בסמינר על השקעות אחראיות המתקיים הבוקר (ב') בבורסה לני"ע אמר הממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, ידין ענתבי, כי "הרגולציה בישראל לא מתייחסת מספיק לנושא הגנת הסביבה. אמנם עשינו כמה דברים שקשורים לאחריות סביבתית אבל לא עשינו מספיק ויש עוד הרבה מה לעשות".

ענתבי אמר, כי בעולם גופים פנסיונים מטפלים ומתייחסים המון לנושא, למרות שזה לא מגיע מבתי ההשקעות וחברות הביטוח עצמם. "זה לא אינטואיטיבי לטפל היום בדברים שישפיעו עוד 20-30 שנה", הוא אמר.

"שוק ההון בישראל מאוד צעיר ואנחנו בהרבה מובנים עדיין בונים אותו ואת התשתיות שלו. אני חושב שתוך כמה שנים תהיה לנו תשתית בכלל לא רעה של שוק ההון בישראל ויהיה אפשר להסתכל על ההשקעות והחיבור שלהן לאיכות הסביבה".

זהר גושן: הרעיון הזה של נתינה יוצרת שפע התחיל כבר אצלנו, בתנ"ך

פרופ' זהר גושן, יו"ר הרשות לניירות ערך, אמר בכנס כי "בפועל תאגידים הם כלום, סתם פיקציה משפטית. תאגיד הוא פקעת שם חוזים בין בעלי מניות. מנהלים, עובדים, ספקים, צרכנים ועוד. זה מה שזה כשבסוף יוצא מוצר או שירות. יש רק קבוצה אחת שהקשר שלה לתאגיד לא וולונטארי ולא מבוסס על התחייבות חוזית, וזהו הציבור. אם תאגיד מסוים מזהם את האוויר אז הציבור שגר בסביבה משלם את המחיר בכפייה. כך צריך להסתכל על הנושא, כל הקשורים לתאגיד חייבים להתייחס לעלות הסביבתית באמצעות רגולציה".

"ברשות לני"ע אנחנו אחראים על השקיפות, כלומר גילוי נאות לציבור. דרישות הגילוי בנוגע לסיכונים שהחברה יוצרת הלכו והתרבו כי זה ברור שהשווי של תאגיד נובע מהתועלות שלו אבל גם מהסיכונים שהוא יוצר. לכן, לממשלה יש תפקיד מאוד משמעותי. אני שמח לומר שאני והשר גלעד ארדן סיכמנו על שיתוף פעולה ואני מקווה שבזמן הקרוב נגיע להבנות בכל הנוגע לדרישות הגילוי של החברות".

"גם הציבור יכול ליצור מקור לתועלות. הקשר הוא העובדה שנתינה יוצרת שפע, נדיבות יוצרת שפע. התאגיד יכול ליצר לעצמו שגשוג ושפע על ידי נתינה. זה רעיון שמקורו אולי בבודהיזם. אפשר לקרוא לי אופטימי מדי או כינוי אחר אבל הרעיון הזה של נתינה יוצרת שפע התחיל כבר אצלנו, בתנ"ך. רעיון נתינת המעשר. כמו שצריך לספר למשקיעים על השקעות במו"פ כך צריך לספר להם גם על נתינה. לצערי, המקום הראשון שהחברות רצות לקצץ בו בתקופות של משבר זה הנתינה והנדיבות לסביבה ולציבור.

רועי ורמוס: לא נלך להסדר חוב אם אפשר על ידי פירוק להשיג תמורה גבוהה יותר לעמיתים

רועי ורמוס, מנכ"ל בית ההשקעות פסגות, אמר בכנס כי "אני רוצה דווקא להתמקד בנושא האחריות שלנו כלפי העמיתים בכל הקשור לאקטיביזם מוסדי. אנחנו למשל גיבשנו עקרונות מדיניות ביניהם שלא נלך להסדר חוב אם אפשר על ידי פירוק להשיג תמורה גבוהה יותר לעמיתים. גיבשנו 8 עקרונות מאוד ברורים לגבי הליכה להסדרי חוב. אחד העקרונות זה הזרמת הון מבעלי השליטה לתוך החברה, אחרת אין שום סיבה שהחלפת החוב במניות לא יהיה בשיעור מאוד מאוד גבוה. בסופו של דבר מבנה הון חזק יותר יאפשר לעמוד בהתחייבויות שלה, גם אם הם ייפרסו מחדש.

"דוגמא טובה לכך היא ההסדר אליו הגיעו המוסדיים עם בוימלגרין. חשוב שהעמיתים בקופות הגמל יבינו את זה, שזו דרישה מאוד בסיסית. כלומר, בעל שליטה צריך למעשה לרכוש מחדש את השליטה בחברה במסגרת ההסדר", אמר ורמוס.

"רואים את דרישות הרגולציה כקובעות רף תחתון בלבד. אנחנו חושבים שגוף מוסדי חייב להיות פעיל מול התאגיד, לדרוש ממנו הבהרות גם אם הרשות לא דרשה ממנו הבהרות בנושאים מסויימים. דבר נוסף, ופה הגופים המוסדיים יהיו מאוד מעורבים בתקופה הקרובה, זה השתתפות בנציגויות. דבר נוסף זה פרסום המדיניות שלנו בנוגע להסדרי חוב.. לכן פרסמנו עקרונות מאוד מאוד ברורים בנוגע למדיניות שלנו".

מתי הולכים להסדר חוב? כשהתהליך משרת את העמיתים והלקוחות בהווה והעתיד. הסדר חוב הוא מהלך ראוי ולגיטימי במקרים בהם התועלת ממנו עולה על התועלת מהאלטרנטיבה.

עקרונות פסגות כאשר הולכים להסדר חוב: 1. בעלי האג"ח צריכים לקבל פיצוי הולם תמורת פרישה או ויתור על חלק מהחוב. 2. חיזוק מבנה ההון של החברה באמצעות המרת חוב למניות, הזרמת הון, הנפקת זכויות, הלוואות בעלים, הגבלת דיבידנדים ועוד. התנגדות לתספורות שהמשמעות שלהם היא ויתור ללא תמורה על החוב. עקרון נוספים הוא שיתוף הרשויות בפעילות מול החברות.