גלעד אורן מצלאוי
צילום: דרור סיתהכל

מור בית השקעות משקיע 35 מיליון שקל במצלאוי

מור משקיע במצלאוי לפי שווי של 275 מיליון שקל, נמוך בערך בכ-10% משווי השוק של החברה; בשנה האחרונה זינקה המניה ב-75%
רוי שיינמן | (1)

מור בית השקעות  מור השקעות 2.35% רכשה כ-2.9 מיליון מניות חברת מצלאוי מצלאוי 1.4% , המהווים כ-12.7% מהחברה. טרם המהלך, בעל השליטה סמי מצלאוי רכש את כל מניות אליהו קנפלר בחברה, וסיים בהסכמה את השותפות.

הרכישה של מור נעשתה בתמורה להשקעה של 35 מיליון שקל, מה שמציב למצלאוי שווי של 275.6 מיליון שקל, נמוך בכ-10% משווי השוק הנוכחי של החברה. לאחר ההשקעה של מור, סמי וקלרה מצלאוי מחזיקים ב-63% מהחברה. העסקה לוותה על ידי רוסאריו קפיטל.

"אנו שמחים על פתיחת דרך חדשה עם בעל עניין כדוגמת מור בית השקעות, שהינו גוף השקעה מהמובילים בישראל, ומודים לו על הבעת האמון בפעילות החברה הקיימת ובפוטנציאל הצמיחה שלה,, מסר מנכ"ל חברת מצלאוי, רו"ח גלעד אורן. "חברת מצלאוי הינה חלוצת ההתחדשות העירונית במדינת ישראל ובין החברות המובילות בתחום היום. נמשיך לפתח ולבנות את הפרויקטים הקיימים של החברה ונפעל להרחיב את הפעילות בייזום פרויקטים באזורי ביקוש בישראל. השנה האחרונה הוכיחה שעצם העובדה שאנחנו מבצעים בעצמנו את הפרויקטים שלנו, מהווה חוזק וחוסן משמעותי לפרויקטים אותם אנו יוזמים".

גלעד אורן, מנכ

טרם המהלך, מצלאוי דיווחה כי בעל השליטה סמי מצלאוי רכש את יתרת החזקותיו של אליהו קנפלר בחברה וסיים סופית את השותפות בהסכמה בין הצדדים. מצלאוי מימש כעת אופציה לרכישת כ-2.2 מיליון מניות קנפלר בחברה, אופציה שניתנה לו בינואר 2023. נכון להיום סמי וקלרה מצלאוי הם בעלי השליטה היחידים בחברה. קנפלר הצטרף למצלאוי בשנת 2016 כשותף לגרעין השליטה. נכון למועד ההסכם ב-2023 היו בידיו 32% מהמניות ובני הזוג מצלאוי החזיקו ב-46%. 

מצלאוי היא חברת בנייה ויזמות נדל"ן שהוקמה בשנת 1977. החברה שבשליטת סמי מצלאוי ואשתו קלרה, עוסקת בייזום, פיתוח, הקמה, שיווק ומכירה של פרויקטי מגורים בהתחדשות עירונית בעיקר מסוג פינוי בינוי. החברה היא חלוצת הפינוי בינוי בארץ עם הפרויקט הראשון שנבנה בישראל - בקריית אונו. מאז הקמתה מצלאוי בנתה אלפי יחידות דיור, לחברה יש כיום 25 פרויקטים בשלבים שונים בערים בת ים, קריית אונו, יהוד מונוסון, רמת גן, גבעתיים, הרצליה, רמת השרון, תל אביב והוד השרון, בהיקף כולל של כ-5,000 יח"ד. החברה הינה חברה קבלנית עם סיווג ג 5, שמבצעת את הפרויקטים בעצמה. משנת 2007 החברה הינה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בת"א.

מניית מצלאוי נסחרת לפי שווי של 308 מיליון שקל אחרי עלייה של 35% מתחילת השנה ושל 75% בשנה האחרונה.

מניית מצלאווי בשנה האחרונה

קיראו עוד ב"שוק ההון"

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    החברה במור אלופים (ל"ת)
    ביזפורטל 04/11/2024 15:18
    הגב לתגובה זו
רונן שור מנכ"ל אקסל סולושנס
צילום: יח"צ

בכ-90 מיליון שקל: אקסל רוכשת שתי ביטחוניות - המניה זינקה כבר אתמול; צירוף מקרים?

אקסל בנויה משכבות של רכישות היא רכשה 14 חברות מאז הפיכתה לציבורית והיום היא מעדכנת על רכישה נוספת של סטארלייט ונקסטוויב שעוסקות ב-RF ומיקרוגל ומתכננת לממן את זה בגיוס אג"ח; הרכישה מגיעה 3 חודשים אחרי עסקת סינאל, שהתבררה כמהלך בעייתי עם חשיפת טעות מהותית בדוחות הנרכשת

מנדי הניג |
נושאים בכתבה אקסל

לפני שנדבר על הרכישה אנחנו רוצים לדבר רגע על המניה. המניה של אקסל אקסל 12.52%   קפצה לנו על המסכים אתמול וכנראה גם אתם תהיתם מה מתבשל שם. המניה עוד הספיקה לרדת מתחת לרף הפתיחה אבל מאיזור 11 בבוקר היא התחזקה וזינקה עד 8% עד שנעלה ב-6.7%. כל זה לא קרה במחזורים זניחים זה קרה בתמורה עצומה של 5.1 מיליון שקל שזה כמעט פי שבעה מהמחזור הממוצע שלה בשבוע האחרון. אז למי מכם שתהה אמש אם יש התפתחות חדשה סביב עסקת סינאל הבעייתית גילה הבוקר שזה סיפור אחר. אקסל שוב יצאה לשופינג, הפעם ביטחוני ויש סיכוי שמישהו ידע משהו ו"עשה עם זה" משהו. זה לא ממש מפתיע ולא כל כך חריג, לצערנו, לראות זינוקים או צניחות במניות לפני שהציבור מתעדכן על מה קרה. 

זה חלק מהרעה החולה של הבורסה המקומית, זה מה שהעניק לה את הכינוי "ביצה". מי שקיווה שהמצב הזה שייך לעבר מגלה כל פעם מחדש שיש עוד דרך ארוכה לעשות, מענישה והרתעה ומחקר - אותו ניתן לבצע בקלות - כדי לגלות מי העמיס או התפטר לפני שהמשקיעים ידעו. מעגל הקסמים הזה ממשיך וימשיך כל עוד חברות וגופים מסוימים ינהלו את הקשר עם השוק דרך "סקופים" ומהצד השני גופי תקשורת יזינו את הפיד מ"בלעדי" ל"בלעדי".


הגרף התוך-יומי של אקסל - צילום מתוך הטרמינל


הרחבת דריסת הרגל בשוק הביטחוני

אקסל חתמה על הסכם לרכישת סטארלייט טכנולוגיות ונקסטוויב טכנולוגיות, שתי חברות ותיקות שהוקמו בשנת 2000 ופועלות בתחום מערכות ה-RF והמיקרוגל לתעשיות ביטחוניות. אלו  טכנולוגיות שנמצאות בשימוש נרחב במערכות כטב"מים, כלים אליהם יש ביקוש גדול לא רק בשל המערכה הביטחונית שהייתה בישראל אלא וביתר שאת מהמציאות הגיאופוליטית באירופה כשכלי טיס בלתי מאוישים משנים את פניו של שדה הקרב. בין הלקוחות של החברות נמנות רפאל, אלביט, התעשייה האווירית ועוד. במקרים מסוימים הן מספקות רכיבים ייעודיים שמהווים חלק מובנה במוצרים המרכזיים של הגופים האלה, כך שהביקוש לפעילות שלהן מושפע ישירות מצברי ההזמנות הגדלים של התעשיות הביטחוניות. 2 החברות נשלטות במלואן על ידי המייסדים רמי בל-עש ואודי פרידמן, מהנדסים בעלי ניסיון של שנים רבות, אלו גם ימשיכו להוביל את הפעילות לפחות שנתיים וייתכן עד חמש שנים קדימה.

העסקה בנויה משני נדבכים. במועד ההשלמה תשלם החברה 49.2 מיליון שקל במזומן, ובשלב ב' היא תוסיף עד 40.3 מיליון שקל נוספים במידה והחברות יעמדו ביעדי הרווח הממוצעים לשנים 2026-2028. עוד סוכם כי סטארלייט ונקסטוויב יוכלו לחלק דיבידנד מהרווחים שבקופה לפני השלמת העסקה, כך שההון העצמי של כל אחת מהן לא ירד מ-1.5 מיליון שקל.

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.