קיזוז מס תשומות בחברת אחזקות

תקציר עש 1150/06 גזית גלוב בע"מ נ' מס ערך מוסף גוש דן העובדות: ------------------ גזית גלוב בע"מ [להלן - "המערערת"] הגישה ערעור על החלטת מס ערך מוסף גוש דן [להלן - "המשיב"] לדחות את השגתה על שומת מס תשומות לשנים 2004-2002 ולחלק משנת 2005. בנימוקי השומה נקבע כי המערערת היא חברת השקעות, העוסקת במישרין ובאמצעות חברות ברכישה, בפיתוח ובניהול נכסים מניבים בארץ ובחו"ל. המשיב קבע כי מכיוון שעיקר פעילותה של המערערת הוא בחו"ל, הרי עיקר השימוש בתשומות אינו מצמיח עסקאות החייבות במע"מ, ולכן אין להתיר 75% מסך התשומות שנכללו בדוחות החברה. החלטת המשיב לדחות את ההשגה של המערערת הסתמכה על תשקיף המערערת מחודש מאי 2004, על פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון, על מכתבו של יו"ר החברה לבעלי המניות ועל דוחות של דירקטוריון החברה. טענות הצדדים המערערת טענה כי אין לקשור בין התשומות שלה לבין עסקאות שמבצעות חברות בנות שלה, וכי המשיב מנסה לבצע מעין "הרמת מסך" בינה לבין חברות הבנות שלה. עוד טענה המערערת שהיא מעניקה שירותים לחברות הבנות שלה בארץ ובחו"ל, ובהם שירותי ייעוץ, מימון, ייעוץ פיננסי כלכלי, ושירותי ניתוח לאיתור הזדמנויות השקעה בארץ ובחו"ל. המערערת צירפה הסכמים שיוכיחו את הפעילות הזו. חברות הבנות מבצעות בעיקר פעילות בחו"ל. המערערת טענה שהיא וחברה נוספת מבצעות פעילות השקעה בארץ. לטענת המערערת, הרוב המוחלט של התשומות שימשו אותה ליצור עסקאות חייבות במע"מ. התשומות לא שימשו לקבלת דיווידנד מחברות הבנות (עסקאות פטורות), לכן אין מקום להפעיל את הוראות תקנה 18(ב)(3) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 [להלן - "התקנות"]. המשיב טען כי הוא הסתמך על מסמכי המערערת. לטענתו, המערערת הגדירה את עצמה במסמכיה כ"חברת השקעות" בנכסים מניבים שרובם בחו"ל. משום כך המשיב טוען כי אין מקום להתיר בניכוי את מס התשומות, שהרי התשומות לא ייצרו עסקאות חייבות במע"מ. אין לומר שהמערערת עוסקת במתן אשראי לחברות הבנות, ולכן תשומות המערערת מייצרות עסקאות חייבות במע"מ. לטענת המשיב אין עיסוק המערערת בהעמדת אשראי, שהרי האשראי מסופק רק לחברות בנות ולא לחברות אחרות. כל מהות המערערת היא בנדל"ן בחו"ל, ולכן אין מקום להתיר את ניכוי מס התשומות. דיון אין ספק שהמשיב לא ביסס את טענתו על מלאכותיות, כפי שזו פורטה בסעיף 138(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "החוק"]. המשיב הסתמך על הוראות סעיף 41 לחוק ועל תקנה 18(ב)(3) לתקנות. נקודת המחלוקת כפי שהגדירה זאת המערערת הייתה - האם ניתן לקשור בין תשומות המערערת לבין העסקאות שביצעו החברות הבנות הזרות, באמצעות ייחוס פעילותן של החברות הבנות הזרות למערערת, כפי שעשה המשיב. כב' השופטת טענה שנימוק המשיב לא היה ייחוס פעילות חברות הבנות למערערת. נימוק המשיב הסתמך על הצגת פעילות המערערת, כפי שהיא טוענת במסמכים שונים, בנדל"ן בחו"ל ולא במתן שירותים. המשיב הפנה לתשקיף החברה, שבו נטען שהמערערת עוסקת בהשקעות בנכסים מניבים בעיקר באמצעות חברות בנות. כמו כן הפנה אלי רוט, מנהל ביקורת במשרדי המשיב, למסמכים אחרים, שמהם עולה כי המערערת רוצה להשקיע בנדל"ן מניב בחו"ל. בחלק מן המסמכים השתמע שהמערערת תשקיע ישירות, ובחלק מהם השתמע שההשקעה תהיה באמצעות החברות הבנות. מנגד המערערת טענה שהמשיב מסתמך על דיוקים לשוניים, שלפיהם המערערת תיארה את פעילותה כקבוצה, ולא כחברה עצמאית. אין ספק שפעילותה של הקבוצה היא השקעה בנדל"ן מניב בחו"ל, אולם פעילות המערערת היא בייעוץ, במימון ובמתן שירותים נוספים לחברות הבנות. המערערת טענה שיש מסמכים נוספים מלבד אלה שהמשיב הפנה אליהם, שמהם ניתן להוכיח את טענותיה. כב' השופטת קיבלה את עמדת המשיב, שלפיה פעילותה של המערערת (ולא רק באמצעות הקבוצה) היא השקעה בנדל"ן בחו"ל. נכון שלמערערת יש פעילות נוספת של מתן שירותים לחברות הבנות, אולם יש לה גם פעילויות שלא מייצרות עסקאות חייבות במע"מ, ולכן עמדת המשיב היא זו שהתקבלה. הערעור נדחה. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לפני כב' השופטת ד' קרת-מאיר ניתן ב-11.1.2009