רוני חזקיהו
צילום: דוברות האוצר

מאמינים בנו: המדינה מגייסת 500 מיליון אירו באג"ח ל-50 שנה

בחגיגות ה-120 המדינה תחזיר את הכסף; הריבית - 2%. החשכ"ל רוני חזקיהו: "הגיוס הוא חלק מאסטרטגיית הארכת משך החיים הממוצע של אגרות חוב"
מורן ישעיהו | (11)

החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו, החליט על ביצוע הנפקה פרטית למשקיע מוסדי, קרן פנסיה מהגדולות והמובילות באירופה, בהיקף של 500 מיליון אירו לטווח של 50 שנה. מדובר בקרן אשר לא השקיעה בעבר באגרות החוב של מדינת ישראל.

בהנפקה זו מדינת ישראל נכנסת לראשונה לקבוצה מצומצמת של מדינות המנפיקות לטווחים ארוכים מאוד, כאשר עד כה הנפיקה לטווחים של עד 30 שנה. ההנפקה בוצעה בריבית קבועה באירו של 2%, המשקפת עלות נמוכה בהשוואה להנפקות ארוכות קודמות.

ההנפקה משדרת אמון בכלכלת ישראל ובכלל - המדינה תחזיר את החוב אחרי גיל 120. 

על פי הודעת האוצר, "דירוג האשראי של מדינת ישראל הביא לגידול בביקושי המשקיעים האיכותיים לחוב של ממשלת ישראל, ולראייה בינואר האחרון הממשלה ביצעה הנפקה ציבורית בהיקף של 2.5 מיליארד אירו". 

החתמים בהנפקה היו Barclays ו-Deutsche Bank אשר משמשים כעושי שוק ראשיים באג"ח ממשלתיות.

שר האוצר משה כחלון: "חוזקה של כלכלת ישראל נבחנת באמון המשקיעים והמוסדות הפיננסים העולמיים בה. ההנפקה הזו היא הבעת אמון בכלכלת ישראל ובמשק הישראלי, אך יותר מכך, היא מבטאת את אמון העולם בכך שמדינת ישראל כאן כדי להישאר. אני מברך את אגף החשכ"ל על העבודה המקצועית והמסורה שהביאה להישג הזה".

החשב הכללי, רוני חזקיהו: "הביקוש הגובר של המשקיעים המובילים בעולם להנפקות החוב הישראלי לטווח ארוך מסמל את האמון הרב בכלכלת ישראל ואת הגישה הנוחה של מדינת ישראל לשווקי ההון הבינלאומיים. ההנפקה לטווח זה נעשית כחלק מאסטרטגיית הארכת מח"מ החוב, המקבעת את הריבית הנמוכה לטווח ארוך".

תגובות לכתבה(11):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 10.
    אבי 27/06/2019 19:58
    הגב לתגובה זו
    זאת החלטה מצוינית להנפיק חוב של המדינה לטווח ארוך מאד ובריבית נמוכה ! כל מי שיכול היה עושה אותו דבר , אנחהו חיים בסביבת ריבית אפסית ואפילו שלילית שלא תמשיך ככה עוד עשרות דנים ...טוב לנצל את הריביות הנמוכות ולהאריך את המחמ של החוב,היה צריך להנפיק 2 מילארד !! אף אחד לא בטוח מה יהיה המצב כלכלי /ביטחוני בישראל בעוד 10 שנים ולכן טוב לנצל תקופה כזו לגייס כסף בזול ולסמן ארוך מאד !!!
  • 9.
    שסק 27/06/2019 14:24
    הגב לתגובה זו
    מעניין אם יש הצמדה מלבד ה2% או שהכסף יישחק..
  • 8.
    רון 27/06/2019 12:42
    הגב לתגובה זו
    בשביל הזבל נתניהו
  • 7.
    בקושי מכסה את ....קניית 2 צוללות דולפין .....בגרמניה (ל"ת)
    יוסי 27/06/2019 12:37
    הגב לתגובה זו
  • ההנפקה נועדה לסגור חור של הבקשיש (ל"ת)
    לילי 27/06/2019 12:58
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    בר דעת 27/06/2019 12:12
    הגב לתגובה זו
    פרט לכך שזו שיטה פסולה להעביר את הנטל לדורות הבאים או לשר האוצר בעוד 50 שנה, אני הייתי מעדיף (מנימוקים לא פטריוטים) לקנות אג"ח אמריקאי ממשלתי לטווח של 2-10 שנים בריבית דומה
  • 5.
    המטיף בשער 27/06/2019 11:43
    הגב לתגובה זו
    היום אג"ח ממשלתי של גרמני נסחר בתשואה של 0.3%- האג"ח של צרפת בתשואה של 0% ושל שאר מדינות גוש האירו מתקרבות לאפס!!! (תשואה לעשר שנים). צא ולמד שאם מדינה מסוימת שאין בה קטסטרופה כלכלית נותנת 2% אז צריכים לקפוץ על המציאה.
  • 4.
    גרוסמן 27/06/2019 11:35
    הגב לתגובה זו
    מה ההתלהבות חוץ מזה ש-50 שנה זה סןג של גימיק. מליסרון מגייסת סכומים כאלה תוך שעה בישראל. ובואו לא נשכח, שהריבית ל30 שנה על אגח גרמניה היא 0.3% בלבד. ול-50 שנה התשואה כבר לא משתנה. אז פרמיית הסיכון של ישראל היא 1.7% מול גרמניה, שהיא AAA. ובהקבלה לשוק המקומי, זו פרמיית הסיכון של נכסים ובניין ואפריקה ישראל נכסים, לדוגמא, מול אגח ממשלת ישראל.
  • 3.
    כאשר הריבית באירופה שלילית 2% זה חוסר אמון (ל"ת)
    לילי 27/06/2019 11:24
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אירופאי 27/06/2019 10:55
    הגב לתגובה זו
    בעולם של רביות שליליות, העולם צמא לאג"ח מדינה המונפק בדולר ואירו. על אחת כמה וכמה ממדינות צומחות ובעלי נתונים טובים כמו ישראל. מה השמחה הגדולה? למה לשלם 2% שישראל יכולה לשלם פחות מ 1% ?
  • 1.
    צבי 27/06/2019 10:45
    הגב לתגובה זו
    במקום לחיות עם מה שיש, או לנסות לצמצם הוצאות מעמיקים את בורות החוב והופכים אותם למכתשים. אבל על מה יש להתפלא מרגרט ת'אצ'ר כבר למדה אותנו שקומונסטים נדיבים מאוד כשמדובר בכספם של אחרים
מאור דואק מנכל מניף קרדיט מניף שירותים פיננסייםמאור דואק מנכל מניף קרדיט מניף שירותים פיננסיים
דוחות

משבר אשראי בשוק הנדל"ן - מניף מגלגלת חובות שיזמים לא מסוגלים להחזיר

היקף החובות שמועד פירעונם נדחה בהסכמה זינק ברבעון השלישי ל-907 מיליון שקל לעומת כ-421 מיליון שקל ברבעון המקביל והיקף החובות בפיגור זינק פי 3 ל-361 מיליון שקל; הדוח מרמז על מצוקה מתגברת בשוק מימון הנדל״ן: קבלנים מתקשים לקבל אשראי בנקאי, פרויקטים נגררים, ועלויות הבנייה והירידה במכירות מכבידים על יכולת ההחזר

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה מניף

הדוח של הרבעון השלישי שפרסמה חברת האשראי החוץ בנקאי מניף מניף -3.69%  , אחד הגופים המרכזיים במימון ליזמי נדל״ן, מציג תמונה שמרחיקה מעבר לביצועי החברה עצמה. מההתבוננות במספרים, בשינויים במבנה תיק האשראי, ובקפיצות בחובות הנדחים והפיגורים, ניתן לראות את מה שמתרחש כיום מאחורי הקלעים בענף הנדל״ן הישראלי: ירידה במכירות שהובילה למצוקה תזרימית מתמשכת, קבלנים שמתקשים לקבל אשראי בנקאי, התייקרות בעלויות הבנייה, ומשק שבו יותר ויותר פרויקטים זקוקים ל"חמצן כלכלי" כדי לשרוד את הסביבה הנוכחית.

וזו לא הגזמה. על פי הדוח, היקף החובות שמועד פירעונם נדחה בהסכמה בין הצדדים זינק ברבעון השלישי ל-907 מיליון שקל, יותר מכפול לעומת כ-421 מיליון שקל בלבד בתקופה המקבילה. לצד זה, החובות שבהם ההסכם כבר הסתיים אך טרם חלפו תשעה חודשים ממועד הסיום, כלומר חובות שהיו אמורים להיסגר זה מכבר, הגיעו ל-361 מיליון שקל, כמעט פי שלושה משנה שעברה. ביחד מדובר בכמעט 1.27 מיליארד שקל של חובות שנדחו, גולגלו או פשוט לא שולמו בזמן.

כשמניחים את זה מול ההון העצמי של מניף, מתקבלת תמונה מדאיגה יותר: החובות הנדחים והלא משולמים עומדים כבר היום על יותר מפי שניים מההון העצמי של החברה. בסביבה של ירידה במכירות דירות, איחורים במסירות ועלייה בעלויות הבנייה ברקע המלחמה, גם שינמוך קטן בתרחיש ההחזר עלול לדרוש הפרשות משמעותיות בעתיד. מניף אמנם מציגה רווחיות, אבל כשמשווים את ההפרשות לסכום האדיר של החובות שנדחו או לא שולמו בזמן, ברור שהן נמוכות מאוד. הפער בין היקף הדחיות לבין ההפרשה בפועל מעורר סימני שאלה לגבי הסיכון שהחברה לוקחת על עצמה.

מי הם הלקוחות של מניף? 

מדובר לרוב בקבלנים ויזמים שמראש מגיעים למגרש הזה במצב פחות חזק, מי שנזקקים להלוואות חוץ-בנקאיות, לעיתים בריבית גבוהה עם שעבודים שניים, רק כדי להשלים הון עצמי ולצאת לדרך. המודל הזה עובד היטב כשהשוק גודש במכירות ובקצב סגירת עסקאות מהיר שמזרים כספים לחברה. אבל כשהשוק מאבד גובה, עלויות הבנייה מזנקות, המלאים נערמים (נזכיר שהיקף הדירות הלא מכורות מתקרב לכ-85 אלף דירות) והמחירים מתחילים להתיישר כלפי מטה מדד המחירים באוקטובר עלה ב-0.5%; מחירי הדירות ממשיכים לרדת, הלווים האלה הם הראשונים להיכנס ללחץ. כאן בדיוק הסיפור עשוי להפוך ממצוקת אשראי למחנק אשראי.

הדוח מציג כי החברה פועלת במבנה שבו היזם משלם ריבית לאורך חיי הפרויקט, בעוד פירעון הקרן נדחה למועד הסיום. זהו מודל שמסתמך על כך שהפרויקט יתקדם כמתוכנן ויניב תזרים רק בסוף התהליך, בעיקר ממכירת הדירות או מהשלמת הבנייה. לצד זאת, מניף עצמה מדגישה בדוח כי היא מודעת לקשיים המתגברים בענף וכי חלק מההתנהלות השוטפת שלה כולל התאמה של לוחות הזמנים ותשלומים שוטפים ללקוחות שנקלעו לעיכובים. החברה מבינה שהמציאות בענף מורכבת יותר, ולכן במקרים רבים היא בוחרת לדחות מועדי פירעון, לעדכן הסכמי מימון או לאפשר פריסה מחודשת של התחייבויות. במילים אחרות, החברה מודעת לקשיים ובוחרת לדחות אותם, בתקווה שמשהו ישתנה בחודשים הבאים. אלא שהשנה האחרונה הוכיחה שוב שאין אפשרות לסמוך על קצב המכירות. ברבעונים האחרונים כל השוק ראה ירידות משמעותיות במספר העסקאות, שמובילה לדחיות במסירות, גידול במלאים, והעברת הלוואות לסבבי הארכה חוזרים ונשנים.

מאור דואק מנכל מניף קרדיט מניף שירותים פיננסייםמאור דואק מנכל מניף קרדיט מניף שירותים פיננסיים
דוחות

משבר אשראי בשוק הנדל"ן - מניף מגלגלת חובות שיזמים לא מסוגלים להחזיר

היקף החובות שמועד פירעונם נדחה בהסכמה זינק ברבעון השלישי ל-907 מיליון שקל לעומת כ-421 מיליון שקל ברבעון המקביל והיקף החובות בפיגור זינק פי 3 ל-361 מיליון שקל; הדוח מרמז על מצוקה מתגברת בשוק מימון הנדל״ן: קבלנים מתקשים לקבל אשראי בנקאי, פרויקטים נגררים, ועלויות הבנייה והירידה במכירות מכבידים על יכולת ההחזר

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה מניף

הדוח של הרבעון השלישי שפרסמה חברת האשראי החוץ בנקאי מניף מניף -3.69%  , אחד הגופים המרכזיים במימון ליזמי נדל״ן, מציג תמונה שמרחיקה מעבר לביצועי החברה עצמה. מההתבוננות במספרים, בשינויים במבנה תיק האשראי, ובקפיצות בחובות הנדחים והפיגורים, ניתן לראות את מה שמתרחש כיום מאחורי הקלעים בענף הנדל״ן הישראלי: ירידה במכירות שהובילה למצוקה תזרימית מתמשכת, קבלנים שמתקשים לקבל אשראי בנקאי, התייקרות בעלויות הבנייה, ומשק שבו יותר ויותר פרויקטים זקוקים ל"חמצן כלכלי" כדי לשרוד את הסביבה הנוכחית.

וזו לא הגזמה. על פי הדוח, היקף החובות שמועד פירעונם נדחה בהסכמה בין הצדדים זינק ברבעון השלישי ל-907 מיליון שקל, יותר מכפול לעומת כ-421 מיליון שקל בלבד בתקופה המקבילה. לצד זה, החובות שבהם ההסכם כבר הסתיים אך טרם חלפו תשעה חודשים ממועד הסיום, כלומר חובות שהיו אמורים להיסגר זה מכבר, הגיעו ל-361 מיליון שקל, כמעט פי שלושה משנה שעברה. ביחד מדובר בכמעט 1.27 מיליארד שקל של חובות שנדחו, גולגלו או פשוט לא שולמו בזמן.

כשמניחים את זה מול ההון העצמי של מניף, מתקבלת תמונה מדאיגה יותר: החובות הנדחים והלא משולמים עומדים כבר היום על יותר מפי שניים מההון העצמי של החברה. בסביבה של ירידה במכירות דירות, איחורים במסירות ועלייה בעלויות הבנייה ברקע המלחמה, גם שינמוך קטן בתרחיש ההחזר עלול לדרוש הפרשות משמעותיות בעתיד. מניף אמנם מציגה רווחיות, אבל כשמשווים את ההפרשות לסכום האדיר של החובות שנדחו או לא שולמו בזמן, ברור שהן נמוכות מאוד. הפער בין היקף הדחיות לבין ההפרשה בפועל מעורר סימני שאלה לגבי הסיכון שהחברה לוקחת על עצמה.

מי הם הלקוחות של מניף? 

מדובר לרוב בקבלנים ויזמים שמראש מגיעים למגרש הזה במצב פחות חזק, מי שנזקקים להלוואות חוץ-בנקאיות, לעיתים בריבית גבוהה עם שעבודים שניים, רק כדי להשלים הון עצמי ולצאת לדרך. המודל הזה עובד היטב כשהשוק גודש במכירות ובקצב סגירת עסקאות מהיר שמזרים כספים לחברה. אבל כשהשוק מאבד גובה, עלויות הבנייה מזנקות, המלאים נערמים (נזכיר שהיקף הדירות הלא מכורות מתקרב לכ-85 אלף דירות) והמחירים מתחילים להתיישר כלפי מטה מדד המחירים באוקטובר עלה ב-0.5%; מחירי הדירות ממשיכים לרדת, הלווים האלה הם הראשונים להיכנס ללחץ. כאן בדיוק הסיפור עשוי להפוך ממצוקת אשראי למחנק אשראי.

הדוח מציג כי החברה פועלת במבנה שבו היזם משלם ריבית לאורך חיי הפרויקט, בעוד פירעון הקרן נדחה למועד הסיום. זהו מודל שמסתמך על כך שהפרויקט יתקדם כמתוכנן ויניב תזרים רק בסוף התהליך, בעיקר ממכירת הדירות או מהשלמת הבנייה. לצד זאת, מניף עצמה מדגישה בדוח כי היא מודעת לקשיים המתגברים בענף וכי חלק מההתנהלות השוטפת שלה כולל התאמה של לוחות הזמנים ותשלומים שוטפים ללקוחות שנקלעו לעיכובים. החברה מבינה שהמציאות בענף מורכבת יותר, ולכן במקרים רבים היא בוחרת לדחות מועדי פירעון, לעדכן הסכמי מימון או לאפשר פריסה מחודשת של התחייבויות. במילים אחרות, החברה מודעת לקשיים ובוחרת לדחות אותם, בתקווה שמשהו ישתנה בחודשים הבאים. אלא שהשנה האחרונה הוכיחה שוב שאין אפשרות לסמוך על קצב המכירות. ברבעונים האחרונים כל השוק ראה ירידות משמעותיות במספר העסקאות, שמובילה לדחיות במסירות, גידול במלאים, והעברת הלוואות לסבבי הארכה חוזרים ונשנים.