עובדות וטענות:

המשיב הגיש לבית הדין האזורי לעבודה תביעה לסעדים מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1977 (להלן: חוק הגנה על עובדים). בכתב התביעה, טען המשיב, כי פוטר מעבודתו במערערת (להלן: נציבות המים או המדינה) בשל דיווחיו "אודות מעשים ו/או מחדלים בהם נתקל במהלך עבודתו". המדינה כפרה בטענות וביקשה לדחותן מכל וכל. לגרסתה, פיטוריי המשיב נעשו כדין ומטעמים ראויים, ללא כל קשר לתלונותיו, שחלקן התבררו כתלונות שווא. כן נטען, כי במהלך עבודתו ועד לפיטוריו, לא הגיש המשיב תלונה רשמית כלשהי למשטרת ישראל או לנציבות שירות המדינה.

לאחר הגשת התובענה ונוכח הנטען בה, ובהתאם להחלטת בית הדין האזורי, העבירה המדינה את כתבי הטענות לנציבות שירות המדינה, כדי שתשקול אם לפתוח בחקירה. אף המשיב פנה מיוזמתו בתלונה לנציבות, ובישיבת הוכחות מיום 23.5.05 הודיע לבית הדין, כי הנציבות מנהלת חקירה בנוגע לאירועים מושא תביעתו. בו ביום הושלמה חקירת העדים, והתקבלה הצעת המדינה לדחות את הגשת הסיכומים בתיק, עד לאחר שתושלם החקירה, וזאת מטעמי זהירות והגינות, כדי לאפשר לה לשקול מחדש את עמדתה, אם וככל שממצאי החקירה יצדיקו זאת.

ביום 4.1.06, הודיעה המדינה כי התיק המשמעתי נסגר מחוסר הוכחות. נוכח הודעה זו הגיש המשיב בקשה לבית הדין להורות לנציבות לאפשר לו לצלם החומר שבתיק החקירה, הדרוש לו לשם ניהול תביעתו כנגד פיטוריו. בית הדין נעתר לבקשה, אולם המדינה הגישה בקשת רשות ערעור. הוחלט, כי חומר החקירה של נציבות שירות המדינה למעט תזכורות פנימיות, יועבר לעיונו של בית הדין האזורי כדי לבדוק האם הוא רלוונטי לדיון. המדינה הגישה, בהתאם, את תיק החקירה ובו החומר שנאסף על ידי הנציבות, בצירוף רשימה ובה פירוט המסמכים והראיות שבתיק, לרבות אלה שהומצאו בינתיים למשיב, בהסכמה (להלן: הרשימה). לאחר עיון בתיק, ולאחר תגובות הצדדים, הורה בית הדין למדינה לחשוף את כל המסמכים שבמחלוקת וזאת לאור מבחן הרלוונטיות.

על כך הערעור דנן.

דיון משפטי:

כב' הש' נ' ארד:

לפי תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) רשאי בית הדין להתיר גילוי מסמכים ועיון בהם אם סבר שהמסמכים שגילויים מתבקש יאפשרו "דיון יעיל". תנאי לקיומו של דיון יעיל, הוא שהמידע המבוקש יהיה רלבנטי למחלוקת הנדונה. ביקש צד להליך צו לגילוי ולעיון במסמכים, יידרש בית הדין, בראש ובראשונה, למידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש, לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת. בהתקיים מבחן הרלבנטיות, הכלל הוא שיש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן. הטעם לכך הוא, שאם יוברר לבעל הדין שהמסמכים שאת גילויים ביקש אינם משרתים את עמדתו, עשוי הוא לזנוח חלק מטענותיו, או לנסות ליטול את עוקצם של אותם מסמכים באמצעות ראיות אחרות.

שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל", כאמור. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון, בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי. אמת מידה בעלת משקל מהותי באיזון שבין גילוי המידע והיקפו מחד, לחיסויו - מאידך, הינה חשיבות האינטרס שגילוי המידע נועד להגשים. לשם כך, יש לבחון קיומו של עניין ישיר ומיוחד במידע המבוקש, והאם הצביע מבקש המידע על אינטרס לגיטימי ממשי לגילוי המידע וקבלתו. אמת מידה חיונית נוספת הכלולה בהיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות הינה מידת הפגיעה העלולה להיגרם למבקש אם לא יימסר לו המידע המבוקש, כולו או מקצתו, בנסיבות המקרה הנדון. ככל שהפגיעה הצפויה במבקש קשה יותר, רחבה יותר הזכות לקבלת המידע. במסגרת זו יבחן בית הדין את עוצמת האינטרס של מבקש המידע.

עם זאת, למרות משקלה הניכר של זכות הגילוי והעיון העומדת לבעל עניין במסמכים שבידי הרשות, אין זו זכות מוחלטת. אפילו מילא המבקש אחר התנאים הנדרשים בהיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות, עדיין יש לאזן את זכות הגילוי העומדת לו, כנגד זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי. כגון: חסיון סטטוטורי, חסיון מכוח המשפט המקובל, וחסיון מכוח ההלכה הפסוקה. בהקשר זה, ולמרות חובת הגילוי המוטלת עליה, רשאית הרשות שלא להתיר מסירת חומר מסוים למבקש, אם ביססה סירובה בנימוקים סבירים ומשכנעים, וככל שהפעילה שיקול דעתה בתום לב, בהגינות, סבירות ובשוויון, ובהתאם לכללי המשפט המינהלי ועיקרי הצדק הטבעי החלים עליה. שיקולים של יעילות, תקנת הציבור, מילוי תפקיד הרשות באופן תקין, ראויים להישקל על ידי בית המשפט הדן בבקשה לעיון במסמכי הרשות. לענין ז, ישקול בית הדין האם קיימת דרך חלופית למיצוי זכויותיו של המבקש, שלא על דרך הגילוי. כגון, בהגשת בקשה להזמין לבית הדין עד מטעם הרשות המחזיקה בחומר החסוי, כדי שיציג את המידע הרלבנטי שגילויו והעיון בו מתבקש.

ההחלטה בדבר גילוי הודעות הנחקרים: מסמכים 15 עד 21 שברשימה, אשר על גילויים הורה בית הדין האזורי, מחזיקים את הודעותיהם של נחקרים ומוסרי הודעה במהלך חקירה שקיימו רשויות החקירה בנציבות שירות המדינה (להלן: הודעות הנחקרים). לשיטתו של המשיב, גילוי הודעות הנחקרים רלבנטית לבירור התביעה, מכיוון שחקירת הנציבות נפתחה כתוצאה מתלונות שהגיש נגד עובדי היחידה. לטענתו, גילוי החומר בתיק החקירה, לרבות הודעות הנחקרים, דרוש לקיומו של "דיון יעיל" כדי לבדוק כיצד חקרה הנציבות את תלונותיו כנגד אותם עובדים. כאשר, בכוונתו להוכיח כי העדר בדיקה, נקיטת אמצעים משמעתיים וטיפול בתלונות נגד עובדים אחרים, ופיטוריו המיידיים ללא הצדקה, מבססים את טענותיו שנציבות המים נהגה כלפיו באפליה, וכי הגנה על עובדים ביחידה, למרות הליקויים החמורים בעבודתם, עליהם הצביע בתלונותיו לנציבות.

נקבע, כי בקשתו של המשיב, אינה ממלאת אחר מבחן הרלבנטיות על שני היבטיו. הפלוגתא בתובענה זו היא אם המשיב פוטר מחמת ליקויים שחשף, או בשל נימוקים ענייניים. לפי הנטען בכתב התביעה, אין המשיב חולק על כך שהנציבות החלה בחקירתה ובגביית הודעות מן הנחקרים, רק לאחר שפוטר מעבודתו. בנסיבות אלה, ועל פני הדברים, נמצא, כי אין מתקיימת זיקה ממשית בין המידע אותו מבקש המשיב לדלות מהודעות הנחקרים ומוסרי ההודעות, לבין העילה בגינה מתנהל ההליך המשפטי העיקרי. משכך, אין בגילוי המסמכים תרומה לענייניות הדיון המשפטי ולקידומו, גם אין בגילוי חשיבות להוכחת העילה המשפטית בתביעתו של המשיב, או הפרכתה. בכך, אין כדי לקיים את תנאי הסף הצר של מבחן הרלבנטיות ודין הבקשה להדחות.

אף ההיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות, לפיו תיבחן עצמת האינטרס האישי של המשיב בקבלת הודעות העדים והנחקרים ומידת הפגיעה בו, אינו מתקיים בענייננו. כבר נפסק, כי עצם העובדה שהעותר הגיש תביעה נגד אנשים אלו או אחרים והוא מצפה למצוא בתיק החקירה ראיות שיסייעו בהוכחת התביעה, אין בה כדי לקבוע שהעיון אכן נדרש כדי למנוע פגיעה באינטרס לגיטימי של העותר. גם אם נניח, שהמשיב השכיל להראות קיומו של אינטרס ממשי לקבלת המידע הרי שלא הוכיח את עוצמת הפגיעה באינטרס זה אם לא יקבל המידע המבוקש. שכן, אף לשיטתו, לא נבעו פיטוריו כתוצאה מן החקירה. בנסיבות אלה, עוצמת האינטרס האישי שלו בגילוי הודעות הנחקרים חלשה יותר, ממקרה בו נטען כי פיטורי העובד הינם תוצאה מממצאי החקירה והבדיקה בעניינו. אף לא הוכחה פגיעה מהותית בזכויותיו של המשיב אם לא יותר העיון בחומר המבוקש. שכן, הוא עצמו לא היה כלל מושא החקירה ותוצאותיה.

מכל מקום, גם אילו התקיים בענייננו מבחן הרלבנטיות על שני פניו, באופן שהאינטרס של המשיב בגילוי ההודעות היה מבוסס ומגובש דיו, עדיין שומה עלינו לאזן בין האינטרס של המשיב, לבין החשש לו טענה המדינה, מפני פגיעה באינטרסים של מוסרי ההודעות והנחקרים מהם נגבו ההודעות שבתיק החקירה.

מוסרי ההודעות והנחקרים אינם צד להליך והמשיב לא צירף מי מהם, כבעלי דין בתובענה. אלה הם צדדים שלישיים, חיצוניים לתביעה, שאין להם כל קשר להליך העיקרי. בהעדר נגיעה להליך העיקרי, עלינו ליתן את המשקל הנדרש לפגיעה העלולה להיגרם לפרטיותם, אם יימסרו הודעותיהם לעיונו של המשיב. למעלה מזאת. חלקם נמנו על עמיתיו ליחידה של המשיב, אחרים מתגוררים בסמוך לו, מרביתם עובדים תחת הממונים, שאף הם נחקרו ומסרו הודעות. במיוחד כן, כאשר מתקיימים יחסי עבודה בין מוסרי ההודעות לבין הנילון, נגדו הגיש המבקש תלונותיו ושבעניינו התקיימה החקירה. מה גם שמדובר ביחידה קטנה שחבריה נדרשים לשיתוף פעולה ביניהם. במצב דברים זה, עצם חשיפת ההודעות שמסרו הנחקרים, בפני המשיב, עלולה לגרום לנזק ממשי ביחסי העבודה הקיימים ביחידה.