הטענה החוזרת של הגופים המוסדיים בישראל כנגד השקעות במגזר הטכנולוגיה, היא טענת ה"סיכון" - טענה שפחות מחוברת למציאות בה השקעות "בטוחות" באג"ח קונצרניות של חברות שהיו בעבר יציבות, יורדות לטמיון בדמות התספורות הידועות לשמצה. הלוואות לבעלי השליטה בישראל הוכיחו את עצמן כלא פחות מסוכנות מהשקעות הון באפיקים ספקולטיביים.

בניגוד גמור להפשלת השרוולים והחריצות של עובדי מגזר ההיי-טק והטכנולוגיה בשוק המקומי, החוסכים בישראל מאפשרים לגופים המוסדיים להצביע ברגליים ולהשקיע באפיקים שונים ומשונים, שאינם קשורים לתחום הטכנולוגיה בישראל או בעולם. חברות כמו צ'ק פוינט, אמדוקס ומלאנוקס התפתחו בעיקר בזכות כספי חוסכים לפנסיה אמריקנים ולא באמצעות כספי הפנסיה של החוסכים מישראל.

המשקיעים בישראל והגופים המוסדיים מתעלמים בבוטות ממנוע הצמיחה המרכזי של שוק המניות העולמי - מניות המדיה החברתית. מדובר בשוק של מעל טריליון דולר, שמחציתו נמצא בחברות שהונפקו כמו פייסבוק, אמזון ולינקדאין, והחצי השני, האטרקטיבי יותר להשקעה, בעל שווי של מעל 0.5 טריליון דולר בחברות פרטיות לפני הנפקה, כמו למשל הרשת החברתית טוויטר, אתר המסחר אליבאבא ואתר אחסון הקבצים דרופבוקס.

לשוק המשני בו נסחרות מניותיהן של חברות פרטיות, ישנו פוטנציאל רווח ממוצע של כ-50% תשואה בשנה, רווח שלא ניתן להשוות אותו לשום סקטור מניות אחר בוול סטריט. אך למרות זאת, אחד מחוקי המפתח שלי עבור משקיעים, הוא תמיד לגוון את תיק ההשקעות. שכהגופים המוסדיים בישראל יוצאים לחו"ל לרכוש נכסים, הם עושים זאת באמצעות היצמדות למדדי המניות המובילים או ע"י רכישות נדל"ן עם תשואה מתונה מוטלת בספק.

כשבאים לבחון, כדוגמא, חלק מההיסטוריה של פייסבוק, אפשר לראות שמיקרוסופט השקיעה בחברה 246 מיליון דולר לרכישת 1.6% ממניות החברה ב-2007, לפי שווי של 15.4 מיליארד דולר לפייסבוק. שווי ההנפקה ב-2012 עמד על כ-104 מיליארד דולר. ביחס תשואה, מיקרוסופט ראתה רווח של 575% על ההשקעה שלה.

אם רוצים דוגמא טובה יותר לחברה שעומדת לפני הנפקה, שניתן כבר היום לרכוש נתח כלשהו ממנו, אפשר לבדוק את טוויטר. בשנה שעברה שווי השוק שלה עמד על 6 מיליארד דולר. כיום שווי השוק נאמד בכ-10 מיליארד דולר והצפי הוא שהנפקת החברה תבוצע בשנה הקרובה בשווי של כ-25 מיליארד דולר.

הדוגמאות של משקיעים בשלב הראשוני של חברה מוצלחת כמו פיטר ת'יל בפייסבוק שהפך 0.5 מיליון דולר ב-2004 ל-1.06 מיליארד דולר ב-2012, או של קרן סקויה שהפכה השקעה של 4.7 מיליון דולר בלינקדאין ב-2003 לשווי מניות נוכחי של כ-2.9 מיליארד דולר, הן דוגמאות חריגות בנוף ההשקעות העולמי ומהוות כמובן חלום לכל משקיע.

חשוב לציין כי איני ממליץ לגרור את המוסדיים או משקיעים בעלי אמצעים להרפתקאות מיותרות. חברות שנמצאות בשלב הבוגר שלפני הנפקה גדולה, והוכיחו פעילות מוצלחת, צמיחה יפה, עלייה בהכנסות וחשוב מכך עלייה במספר המשתמשים, מאפשרות השקעה בשלב בו אמנם קשה להכפיל את ההשקעה בעשרות מונים, אך פוטנציאל עליית הערך של אותן חברות עשוי בהחלט לעלות בעשרות אחוזים בשנה, על פי הערכות השווי שלהן לרכישות פרטיות והערכות החיתום לקראת ההנפקה בוול סטריט.

אין שום סיבה שהמשקיעים מישראל לא יעלו על הרכבת הזו בזמן שהם יכולים, לפני שהם יקראו על הקרן הזרה, חברת הטכנולוגיה או האוליגרך התורן שהרוויחו עשרות אחוזים בשנה, לאחר שהשקיעו בחברה שכולם ידעו שתצליח.