דירה עם מרפסת
צילום: איציק יצחקי

מכרו את דירתם לאחרים - הרוכש הקודם תבע ודרש פיצויים; האם קיבל?

לטענת הנתבעים, זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים בטל, לאחר שהתובע לא השיג אישור למשכנתה במסגרת הזמן שנקבעה בו. התובע טען שקיבל את הסכמתם לארכה של שבועיים, שבה עמד. השופטת קיבלה את גירסת הנתבעים
עוזי גרסטמן | (3)

בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת דחה באחרונה תביעה בדרישה לקבלת פיצויים עקב הפרת זיכרון דברים למכירת דירה. בזיכרון הדברים נקבע כי תוקפו מותנה בכך שהרוכש יקבל אישור עקרוני למשכנתה בתוך עשרה ימים. הרוכש טען שבפועל פרק הזמן לצורך קבלת האישור הוארך בשבועיים, כך שהוא עמד בתנאי זה, אך השופטת הבכירה נבילה דלה מוסא התרשמה שהשינוי בוצע באופן חד צדדי, וללא הסכמת המוכרים - כך שהוא, ועמו זיכרון הדברים, היו חסרי תוקף משפטי.

התובע, שעמד להתחתן, היה מעוניין לרכוש עבורו ועבור אשתו לעתיד דירת מגורים. בשלב מסוים הוא איתר את דירת הנתבעים שממוקמת בנוף הגליל, וביולי 2021 חתמו הצדדים על זיכרון דברים שלפיו התובע ירכוש אותה תמורת כ-1.5 מיליון שקל. זיכרון הדברים הותנה בכך שהרוכש יקבל אישור משכנתה עקרוני מהבנק לא יאוחר מעשרה ימי עסקים ממועד החתימה.

עשרת הימים חלפו והרוכש עדיין לא קיבל את האישור המיוחל. בנסיבות אלה, ופחות מחודש אחרי חתימת זיכרון הדברים, חתמו הנתבעים על הסכם למכירת דירתם לצד שלישי במחיר הנמוך ב-30 אלף שקל מזה שסוכם עם התובע. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט באוקטובר 2021.

לטענת הרוכש, פרק הזמן לקבלת האישור העקרוני למשכנתה, הלכה למעשה, הוארך בין הצדדים ל-14 ימי עסקים, כשביום האחרון הוא קיבל אותו - ומשכך עמד בתנאי זיכרון הדברים. אלא שלתדהמתו, עוד באותו היום הוא גילה כי הנתבעים הפרו את זיכרון הדברים ומכרו את הדירה למישהו אחר. לדברי התובע, עקב ההפרה הוא זכאי לפיצוי מוסכם בסך 125.2 אלף שקל, וכן ל-10,000 שקל נוספים בשל עוגמת נפש.

מנגד, טענו המוכרים כי הארכת פרק הזמן שניתן לצורך קבלת האישור למשכנתה בוצעה באופן חד צדדי וללא הסכמתם, כך שהיא אינה מחייבת אותם. מכיוון שאין מחלוקת סביב העובדה שלרוכש לא אושרה משכנתה בתוך עשרה ימים ממועד חתימת זיכרון הדברים, אמרו הנתבעים, הרי שהוא בטל - והם היו רשאים למכור את הדירה למישהו אחר.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת דלה מוסא קבעה כי ממסכת הראיות עולה כי השינוי במספר הימים לצורך קבלת האישור למשכנתה, כתנאי לתוקפו של זיכרון הדברים, בוצע שלא בהסכמת המוכרים. כך, מעיון בזיכרון הדברים עלה כי ליד השינוי בנוגע לזמן קבלת האישור למשכנתה התנוססה חתימת הרוכש בלבד. השופטת הדגישה כי מדובר בשינוי לטובת הרוכש, שלפי ההיגיון היה צריך להיות מלווה בחתימותיהם של המוכרים, כאשר "משאין ליד אותו שינוי ביחס למספר ימי העסקים חתימת הנתבעים, יש בכך כדי לערער את גירסת התובע, שלפיה הנתבעים הסכימו לאותם שינויים".

בתוך כך, השופטת קיבלה יותר את טענות המוכרים, שסיפרו כי חתמו על זיכרון הדברים לפני הרוכש באופן שאפשר לו לבצע בהמשך שינויים חד-צדדים, לעומת הרוכש שסיפר כי חתם על השינויים בפניהם. עדות המוכר כי בזמן אמת התלונן בפני המתווך על השינויים שביצע הרוכש בזיכרון הדברים ללא ידיעתו או הסכמתו, וכי בשום שלב הוא לא הסכים להארכת פרק הזמן הנדרש לקבלת אישור למשכנתה בארבעה ימי עסקים – הותירו על השופטת דלה מוסא רושם אמין.

קיראו עוד ב"משפט"

בנוסף, היא התרשמה כי המוכרים לא פעלו בחוסר תום לב כדי להתנער מהעסקה, בפרט כשבסופו של יום מכרו את דירתם במחיר שנמוך בעשרות אלפי שקלים מזה שסוכם עם התובע בזכרון הדברים.

לפיכך, משאין מחלוקת סביב העובדה כי הרוכש קיבל אישור למשכנתה בחלוף עשרת הימים שהוסכמו – קבעה השופטת כי פג תוקפו של זיכרון הדברים, וממילא הנתבעים היו משוחררים ממנו והיו רשאים למכור את הדירה שלהם לאנשים אחרים. לאור זאת, היא דחתה את התביעה, ללא צו להוצאות משפט.

זכרון דברים לרכישת דירה הוא מסמך שבו מצהירים שני צדדים של עסקה על הפרטים של עסקה כפי שסוכמו על ידם, מתוך כוונה להשלים את מה שנכתב בהמשך בצורה של חוזה מפורט ומסודר לרכישת הנכס. לרוב כולל זיכרון הדברים את הפרטים המהותיים בלבד, כגון מיקום הנכס, גודלו, המחיר שהוסכם בין הצדדים ומועדי התשלום עבורו והמסירה שלו. במקרים רבים נוהגים הצדדים לקחת מהאינטרנט נוסח סטנדרטי של מסמך זכרון דברים, ובמקרים אחרים הם מסתפקים ברישום התנאים בעצמם. שתי הדרכים עשויות להיחשב, מאוחר יותר, תקפות באותה מידה.

התוקף המשפטי של מסמך זיכרון דברים לדירה נתון לפרשנות, וזו הסיבה לכך שהשימוש בו הוא דבר בעייתי. מצד אחד, יש מקרים שבהם תיחשב החתימה על מסמך שכזה התקדמות טבעית בתהליך של הרכישה של הנכס ובמשא ומתן שמנהלים הצדדים - ושום דבר מעבר לכך. מצד שני, יש מקרים שבהם הוא ייחשב חוזה מחייב לכל דבר, שלא מאפשר לאף אחד משני הצדדים לחזור בו מביצוע העסקה.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    צודק צדק תרדוף היה צריך לקבל קנס ולפצות את המוכרים (ל"ת)
    דוד 13/04/2024 07:40
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    [email protected] 11/04/2024 05:59
    הגב לתגובה זו
    לא חשוב מה תיטענו,השופט היושב על התיק,הוא הקובע.מיקרה דומה יש לי,אני נגד 2 שופטים ו 7 עוכרי דין.זו מערכת החוק והסדר בבתי המישפט למישפחה,הדואגים שהעינינים ידונו בדלתיים סגורות !! דרשתי לפתוח דלתות,השופו"אתה מאיים עלי ?,לא,פשוט קיבלתי עצה מישפטית מחברי,שופט בית מישפט עליון בדימוס שהסביר שזו זכותי לדרוש,והשופט חייב לענות לפי עיניין..
  • 1.
    חי 10/04/2024 07:18
    הגב לתגובה זו
    הפעם השופט עשה צדק !
chatgpt
צילום: טוויטר

ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור

עוזי גרסטמן |

באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.

בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.

"ספקולציה לא רלוונטית"

המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.

השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.

דואר זבל ספאם
צילום: istock

האם מסירת פרטים מצדיקה קבלת הודעות שיווקיות?

אדם הגיש תביעה נגד מטרות פיננסיות פמילי אופיס, בטענה כי נשלחו אליו מסרונים, מיילים והודעות וואטסאפ שיווקיות ללא הסכמתו, וגם לאחר שביקש להסיר אותו מרשימת התפוצה. בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קבע כי החברה לא הוכיחה את קבלת הסכמתו של התובע, ודחה את הטענה שלה כי הוא פעל בחוסר תום לב, ואף "צבר הודעות" כדי להגיש תביעה נגדה

עוזי גרסטמן |

זה החל בהודעות קצרות שלכאורה לא מזיקות: מסרונים, מיילים, וגם הודעות וואטסאפ שהציעו לאורן קורנפלד להצטרף לשירותים פיננסיים שונים. ואולם לטענתו, הוא מעולם לא ביקש לקבל את ההודעות האלה, לא הביע כל עניין בשירותי החברה ששיגרה אותן, וגם לאחר שביקש להפסיק את הדיוור - ההודעות לא פסקו. כך נהפכה ההתכתבות השיווקית לשאלה משפטית עקרונית: עד כמה רשאית חברה להשתמש בפרטים אישיים של אדם כדי לשווק את שירותיה, ומהו גבול האחריות כשהאדם טוען שלא הסכים לכך.

פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב–יפו, בפני הרשם הבכיר מיכאל שמפל, עסק בדיוק בשאלה זו. קורנפלד תבע את מטרות פיננסיות פמילי אופיס, חברה הפועלת בתחום ההשקעות וההכשרות הפיננסיות, בדרישה לפיצוי בסכום כולל של 16 אלף שקל. לטענתו, החברה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), הידוע גם בשם חוק הספאם, כששלחה לו דברי פרסומת מבלי לקבל את הסכמתו המפורשת מראש. לדבריו, המסרים השיווקיים נשלחו אליו "במספר ערוצים - מסרוני SMS, הודעות וואטסאפ ודואר אלקטרוני", וכל זאת מבלי שנתן את רשותו. עוד הוא הוסיף כי גם לאחר שביקש להסירו מרשימת התפוצה, ההודעות נמשכו ממספרים שונים. בעיניו, מדובר בהתנהלות שפוגעת בזכותו לפרטיות ובאוטונומיה שלו לצרוך רק את המידע שבחר לקבל.

מנגד, החברה הנתבעת דחתה את טענותיו מכל וכל. בכתב ההגנה נטען כי קורנפלד מסר את פרטיו ביוזמתו, במסגרת רכישה או התעניינות בשירותי החברה, ולכן היא היתה רשאית לשלוח אליו הודעות שיווקיות. לטענתה, הוא אף הצטרף לשירותיה פעמיים - בפעם הראשונה ב-2023, ובפעם השנייה במאי 2024, ובשתי הפעמים הוא עשה זאת מרצונו החופשי. החברה טענה עוד כי בכל מקרה, כשביקש להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה, היא טיפלה בבקשה באופן מיידי. הנתבעת טענה גם כי התובע מגזים בתיאור ההיקף. לדבריה, הוא הציג רק מספר מצומצם של הודעות, ולא עשרות כפי שטען. בנוסף, היא הוסיפה כי אם סבר שהתכנים אינם רצויים לו, היה עליו לבקש הסרה כבר עם קבלת ההודעה הראשונה, ולא להמשיך לקבל הודעות נוספות לצורך הגשת תביעה "על הסכום המרבי שבחוק".

מתי ניתן לשלוח הודעה בלי הסכמה?

בדיון שנערך בפני הרשם שמפל העידו שני הצדדים. קורנפלד שב על טענותיו והבהיר כי, "מעולם לא נרשמתי לשום שירות של הנתבעת, ולא התעניינתי בשירותיה". לדבריו, רק לאחר שהגיש את התביעה, חדלה החברה מלשלוח לו הודעות. מנכ"ל החברה טען מנגד כי "כל מי שמקבל הודעות מאתנו, נרשם בעצמו בטופס מקוון ומסר את פרטיו במודע. ללא רישום כזה לא ניתן לקבל הודעות כלל".

הרשם שמפל סקר בפסק דינו את הוראות החוק וקבע כי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת אוסר באופן מפורש על שליחת דבר פרסומת "בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב". החוק מאפשר פנייה חד-פעמית לשם קבלת הסכמה עתידית, אך כל הודעה מעבר לכך, ללא אישור מפורש, מהווה הפרה. עם זאת, החוק כולל גם חריג: ניתן לשלוח דברי פרסומת לנמען מבלי שקיבל הסכמה מראש, אם מתקיימים שלושה תנאים מצטברים: שהנמען מסר את פרטיו במסגרת רכישת מוצר או שירות, שהובהר לו כי פרטיו ישמשו למשלוח פרסומות, ושהתוכן השיווקי נוגע למוצרים דומים בלבד. אלא שבמקרה זה, קבע בית המשפט, החברה לא הצליחה להוכיח שאף אחד מהתנאים האלה התקיים.