מכרו את דירתם לאחרים - הרוכש הקודם תבע ודרש פיצויים; האם קיבל?
בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת דחה באחרונה תביעה בדרישה לקבלת פיצויים עקב הפרת זיכרון דברים למכירת דירה. בזיכרון הדברים נקבע כי תוקפו מותנה בכך שהרוכש יקבל אישור עקרוני למשכנתה בתוך עשרה ימים. הרוכש טען שבפועל פרק הזמן לצורך קבלת האישור הוארך בשבועיים, כך שהוא עמד בתנאי זה, אך השופטת הבכירה נבילה דלה מוסא התרשמה שהשינוי בוצע באופן חד צדדי, וללא הסכמת המוכרים - כך שהוא, ועמו זיכרון הדברים, היו חסרי תוקף משפטי.
התובע, שעמד להתחתן, היה מעוניין לרכוש עבורו ועבור אשתו לעתיד דירת מגורים. בשלב מסוים הוא איתר את דירת הנתבעים שממוקמת בנוף הגליל, וביולי 2021 חתמו הצדדים על זיכרון דברים שלפיו התובע ירכוש אותה תמורת כ-1.5 מיליון שקל. זיכרון הדברים הותנה בכך שהרוכש יקבל אישור משכנתה עקרוני מהבנק לא יאוחר מעשרה ימי עסקים ממועד החתימה.
עשרת הימים חלפו והרוכש עדיין לא קיבל את האישור המיוחל. בנסיבות אלה, ופחות מחודש אחרי חתימת זיכרון הדברים, חתמו הנתבעים על הסכם למכירת דירתם לצד שלישי במחיר הנמוך ב-30 אלף שקל מזה שסוכם עם התובע. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט באוקטובר 2021.
לטענת הרוכש, פרק הזמן לקבלת האישור העקרוני למשכנתה, הלכה למעשה, הוארך בין הצדדים ל-14 ימי עסקים, כשביום האחרון הוא קיבל אותו - ומשכך עמד בתנאי זיכרון הדברים. אלא שלתדהמתו, עוד באותו היום הוא גילה כי הנתבעים הפרו את זיכרון הדברים ומכרו את הדירה למישהו אחר. לדברי התובע, עקב ההפרה הוא זכאי לפיצוי מוסכם בסך 125.2 אלף שקל, וכן ל-10,000 שקל נוספים בשל עוגמת נפש.
- האם זיכרון דברים לרכישת בית מחייב? הנה מה שקבעה השופטת
- המדריך לרכישת דירה מקבלן - מה צריך לשאול ועל מה לא מומלץ לחתום?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טענו המוכרים כי הארכת פרק הזמן שניתן לצורך קבלת האישור למשכנתה בוצעה באופן חד צדדי וללא הסכמתם, כך שהיא אינה מחייבת אותם. מכיוון שאין מחלוקת סביב העובדה שלרוכש לא אושרה משכנתה בתוך עשרה ימים ממועד חתימת זיכרון הדברים, אמרו הנתבעים, הרי שהוא בטל - והם היו רשאים למכור את הדירה למישהו אחר.
השופטת דלה מוסא קבעה כי ממסכת הראיות עולה כי השינוי במספר הימים לצורך קבלת האישור למשכנתה, כתנאי לתוקפו של זיכרון הדברים, בוצע שלא בהסכמת המוכרים. כך, מעיון בזיכרון הדברים עלה כי ליד השינוי בנוגע לזמן קבלת האישור למשכנתה התנוססה חתימת הרוכש בלבד. השופטת הדגישה כי מדובר בשינוי לטובת הרוכש, שלפי ההיגיון היה צריך להיות מלווה בחתימותיהם של המוכרים, כאשר "משאין ליד אותו שינוי ביחס למספר ימי העסקים חתימת הנתבעים, יש בכך כדי לערער את גירסת התובע, שלפיה הנתבעים הסכימו לאותם שינויים".
בתוך כך, השופטת קיבלה יותר את טענות המוכרים, שסיפרו כי חתמו על זיכרון הדברים לפני הרוכש באופן שאפשר לו לבצע בהמשך שינויים חד-צדדים, לעומת הרוכש שסיפר כי חתם על השינויים בפניהם. עדות המוכר כי בזמן אמת התלונן בפני המתווך על השינויים שביצע הרוכש בזיכרון הדברים ללא ידיעתו או הסכמתו, וכי בשום שלב הוא לא הסכים להארכת פרק הזמן הנדרש לקבלת אישור למשכנתה בארבעה ימי עסקים – הותירו על השופטת דלה מוסא רושם אמין.
- סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
בנוסף, היא התרשמה כי המוכרים לא פעלו בחוסר תום לב כדי להתנער מהעסקה, בפרט כשבסופו של יום מכרו את דירתם במחיר שנמוך בעשרות אלפי שקלים מזה שסוכם עם התובע בזכרון הדברים.
לפיכך, משאין מחלוקת סביב העובדה כי הרוכש קיבל אישור למשכנתה בחלוף עשרת הימים שהוסכמו – קבעה השופטת כי פג תוקפו של זיכרון הדברים, וממילא הנתבעים היו משוחררים ממנו והיו רשאים למכור את הדירה שלהם לאנשים אחרים. לאור זאת, היא דחתה את התביעה, ללא צו להוצאות משפט.
זכרון דברים לרכישת דירה הוא מסמך שבו מצהירים שני צדדים של עסקה על הפרטים של עסקה כפי שסוכמו על ידם, מתוך כוונה להשלים את מה שנכתב בהמשך בצורה של חוזה מפורט ומסודר לרכישת הנכס. לרוב כולל זיכרון הדברים את הפרטים המהותיים בלבד, כגון מיקום הנכס, גודלו, המחיר שהוסכם בין הצדדים ומועדי התשלום עבורו והמסירה שלו. במקרים רבים נוהגים הצדדים לקחת מהאינטרנט נוסח סטנדרטי של מסמך זכרון דברים, ובמקרים אחרים הם מסתפקים ברישום התנאים בעצמם. שתי הדרכים עשויות להיחשב, מאוחר יותר, תקפות באותה מידה.
התוקף המשפטי של מסמך זיכרון דברים לדירה נתון לפרשנות, וזו הסיבה לכך שהשימוש בו הוא דבר בעייתי. מצד אחד, יש מקרים שבהם תיחשב החתימה על מסמך שכזה התקדמות טבעית בתהליך של הרכישה של הנכס ובמשא ומתן שמנהלים הצדדים - ושום דבר מעבר לכך. מצד שני, יש מקרים שבהם הוא ייחשב חוזה מחייב לכל דבר, שלא מאפשר לאף אחד משני הצדדים לחזור בו מביצוע העסקה.
- 3.צודק צדק תרדוף היה צריך לקבל קנס ולפצות את המוכרים (ל"ת)דוד 13/04/2024 07:40הגב לתגובה זו
- 2.[email protected] 11/04/2024 05:59הגב לתגובה זולא חשוב מה תיטענו,השופט היושב על התיק,הוא הקובע.מיקרה דומה יש לי,אני נגד 2 שופטים ו 7 עוכרי דין.זו מערכת החוק והסדר בבתי המישפט למישפחה,הדואגים שהעינינים ידונו בדלתיים סגורות !! דרשתי לפתוח דלתות,השופו"אתה מאיים עלי ?,לא,פשוט קיבלתי עצה מישפטית מחברי,שופט בית מישפט עליון בדימוס שהסביר שזו זכותי לדרוש,והשופט חייב לענות לפי עיניין..
- 1.חי 10/04/2024 07:18הגב לתגובה זוהפעם השופט עשה צדק !
פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק
תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר
כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.
לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.
כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.
פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה
כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".
צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
