מדד הסיכון במשק בדצמבר: הנמוך ביותר ממארס 2002

מסיכום 2006 עולה, כי אשתקד הצליח המשק הישראלי לרשום הטבה של כ-3.8% במצב סיכונו הממוצע. הענף היציב ביותר - תעשיית הכימיקלים. הכי מסוכן - ענף שירותי ההובלות
שי פאוזנר |

ממדד הסיכון המשולב של קבוצת BDI לסיכום שנת 2006 עולה כי, גם בדצמבר הצליח המשק הישראלי לרשום הטבה נוספת במצב סיכונו העסקי, בהמשך להטבה רצופה שנרשמה ברבעון האחרון של 2006. מצב סיכונו העסקי של המשק הישראלי ירד בדצמבר לרמה של 5.70, בהשוואה ל-5.75 בנובמבר ול-5.95 בסוף 2005. כלכלני BDI מציינים, כי דרוג מדד הסיכון בדצמבר הוא הטוב ביותר מאז חודש מארס 2002, וכן מוסיפים כי במהלך כל 2006 שמר מדד הסיכון על רמת סיכון ממוצעת.

תהילה ינאי, מנכ"ל משותף בקבוצת BDI מציינת, כי "במהלך השנה התרחשו לא מעט אירועים שיכולים היו להוביל למפנים דרמטיים במצבו של המשק הישראלי כגון: המלחמה בצפון, מערכת הבחירות, הבחירות לרשות הפלסטינית ויישום נוהל החריגה ממסגרות האשראי. אולם, אירועים משמעותיים אלו לא הצליחו לזעזע את המשק הישראלי ולהביא לשינויים קיצוניים במדדים הכלכליים השונים. נתוני מדד הסיכון המשולב בסוף 2006, בנוסף למדדים הנבחנים באופן שוטף על ידי קבוצת BDI-COFACE, מצביעים על חוסנו ויציבותו של המשק הישראלי". ינאי צופה, כי סיכונו העסקי של המשק ימשיך לרשום הטבה גם ב-2007, בתנאי שלא יחולו אירועים פוליטיים ומדיניים חריגים.

מסיכום נתוני שנת 2006 עולה, כי במהלך השנה הצליח המשק הישראלי לרשום הטבה של כ-3.8% במצב סיכונו הממוצע, ביחס ל-2005. על-פי הנתונים, מצב הסיכון הממוצע של ישראל ב-2006 עמד על 5.84, בעוד שבשנת 2005 הגיע מצב הסיכון הממוצע לרמה של 6.07. במהלך כל השנה החולפת, סיכונו הממוצע של המשק הישראלי שמר על מיקומו ברמת סיכון ממוצעת, לאחר 4 שנים בהם דורג המשק ברמת סיכון גבוהה מהממוצע לממוצע.

כמו בשנה הקודמת, גם ב-2006, רשמו כל אחד מארבעת המגזרים הנבדקים במסגרת מדד הסיכון המשולב של BDI-COFACE הטבה במצב סיכונם העסקי. יחד עם זאת, מצב סיכונם העסקי הממוצע של שניים מהמגזרים מוגדר כגבוה מהממוצע גם בשנת 2006 (מגזרי בנייה ושירותים).

מהלך 2006 חל שיפור גם בהתפלגות מצב ענפי המשק על-פי רמות סיכון. למרות שבתום השנה אף לא אחד מן הענפים מסווג ברמות הסיכון הנמוכות והזניחות, ההטבה שנרשמה באה לידי ביטוי בקיטון בשיעור הענפים המסווגים ברמות הסיכון הגבוהות מן הממוצע אל מול גידול בשיעור הענפים המסווגים ברמות הסיכון הבינוניות. שיעור הענפים המסווגים ברמות הסיכון הגבוהות מהממוצע עומד בסוף שנת 2006 על 35%, בלבד,בהשוואה ל-41.9% בסוף השנה שעברה.

שיעור הענפים המסווגים ברמות הסיכון הבינוניות רשם גידול בשיעור של כ-18.4% ובתום השנה עומד על כ- 65%, זאת בהשוואה לכ-54.9% בסוף 2005.

הענף החזק והיציב ביותר בסוף 2006 הוא ענף תעשיית הכימיקלים, למרות שרשם את ההרעה המשמעותית ביותר בהשוואה ל-2005, הרעה בשיעור של כ-4.9%. סיכונו העסקי הממוצע של הענף עומד על 4.73, בהשוואה ל-4.51 בלבד בשנת 2005.

את ההטבה המשמעותית ביותר השנה רשם ענף המסעדות ובתי הקפה- הטבה בשיעור של כ-12.2%. למרות ההטבה המשמעותית שרשם, מדורג הענף ברמות הסיכון שמעל לממוצע וסיכונו העסקי הממוצע עומד ב-2006 על 6.6, בהשוואה ל- 7.51 בשנת 2005.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.