול העברת דירת מגוריה לבנה, וזאת בנסיבות קשות של הטעיה, עושק וניצול מצוקתה.

ניצול הורים

במרכז הפרשה עומדת ה', אישה כבת 75, אלמנה ואם לחמישה ילדים. בית המשפט מצא לנכון להדגיש כבר בתחילת פסק הדין את הרקע המשפחתי הקשה: "למרבית הצער, החיים לא האירו פנים ל-ה' מכיוונים רבים ושונים, לשון המעטה."

ה' הייתה בעלת הזכויות בבית מגורים, בו היא מתגוררת כבר עשרות שנים. בספטמבר 2020 היא העבירה את זכויותיה בבית, ללא תמורה, לבנה י'. העברת הזכויות בוצעה באמצעות עורך דין והושלמה בלשכת רישום המקרקעין.

שלושה מילדיה של ה' - י', ל' וק' - התגוררו בבית מעת לעת, כאשר י' התגורר בו רוב הזמן. המגורים המשותפים הביאו לקונפליקטים קשים בין הילדים, עד כדי כך שבית המשפט ציין כי "באחד ההליכים קבע כב' השופט נ. פישר כי המשך מגורים של האחים יחדיו עלול להסתיים חלילה ברצח."

לפני בית המשפט עמדו שתי תביעות: האחת, תביעת הבן י' לפינוי אחותו ל' מהבית, והשנייה, תביעת האם ה' לביטול המתנה שנתנה לבנה י'. השופט קבע כי יש לדון תחילה בתביעת האם, שכן אם תבוטל המתנה, ממילא תידחה תביעת הבן לפינוי אחותו.

מניפולציה, ניצול ו"פעולות קדם ירושה" בעוד האם בחיים

הסיפור המשפחתי שנחשף בפסק הדין חושף מציאות מטרידה של מניפולציות, יריבות בין אחים וניצול אם קשישה. האם טענה כי לא ידעה על מה חתמה בשנת 2020, וכי חשבה שהיא חותמת על צוואה ולא על מסמכי העברת זכויות. לדבריה, הדבר נעשה כדי להתמודד עם ניסיונה של הבת ק' לבנות בגג הבית, דבר שהיא התנגדה לו.

השופט קבע באופן חד-משמעי: "אני נותן אמון בגרסת האם ו-ל' כי האם לא הבינה כי מעבירה הזכויות ע"ש י'. ל' ו-י' שכנעו אותה, תוך ניצול של ממש את חולשתה, מצוקתה ואי הבנתה, כי נעשית פעולה משפטית כלשהי שתמנע מ-ק' לבנות על גג הבית. גמירת דעתה של האם היתה לוקה בחסר, לשון המעטה."

בנקודה מרכזית בפסק הדין, השופט הצביע על תופעה מטרידה במיוחד - הילדים מנהלים מאבקי ירושה עוד בחייה של האם: "לאחר ששמיעת הצדדים, לבית המשפט תחושה קשה, לשון המעטה, עם התנהלותם של 3 האחים שנמצאים בארץ - י', ל' ו-ק' עם האם. יוצא כי מלבד שתי האחיות שלא מתגוררות בארץ (וממילא פחות מעורבות), רומסים 3 ילדיה של האם את כבודה, מנהלים הליכים מעל ראשה, ודומה כי אין דרך אחרת לומר הדברים אולם הלכה למעשה קם ביניהם קונפליקט ירושה בעודה בחיים."

הצורך בהגנה מיוחדת על הורים קשישים בהעברת נכסים

השופט הדגיש את העיקרון המשפטי החשוב לפיו בהסכמי מתנה, ובמיוחד כשמדובר באדם מבוגר המעביר את ביתו, יש להקפיד הקפדה יתרה על גמירות הדעת של הנותן: "הכלל הוא כי כאשר מדובר בהסכם מתנה, שהוא הסכם חד צדדי, יש להקפיד הקפדה יתרה בבחינת גמירות הדעת של הנותן. הדברים מקבלים משנה תוקף עת מדובר באדם מבוגר ובמתנה במקרקעין שהיא כל רכושו של הנותן. מתן דירת המגורים מאת הורה מבוגר לאחד מילדיו, עת הדירה מהווה רכושו הבלעדי, אינו צעד רגיל ומכאן הצורך בהקפדה יתרה כאמור."

הוא אף שאל את השאלה המתבקשת: "מה לה לאם להעביר עוד בחייה את בית מגוריה, שהוא כל רכושה, לאחד הילדים. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה - ככל שהורה מעדיף אחד מילדיו, הדעת נותנת כי יעביר הרכוש בצוואה לאחר פטירתו. יש להתייחס בחשדנות רבה להעברה כאמור עוד בחיים."

טעות והטעיה: הבסיס לביטול המתנה

בית המשפט מצא כי התקיימו מספר עילות לביטול המתנה. העילה המרכזית הייתה טעות והטעיה. האם לא הבינה את מהות המסמכים עליהם חתמה, וילדיה - י' ול' - ניצלו את חולשתה ואי הבנתה. השופט קבע: "בהינתן הטעות וההטעיה של האם, ובנסיבות בהן ברור כי אם היתה האם ה' יודעת כי מדובר בהעברת זכויות קבועה וסופית, שלא ניתן לחזור ממנה, וכי אין מדובר במסמכים שנועדו להתמודד עם הבנייה אותה ביקשה ק' לבצע, היא לא היתה חותמת על תצהירי המתנה, ברי כי דין ההסכמים משנת 2020 ו-2022 ביטול."

גם עורך הדין שערך את המסמכים המקוריים העיד כי "מטרת העברת הזכויות היתה למנוע הבנייה מ-ק'", וכי "התרשם שהאם לא הבינה עד תום כלל הדברים".

עושק והתנהגות מחפירה

נוסף על הטעייה, קבע השופט כי התקיימה גם עילת עושק: "דין חוזה המתנה ביטול גם מחמת עושק. אין מדובר אלא בניצול בוטה של חולשתה ומצוקתה של האם, ובין היתר בשל התמודדותה עם מעשיה הקשים של ק'."

השופט גם מצא שהתנהגותו של הבן י' כלפי אמו הייתה מחפירה ומהווה עילה נוספת לביטול המתנה: "עסקת המתנה הסתיימה ברישום אולם נקבע כי בנסיבות מסוימות ניתן להורות על ביטול מתנה בשל התנהגות מחפירה גם אם הושלמה ברישום, וזאת מכח דיני תום הלב, הגינות, צדק ודיני החוזים הכלליים, ולראות את הסכם המתנה ככולל תנאי מפסיק מכללא, המחייב כיבוד אם, וכשזה מפסיק להתקיים ניתן לבטל המתנה."

בית המשפט תיאר את היחסים העכורים בין האם לבנה, כולל חלוקה לא הוגנת של הבית: "הקים י' קיר בבית וחילק אותו לשתי יחידות דיור. הוא גר ביחידת הדיור הגדולה והמוארת, בעוד שאמו, אחותו ל' ובנה מצטופפים ביחידת הדיור הקטנה והחשוכה יותר."

המסקנה הכואבת: "ילדים מנצלים חולשה, גיל מבוגר, רפיון ומצוקות"

בסיכום פסק הדין, השופט הגיע למסקנה כואבת ומטרידה לגבי התנהלות הילדים כלפי אמם: "התרשמתי כי האם אינה אלא עושה דבר ילדיה. הדברים נכונים לצערי גם לעת הזו. הילדים יודעים זאת היטב ומנצלים בבוטות חולשתה, גילה המבוגר, רפיונה ומצוקותיה... היא סובלת סבל של ממש. אין לאפשר האמור. בפני האם הוצגו מצגי שוא. היא לא גמרה דעתה להעביר זכויות. כל שביקשה היה שקט לעצמה והפסקת המריבות בין ילדיה ובינה. היא סובלת מילדיה סבל של ממש. כל אחד מהם, בתורו, עושה בה מעשים שלא יעשו. הם מנהלים על גבה הליכי ירושה בעודה בחיים."

class="whitespace-pre-wrap break-words">בית המשפט קיבל את תביעת האם לביטול המתנה והורה על החזרת רישום הזכויות בבית על שמה. בד בבד, דחה את תביעת הבן י' לסילוק ידה של ל' מהבית. בצעד חריג, הורה בית המשפט להעביר את פסק הדין למחלקת הרווחה בעירייה, על מנת שזו תבחן אפשרויות לסייע לאם במצוקותיה. פסק הדין מדגיש תופעה כואבת של ניצול הורים קשישים על ידי ילדיהם, לעיתים אגב סכסוכים בין האחים עצמם. הוא מחדד את הצורך בהגנה מיוחדת על קשישים בעת העברת רכוש, ואת החשיבות שבבחינה מדוקדקת של גמירות דעתם במקרים כאלה.

בחברה המזדקנת של ישראל, עם עלייה במספר הקשישים שחיים לבדם או תלויים בילדיהם, פסק דין זה מהווה תמרור אזהרה חשוב. הוא מבהיר כי בתי המשפט יתערבו בנחישות במקרים של ניצול ופגיעה בהורים קשישים, ויפעילו את מלוא סמכותם לביטול עסקאות שנעשו תוך ניצול חולשה, הטעיה או התנהגות מחפירה כלפי ההורה.

האמירה החד-משמעית של בית המשפט היא כי יש לכבד את רצונם האמיתי של הורים קשישים ולהגן עליהם מפני ניצול וסחיטה רגשית מצד ילדיהם, גם - ואולי במיוחד - כאשר מדובר בהעברת נכסים משמעותיים
כמו דירת מגורים.

במילותיו של השופט, "הם מנהלים על גבה הליכי ירושה בעודה בחיים" - משפט קצר זה ממחיש היטב את הפסול המוסרי והחברתי בהתנהלות שתוארה בפסק הדין, ומשקף את הצורך בשמירה על כבודם ורכושם
של הורים קשישים