שאלה:

------

בחברה יש בעלת מניות יחידה; והיא שוהָה בחוץ לארץ (אוקראינה) יותר מ-200 יום בשנה, והחברה שכרה דירה לעובדת שלה. דמי השכירות לדירה זו נמוכים הרבה יותר מהוצאות על מגורים בבית מלון.

בשנת 2007 - בעלת המניות היא עובדת שכירה בחברה אוקראינית.

השאלות:

1. האם רשויות המס יתירו לחברה לנכות את דמי השכירות על הדירה, אשר שכרוה בעבור העובדה האמורה, ואת הוצאות אחזקת הבית (ארנונה, חשמל, וכו') ?

2. האם, לבד מזאת, יתירו רשויות המס לחברה לנכות הוצאות אש"ל לפי התקנות כניכוי הוצאות לינה ?

3. האם אפשר לנכות ממשכורתה את הוצאות דמי השכירות ?

תשובה:

-------

לעניין ניכוי הוצאות שמוציאה החברה האוקראינית [להלן - "החברה"]:

אם החברה חייבת מס בישראל, כגון אם יש לה הכנסות שהופקו או שנצמחו בישראל ו/או היא נחשבת לתושבת ישראל על פי הגדרת המושג "תושב ישראל" בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] - היא תהיה זכאית לנכות מסך הכנסותיה את ההוצאות שהיא הוציאה על לינת העובדת (בין במלון ובין בדירה) כפוף להוראות תקנה 2(2א) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל"ב-1972 [להלן - "התקנות"], הקובעת כי הוצאות לינה, שהוציא נישום בישראל, מותר לנכותן, ובלבד שהסכום שמותר לנכותו אינו עולה על הסכומים הנקובים בתקנה (2)(ב)(1)(ב) לתקנות [עד 100$ - מלוא הסכום ללינה; מעל 100$ - 75% מהסכום ללינה, אך לא מעל ל-170$], כשהוא מחושב בשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר.

אולם הוצאות, שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ-100 קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא יותר לנכותן, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום.

לאור האמור: אם מקום הלינה של העובדת מרוחק פחות מ-100 קילומטרים ממקום עיסוקה העיקרי, אצל החברה האוקראינית, או ממקום מגוריה העיקרי - יהיה על החברה לשכנע את פקיד השומה, כי הלינה הכרחית לייצור הכנסתה, כדי שיותר לה לנכות את ההוצאות האמורות.

לעניין ניכוי הוצאות שהוציאה העובדת:

אם העובדת הנזכרת בשאלה חייבת מס בישראל, כגון: אם יש לה הכנסות שהופקו או נצמחו בישראל ו/או היא נחשבת לתושבת ישראל (בשאלה חסרים נתונים לעניין "מרכז חייה" של העובדת; ראו לעניין זה את הגדרת המושג "תושב ישראל" בסעיף 1 לפקודה) - על פי סעיף 2(2) לפקודה השתכרות או רווח שלה מעבודה חייבים במס בישראל, ובכלל זה כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לה ממעבידה ותשלומים שניתנו לה לכיסוי הוצאותיה אך למעט תשלומים המותרים לעובד כהוצאה.

משכך הוא - אם תשלם החברה לעובדת תשלומים לכיסוי הוצאות, שהוציאה העובדת על שכירת דירה בישראל, מותר לעובדת לנכות הוצאות אלה מכוח תקנה 2א לתקנות (ראו את התנאים לעיל), והעובדת לא תחויב במס על החזר ההוצאות האמור.

עם זאת, אין העובדת רשאית לנכות את הוצאות לינה שהוציאה ממשכורתה בלי שתקבל החזר מהחברה; וזאת, לאור תקנה 4 לתקנות, הקובעת כי לא יותר לעובד שכיר ניכוי הוצאות המפורטות בתקנות, שהוציא מעל הסכם ששילם לו מעבידו.

נוסף על הוצאות הלינה, כאמור, מכוח סעיף 2(3) לתקנות, רשאית החברה לנכות מהכנסותיה הוצאות, שהוציאה בעבור העובדת שלה על ארוחת בוקר, או על ארוחת צוהריים, או על ארוחת ערב (הוצאות אש"ל), ובלבד שסכומים אלה לא יעלו על הסכומים, שקבע שר האוצר בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (הוצאות אש"ל בארץ), התשמ"ג-1983 [אלה סכומי ההוצאות, שהנישומים הוכיחו אותן בקבלות: ארוחת בוקר - 1 ש"ח; ארוחת צוהריים - 4 ש"ח; ארוחת ערב - 2 ש"ח. לסכומי הוצאות שהנישומים לא הוכיחו אותן בקבלות: ארוחת בוקר - 1 ש"ח; ארוחת צוהריים - 3 ש"ח; ארוחת ערב - 1 ש"ח], ובלבד שסכומים אלה הוצאו בעת שהותה של העובדת מחוץ לתחומי היישוב, שבו מצוי מקום עיסוקה העיקרי, ואם מחייבה עיסוקה לנוע מיישוב ליישוב או אינו במקום קבוע, יותר לנכות הוצאות אש"ל שהוצאו מחוץ ליישוב, שבו מצוי מקום מגוריה הקבוע של העובדת; ואם היא שוהה מחוץ לתחום היישוב, שבו נמצא מקום מגוריה הקבוע, לפחות 20 ימים בחודש במשך לא פחות משלושה חודשים בשנת מס אחת, יותר לנכות, בחודשים האמורים, סכום שלא יעלה על 60% מהוצאות האש"ל.

אם את הוצאות האש"ל הוציאה העובדת, ואם מותר לנכותן בהתאם לסעיף 2(3) לתקנות (ראה התנאים לעיל) - לא יהיה החזר ההוצאות, שהיא תקבל מהחברה, חייב מס, זאת, מחד; ומאידך, אין העובדת רשאית לנכות את הוצאות האש"ל ממשכורתה בלי שתקבל החזר מהחברה, כאמור.

מצוין בזה - שתשובה זו אינה ממצה; ואין לראות בה משום ייעוץ או חוות דעת משפטית; ועוד מצוין בזה, שכל מקרה מוכרע לגופו, ובייחוד מקרה זה שהוא יצירתי ונתון לחשיבה רבה.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.

(*) המידע באדיבות "כל מס" - מרכז המידע במיסוי של "חשבים-HPS"