עיתון "הארץ" הודיע על סיום דרכו של הפרשן המדיני חיים לוינסון, לאחר שנחשף כי קיבל תשלומים בהיקף של כ-200 אלף שקלים מחברת "פרספשן" שבבעלות היועץ האסטרטגי שרוליק איינהורן. העניין, שפרץ כמה שעות לאחר פוסט פרידה שפרסם לוינסון עצמו, מעלה הרבה שאלות עקרוניות על קשר בין עיתונאים לנטשאי הסיקור שלהם, וגם על ההתנהלות של לוינסון בכל השנים האלו ואפילו ביום פיטוריו - הוא רץ להודיע שהוא פורש, אבל הוא פוטר? גם ביום העזיבה הוא רצה להימנע מלספר על הפשלה הענקית? איך נאמין לו אם הוא משקר פעמיים - השקר השני: הניסיון להסתיר את השקר הראשון חמור בפני עצמו.  

בכל מקרה, בעוד "הארץ" מציג את ההחלטה כצעד להגנת אמון הקוראים, לוינסון טוען שפעל בשקיפות מול מערכתו והודה בהמשך בטעותו בחוסר גילוי נאות מלא. הסיפור, שמשתרע על פני חמש שנים הוא נורת אזהרה לתחום העיתונות - דנה וויס, קרן מרציאנו ועשרות עיתונאים בכירים משני הצדדים מקבלים כסף גדול על הנחיית כנסים, כתיבה ועוד. כסף קונה עיתונאים גם אם הם חושבים שלא. כשאתה מקבל מאות אלפי שקלים מגוף מסוים, אתה כבר לא יכול להיות אובייקטיבי לגביו. 

לוינסון יכול להגיד עוד שנים שהוא באמת חושב שאיינהורן ששילם לו הוא זכאי, ויכול להיות שהוא באמת מאמין בזה, אבל אין לו את הזכות לדבר על זה אם הוא מקבל אלפי שקלים מאיינהורן.  

חיים לוינסון, בן 41, הצטרף ל"הארץ" ב-2008, בתחילה ככתב שטחים ולאחר מכן ככתב פוליטי, בעל טור בגלריה ופרשן מדיני. לוינסון ידוע בביקורת על הממשלה הנוכחית, תמיכה בדמוקרטיה מערבית והגנה על ערכי שמאל-מרכז. בפוסט הפרידה שפרסם תיאר את 17 שנותיו בעיתון כ"עיטור הגבורה על החזה". עם זאת, הפוסט הזה, שכלל הודאה בשחיקה אישית, נכתב כמה שעות לפני החשיפה, והפך במהרה לבדיחה ולעג  - "פוטרת ואתה מוכר לנו שאתה גיבור"

• "הציגו אותי כסוטה מין": אבנר הופשטיין תובע מאות אלפי שקלים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שרוליק איינהורן הוא יועץ תקשורת ופוליטיקה ותיק, שמנהל קמפיינים בינלאומיים ומקומיים. חברת "פרספשן" שלו, המתמחה באסטרטגיות השפעה על דעת קהל, עומדת במרכז פרשת "קטאר-גייט", חקירה משטרתית שחשפה חשד לקבלת מימון מקטאר לניהול קמפיינים נגד ישראל. איינהורן נחקר בחשד להדלפת מסמכים רגישים. לוינסון, שמתח ביקורת חריפה על החקירה עצמה, הביע תמיכה פומבית באיינהורן, מבלי לחשוף את הקשר הכלכלי ביניהם.

העיתונאי אבנר הופשטיין הגיש הבוקר תביעה נגד אתר "פוליטיקלי קוראת" (כולל העורכת והמנהלת) בעקבות כתבת תחקיר על הטרדות מיניות והתעמרויות לכאורה בתחנת הרדיו גלי צה"ל, כששמו הוזכר אף הוא כחלק מאותם מטרידים ומתעמרים. הופשטיין, המשמש ככתב באתר "זמן ישראל", תובע גם את חדשות 13 על ראיון פולו-אפ באחת מתוכניות אחר הצהריים, וגם את העיתונאי חיים לוינסון שהדהד את הידיעה בטוויטר. הופשטיין דורש מכל אחד מהנתבעים 120 אלף שקלים. במסגרת התחקיר שפורסם בתחילת ינואר, רואיינו מעל 40 חיילות ששירותו בגל"צ בתקופות כאלה ואחרות, החל משנות ה-80 ועד 2019. המרואיינות טענו כי הוטרדו לאורך השנים על ידי בכירים בתחנה, וכי סבלו מהתעמרויות. האצבעות המאשימות הופנו בין היתר כלפי מולי שפירא, ערן סבאג והופשטיין עצמו, שהיה באותה עת ראש דסק תחקירים בתחנה הצבאית. אחת המרואיינות ששירתה בתחנה לפני מספר שנים, אמרה על הופשטיין: "עבדתי עם אבנר הופשטיין כמפיקה לפחות פעם בשבוע. המפיקה והעורך יושבים קרוב זה לזה. הוא היה מניח יד על הגב התחתון, על הירך, מלטף את השיער. מעיר הערות לא לגיטימיות כמו 'אני מאונן על הקיר'. ממש מגעיל. ובכל משמרת, בצורה עקבית... הוא היה מדבר על אוננות, שפיכה נשית… מעיר הערות לא במקום. כל פניה אליי תמיד כללה מגע - יד על הכתף, הירך הפנימית, המותן. זה פשוט חרפן אותי".   בהמשך הגישה ראש מחלקה בגל"צ תלונה נגד הופשטיין לקצינת כוח האדם, הוא זומן לשיחת נזיפה אצל מפקד התחנה באותה עת ירון דקל, והסיפור דלף ל"ידיעות אחרונות" שפרסם אותו ללא איזכור שמו של הופשטיין. כעבור שנה, ב-2017, פוטר הופשטיין מהתחנה, לטענתו בשל התנכלות פוליטית נגדו. התחקיר בפוליטקלי קוראת  "בכתבה פורסמו דברי בלע שקריים אודות התובע, המייחסים לו התנהגות של הטרדה מינית סדרתית כלפי שתי חיילות צעירות שעבדו במחיצתו בגלי צה"ל", נכתב בתביעה שהגישו עורכי הדין גדי בר-און ושי מ' מרקוס לבית משפט השלום בתל אביב. "על פי הפרסומים השקריים התובע התנהג כסוטה מין והתנהגותו כללה גניחות מיניות בלתי פוסקות, הטרדות מילוליות, והשמעת ביטויים מיניים בוטים, והכל תוך חוסר הבנה מצדו, כביכול, של הפסול החמור במעשיו. השתיים צוטטו בעילום שם, כשהן מפליגות בתיאורים דמיוניים ושקריים אודות מעשיו כביכול של התובע".   בהמשך נכתב כי "מדובר בסיפור מרושע, מבחיל ומצוץ מהאצבע, אשר נבדק ולא נמצא בו כל ממש. בתוכנית הטלוויזיה (של חדשות 13, א"כ) חזרו על השקרים שבכתבה ואף הוסיפו עליהם שקרים חמורים נוספים, לרבות הצגת התובע כ'טורך מיני', לא פחות ולא יותר. הנתבעים 3 (חדשות 13, א"כ) ו-6 (לוינסון, א"כ) גם הפיצו ברשתות החברתיות הטענות השקריות שפורסמו... והדהדו אותן בזדון ובאופן נמרץ, תוך רמיסת שמו הטוב של התובע".   עורכי דינו של הופשטיין הכחישו מכל וכל את הטענות וטענו כי "הפרסומים נעשו בחוסר תום לב, תוך חריגה בוטה מתחום הסביר והתעלמות מכל נורמה עיתונאית בסיסית". ומהי ההתעלמות מנורמה עיתונאית? פוליטקלי באמצעות העורכת והמנהלת התעלמו מהכחשתו הגורפת ופרסמו את התחקיר כדי לקדם אג'נדה.   הנזק שנגרם להופשטיין, לטענתו, רב: "הפרסומים כולם גרמו ומוסיפים לגרום לתובע נזק חמור ביותר - לשמו הטוב, למשלח ידו, ולמקצועו כעיתונאי חוקר, הם פוגעים בו ומבזים אותו בעיני כל, עושים אותו מטרה לבוז וללעג וגובים ממנו מחיר נפשי, משפחתי, כספי ומקצועי כבד, והכל על לא עוול בכפו".   "לו הנתבעים היו טורחים לבצע בדיקה מינימלית, הם היו מגלים שהטענות (שעסקו במקור אך ורק ב'הטרדה מילולית' ורק כעת בחלוף שש שנים קיבלו מימדים מפלצתיים) נבדקו על ידי הגורמים המוסמכים בגלי צה"ל ובצבא בזמן אמת (בניגוד לטענה שלא נבדקו כלל) ולא נמצא להן כל יסוד. עוד היו הנתבעים מגלים כי למרות שהתובע הושעה לכ-48 שעות לצורך בדיקת טענות הסרק שהועלו נגדו, הוא הוחזר לעבודתו באופן מידי וללא תנאי לאחר הבירור שנערך עימו".   כאמור, מעבר לתחקיר בפוליטיקלי קוראת ולכתבה בתוכנית "שש" בחדשות 13 שם רואיינה עורכת האתר ואחת התלוננות, טוען הופשטיין כי חיים לוינסון באמצעות חשבון טוויטר פעיל במיוחד עם מעל 155 אלף עוקבים, החל לפרסם דברי בלע נגדו. בין היתר צייץ: "גבירותיי ורבותיי, מר התעמרות בעבודה אבנר הופשטיין". הופשטיין דורש כאמור 120 אלף שקל מפוליטקלי קוראת, העורכת נעה בורשטיין חדד והמנהלת מאיה רומן, 120 אלף שקל מחדשות 13 וממנכ"ל חברת החדשות אבירם אלעד, ובחיים לוינסון. כמו כן הוא דורש מהם הסרת כל הפרסומים מרשת האינטרנט ומחשבונות הטוויטר והפייסבוק של הנתבעים, וכן פרסום הכחשה ותיקון מצידם.