לאחר התפוצצות הבועה בתחילת שנות האלפיים סבל המשק הישראלי ממיתון קשה. מערכת הבנקאות המקומית נאלצה להתמודד עם חובות מסופקים גבוהים לאחר חגיגת האשראי שהעניקה למגזר העסקי בשיעורי מימון גבוהים ובמרווחים נמוכים. מצב זה העמיד בסימן שאלה גדול את חוסנה של המערכת הבנקאית, דבר שאיים על המשק כולו. אך בתחילת 2003 חל המפנה, לאחר הבחירות עבר המשק לתהליך של צמיחה ואיתו החלה ההתאוששות של המערכת הבנקאית.

בימי השפל נסחרו הבנקים הגדולים קצת מעל 50% על ההון העצמי. צמיחת המשק קיבלה ביטוי בבורסה המקומית שהחלה לנסוק ואיתה מניות הבנקים. מכפילי ההון עלו בהתאם כשהבנקים החלו להיסחר ברמות של 80% ו-100% על ההון. בשלב זה הרימו משקיעים רבים גבה ותהו האם חגיגת העליות בבנקים נסתיימה. אך האחרונים הוכיחו את חוסנם והמשיכו להציג רווחים משופרים כשהם מצליחים כל פעם מחדש לעקוף את התחזיות ונסחרים כיום (9 החודשים הראשונים של 2005) במכפילי הון שנעם בין 12% ל-21%.

הבורסה התל אביבית סיכמה שנה חיובית נוספת. ב-2005 רשמו מרבית מדדי הבורסה תשואות דו סיפרתיות מרשימות. את התשואה הגבוהה ביותר השיג מדד הבנקים. מדד זה רשם תשואה שנתית של מעל ל-55% והתמקם באזור 1,263 הנקודות. אין ספק שזוהי שנתם של הבנקים, במהלכה הופרטו שניים משלושת הבנקים הגדולים, ונפרדו מקרנות הנאמנות וקופות הגמל כשכיסייהם תפוחים.

התשואות שרשמו מניות הבנקים גובו בתוצאות משופרות לאורך שלושת הרבעונים הראשונים של השנה בהמשך לשיפור שהציגו בשנת 2004. מתחילת 2005 רשמו חמשת הבנקים הגדולים רווח נקי של 5.27 מיליארד שקל, שמהווים זינוק של 27.7% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בדומה לשנה שעברה, גם ב-2005 נרשמה עלייה ברווחי המימון וירידה בהפרשות לחובות מסופקים. ההתאוששות במשק לצד הפעילות הערה בשוק ההון הגדילו גם את הכנסות הבנקים משירותים המניבים עמלות.

לפני קצת יותר משנה הגיש שר האוצר דאז, בנימין נתניהו את המלצות ועדת בכר בנוגע לרפורמה בשוק ההון. הוועדה טענה לריכוזיות יתר של המערכת הבנקאית בשוק ההון והמליצה להפריד ממנה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות. המערכת הבנקאית ששלטה במעל ל-90% מכספי הציבור, הכריזה על מלחמת חורמה על המלצות הוועדה. הבנקים טענו לפגיעה ממשית ומהותית ברווחיהם ובקרב כלכלנים ואנליסטים בשוק נערכו אינספור הערכות וספקולציות באשר לתוצאות המהלך.

כל ניסיונות הבנקים לבטל את המהלך כשלו. לאחר אישור הוועדה, ניתנה לבנקים תקופה של בין 3 ל-4 שנים למכירת קופות הגמל והקרנות. אך הבנקים לא איבדו זמן, כשעיכלו את המציאות החדשה, תפסו אותה בתקופת שיא בשוק ההון, תקופה בה השווקים שוברים שיאים מידי יום וצבירת הכספים מתחזקת מכיוונו של הציבור.

במהלך זריז החלו למכור בזה אחר זה את נכסיהם. היום בדיעבד, לאחר התמורה שקיבלו הבנקים תמורת נכסי הקופ"ג והקרנות אפשר לומר ששוב - ידם הייתה על העליונה. הרוכשים שמרביתם הם חברות הביטוח שילמו סכומים מכובדים תמורת נכסי הבנקים, ובנוסף בזכות חוזי התקשרות עם הרוכשים יהנו מהכנסות ממתן שירותים לרוכשים. על הפרק נותר נושא מהותי אחד פתוח - גובה עמלות ההפצה. הבנקים מחזיקים כיום מערכת שיווק משומנת שלמרות ההכרה לה זוכים הברוקרים הפרטיים בקרב הציבור, עדיין שולטת בטעמי הציבור.

הבנקים, שלהם לובי חזק בוועדת הכספיים, דורשים עמלת הפצה בגובה של 0.4%-0.45%, לעומת 0.32% בהצעה המקורית של האוצר. נציין כי מרבית המפלגות בכנסת שרויות בחובות כספיים כבדים הנאמדים בכ-220 מיליון שקל. כיום כשאנו בתקופת בחירות, זקוקות המפלגות לאשראים גבוהים בכדי לממן את מערכת הבחירות, דבר העלול לייצר ניגודי אינטרסים בעת קבלת הההחלטות. נציין כי יו"ר ועדת הכספים, ח"כ יעקב ליצמן צוטט באומרו "צריך לאשר את התקנות לפני הבחירות בכל מחיר".

לאחר שהובן כי הבנקים לא רק שלא נפגעו מוועדת בכר אלא הרוויחו, נביט בבונוס נוסף שקיבלו. המלצות הוועדה אישרו לבנקים להכינס לתחומים אשר לא פעלו בהם עד עתה, אשר יאפשרו להם לגוון את מקורות ההכנסה, לדוגמת מכירת מוצרי גמל, פנסיה, ובעתיד גם ביטוח.

מה באשר לשנה הבאה?

על פי מרבית הערכות בשוק, הבנקים צפויים להמשיך המומנטום גם בשנה הבאה. ראשית, על פי הערכות, המשק יצמח ב-2006 ב-4.5% דבר שיטיב ככל הנראה עם הבנקים המסחריים. דבר שני, רווחי ההון כתוצאה ממימוש קופ"ג והקרנות לצד מימוש אחזקות ריאליות (חוק הבנקאות אוסר על אחזקה ביותר מקונגלומרט אחד הפועל ביותר משלושה ענפי משק) צפויים להניב דיבידנדים מכובדים לבעלי המניות. דבר שלישי, צפי לשינויים מבניים בענף הבנקאות לנוכח התחרות הגוברת. ישנן לא מעט הערכות הגורסות כי הבנקים הקטניים והבינוניים ימוזגו בכדי להתחרות בבנקים הגדולים.

מאת: דרור איטח.