שיא באפריל בהיקף הנכסים של הציבור - 2 טריליון ש'
הוכחה נוספת לצמיחה המואצת של המשק בשנה האחרונה מגיעה מכיוון מחלקת המחקר של בנק ישראל שפרסם היום (ד') נתונים בנוגע להתפתחות תיק הנכסים הכספיים שבידי הציבור משנת 2003 ועד אפריל 2007.
מהנתונים עולה כי בחודש אפריל שנת 2007 נשבר שיא של כל הזמנים בהיקף הנכסים הכספיים שהחזיק הציבור בישראל שהסתכם בכ-2 טריליון שקל, בהשוואה ל-1.74 טריליון שקל בחודש המקביל אשתקד, גידול של כ-15%.
התפלגות הרכב תיק הנכסים באפריל 2007 היה: אפיקים צמודי מדד - 29.3%, אפיקים שיקליים לא צמודים - 28%, מניות בארץ - 24.7%, צמודי מט"ח - 14.5% ומניות בשוקי חו"ל 3.6%.
על פי ההערכות, מדובר בממוצע בכ-285 אלף שקל ליחיד ובכ-1.14 מיליון שקל למשפחה. בעשירון העליון מסתכם תיק הנכסים הכספיים אף ביותר מ-1.1 מיליון שקל ליחיד ומ-4.5 מיליון שקל למשפחה.
בהתאם לנתונים אודות קצב הגידול המרשים בהיקף הנכסים שבידי הציבור, מפרסם בנק ישראל היום גם מחקר לפיו מאז שנות השישים, התקופה הנוכחית היא הרביעית בה מצוי המשק הישראלי באפיזודה של צמיחה מתמשכת. כך נמצא בעבודתם של ד"ר קרנית פלוג וד"ר מישל סטרבצ'ינסקי, ממחלקת המחקר של בנק ישראל.
משך הצמיחה הנוכחית נמשכת עד כה כארבע שנים, בהשוואה לכחמש וחצי שנים בחלק מהתקופות הקודמות, אשר אורכן היה שונה בין תקופה לתקופה. במחקר נמצא כי אפיזודות הצמיחה המתמשכת מתרחשות עקב מכלול של גורמים היוצרים ביחד כוח המניע את המעבר לתקופת צמיחה מתמשכת.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
