אחרי 15 חודשי מילואים, זו ההפתעה שחיכתה בהוצל"פ
חייב ששירת במילואים ברצף יותר משנה, זכה להקלה משמעותית מרשם ההוצאה לפועל בעקבות מצבו. לדברי האיש, הוא גם סובל מתסמינים פיזיים ונפשיים בעקבות שירותו, ואף נדרש לסעוד את אמו החולה. לדברי הרשם, "בעיניי אין צל של ספק כי מדובר באדם טוב... המנסה לשקם את עצמו לאחר מראות זוועה, ולאזור את כוחותיו כדי לסייע לאמו"
בין החדשות הבלתי פוסקות, הדי הפיצוצים בדרום ובצפון וזרם בלתי פוסק של גיבורי מלחמה שחוזרים לחיים אזרחיים חפויי ראש - הסתתר לו תיק משפטי אחד בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. תיק רגיל על פניו, בגין חוב, שנפתח נגד אזרח. אלא שמאחורי כל זה הסתתר סיפור חיים שלא השאיר את הרשם עיסאם חאיק אדיש. ב-13 במרץ האחרון, במעמד צד אחד וללא כל דיון ארוך או השתהות, ניתנה החלטה שהצליחה לשלב בין החוק היבש לחמלה אנושית. החייב, תושב קיבוץ בן 38, ששירת ברציפות במילואים מאז ה-7 באוקטובר 2023 ועד סוף ינואר 2024, ביקש לעכב את ההליכים נגדו בשל הנסיבות הקשות שבהן הוא נתון. הרשם לא רק נעתר לבקשה, אלא עשה זאת בצורה ישירה וחד-משמעית.
כאמור, מדובר באדם בן 38, חבר קיבוץ מצפון הארץ, שנקרא לשירות מילואים עם פרוץ המלחמה. על פי הבקשה שהוגשה ללשכה, שירת החייב ברצף במשך חודשים, בתנאים פיזיים קשים ומעמסה נפשית אדירה. ואז, עם חזרתו לביתו, הוא מצא את עצמו שוב בעמדת קרב. הפעם לא מול אויב חמוש, אלא מול מערכת ההוצאה לפועל. התיקים שנוהלו נגדו, חובות שהתגלגלו מתקופות קודמות, "התעוררו" מחדש לאחר שצו פתיחת הליכים שניתן בעניינו ב-2020 בוטל בספטמבר 2024, בשל אי עמידה בתנאים ובדיווחים הנדרשים. ואולם מדוע הוא לא עמד בתנאים? על כך השיב החייב באופן ברור כי הוא פשוט לא היה שם. "החייב נאלץ לקטוע את ההליך, לא מתוך רשלנות אלא מתוך שירות למדינה - הוא שהה במילואים ארוכים, ללא כל יכולת לעמוד בדרישות ההליך האזרחי," נכתב בבקשתו. כמו כן, החייב, כך על פי הצהרתו בפני הרשם, סובל מתסמינים פיזיים ונפשיים בעקבות שירותו - ומעבר לכך, גם נדרש כיום לסעוד את אמו החולה במחלה קשה ובלתי הפיכה.
בדרך כלל עיכוב הליכים מהסוג הזה נדון בשיתוף הצדדים - בעיקר הנושים, שממתינים לתשלום חובותיהם. ואולם כאן החליט הרשם חאיק לחרוג מהנורמה ולקבל את הבקשה במעמד צד אחד בלבד. הוא הסביר מדוע: "עיינתי בבקשת החייב... מצאתי לאזן בין זכויות הנושים בכלל התיקים לבין זכויות החייב... שהליך החדל"פ שלו בוטל, לאחר שנוהל במשך שנים ברצף, לכאורה בגלל מלחמת חורבות ברזל". הרשם הדגיש בהכרעתו כי ההחלטה על ההמשך בהליכי ההוצאה לפועל לא לקחה בחשבון את שירות המילואים הארוך של האיש. "החלטתי מיום 10/3/25 ניתנה מבלי שהיו בידיעתי העובדות שפורס החייב עתה". במלים אחרות, לא היתה כל כוונה להתעלם ממצבו של החייב - פשוט המידע לא היה מונח על שולחן הרשם קודם לכן.
"חייב אמיץ שעמד איתן בחזית המלחמה"
בעידן שבו ההוצאה לפועל נתפשת לא אחת כמכונה אטומה - מערכת שפועלת על בסיס מספרים, דו"חות ואכיפה - ההחלטה של הרשם חאיק היא חריגה כמעט עד כדי מרגשת. "לא היה מקום, באופן עקרוני, להמשיך את עיכוב ההליכים. אך משהביא החייב לידיעתי אך עתה את נסיבותיו הקשות... מצאתי לעשות את האיזון כאמור", הוא הסביר בפסק הדין. במלים אחרות, לא הכל טכני, לא הכל ביורוקרטי. יש מקום גם לראות את התמונה השלמה. מלים כמו "אדם טוב", "אכן גיבור" ו-"מלח הארץ" אינן שכיחות במסמכי לשכת ההוצאה לפועל. אך כאן הרשה לעצמו הרשם לחרוג מהשפה המקובלת, ולהביע עמדה מוסרית וערכית, כזו שמכירה בהקרבה ובכאב. "המדובר בחייב אמיץ שעמד איתן בחזית המלחמה... והיום נדרש הוא להתמודד מול חובותיו. בעיניי אין צל של ספק כי מדובר באדם טוב... המנסה לשקם את עצמו לאחר מראות זוועה, ולאזור את כוחותיו כדי לסייע לאמו", הוא הוסיף.
- איבדה את הדירה בגלל משכנתא שלא יכלה לשלם; האם היא יכולה להיות מעורבת במכירת הדירה?
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לצד הטקסט הערכי, באה גם החלטה ברורה: כל ההליכים נגד החייב - בכל התיקים - יעוכבו למשך שלושה חודשים. כמו כן, צווי הבאה שניתנו יבוטלו, ויעוכבו עיקולי שכר או בנקים על כספים שוטפים. בנוסף, הרשם הורה לחייב להגיש עדכון בתוך 30 יום לגבי כוונתו לשוב להליך חדלות פירעון, שהופסק כאמור בשל שהייתו הארוכה במילואים. ואולם הוא הבהיר כי עצם עיכוב ההליכים אינו מהווה אישור אוטומטי לחזרה להליך חדלות הפירעון, אלא שעליו להיבחן מחדש בבית המשפט הרלוונטי. לבסוף, מתוך אותה חמלה ניכרת לאורך כל ההחלטה, חותם הרשם את דבריו באיחול אישי לאיש שניצב במרכז ההליך: "איחולי בריאות איתנה לחייב ולאמו".
האם מדובר במקרה ייחודי וחריג שאינו מבשר מגמה, או שמא זהו פסק דין שיפתח את הדלת לעוד הכרעות מסוג זה? שאלה זו עודנה פתוחה. אך ייתכן שפסק הדין הזה ימצא את דרכו אל דפי ההדרכה של לשכות ההוצאה לפועל, ואולי אף אל תקדימים משפטיים עתידיים. השיח על הטיפול ביוצאי צבא, לוחמים ואנשי מילואים שחוזרים מהחזית אינו חדש. אך המפגש בינם לבין מערכות אזרחיות כמו הבנקים, הביטוח הלאומי או לשכת ההוצאה לפועל (כפי שקרה במקרה הזה) עוד טעון שינוי ותיקון. ובינתיים, החייב האלמוני מהקיבוץ בצפון קיבל לא רק שלושה חודשי חסד, אלא גם את מה שכל לוחם חוזר זקוק לו: הכרה. ולא פחות חשוב - אמפתיה.
כיצד ייתכן שהחייב לא עדכן את לשכת ההוצאה לפועל במשך חודשים רבים על שירותו במילואים?
על פי פסק הדין, החייב כלל לא היה מודע להשלכות הצפויות של שהותו הארוכה במילואים על ההליך המשפטי שנוהל בעניינו. ככל הנראה, מתוך תחושת נאמנות למדינה ואולי גם מתוך עומס נפשי ופיזי, הוא נמנע מלהתנהל במקביל מול גורמים אזרחיים. העובדה שההליך נמחק לא בגלל חוסר שיתוף פעולה אלא פשוט בשל היעדר אפשרות טכנית לדווח ולשלם, מעידה על כך שלא היה מדובר בהתחמקות אלא בנסיבות שנכפו עליו.
- הצוואה תקפה גם לאחר 50 שנה - אף שהעדים מתו
- השתלטו על 110 מ"ר מהשטח המשותף - וכעת יישאו במחיר
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- הרכב "הגנוב" חנה בחוץ - והתובע הגיע איתו לבית המשפט: פסק...
למה נדרש הרשם להוציא החלטה במעמד צד אחד, בניגוד לעיקרון הבסיסי של שמיעת שני הצדדים?
החלטה במעמד צד אחד היא חריגה ביותר במשפט האזרחי, והיא מתקבלת רק כשיש חשש מיידי לנזק בלתי הפיך, או כשיש נסיבות חריגות מאוד. במקרה זה, ככל הנראה התרשם הרשם כי כל עיכוב במתן ההחלטה יפגע בצורה קשה באדם שהוא כבר פגוע, פיזית ונפשית, וכי מדובר בבקשה שאין חשש ממשי שתפגע בזכויות הנושים באופן שאינו הפיך, מפני שהעיכוב הוא זמני.
האם ההחלטה יוצרת תקדים? האם כל מילואימניק יוכל כעת לעכב הליכים נגדו בהוצאה לפועל?
לא. ההחלטה אמנם נחרצת וסוחפת בניסוחה, אך היא ניתנה על בסיס נסיבות מיוחדות מאוד: שירות ממושך ורציף במילואים מאז ה-7 באוקטובר, מחיקת הליך חדלות פירעון שלא באשמת החייב, מצב נפשי קשה וסיוע לאם חולה. מדובר במארג נסיבתי ייחודי. עם זאת, פסק הדין עשוי לשמש מקור השראה ותקדים מנחה עבור חייבים אחרים שמשרתים שירות ממושך, בייחוד אם הם יצליחו להוכיח פגיעה משמעותית ביכולתם הכלכלית והנפשית לתפקד.
האם הנושים יכולים לערער על ההחלטה או לבקש את ביטולה?
כן, כל אחד מהנושים בתיקים שבהם עוכבו ההליכים יכול להגיש בקשה לביטול החלטת העיכוב, בעיקר בטענה שהבקשה הוגשה במעמד צד אחד ומבלי שניתנה לו זכות תגובה. עם זאת, אם אכן תוגש בקשה כזו, היא תידון לאור הנסיבות שכבר פורטו, ולא מן הנמנע שבית המשפט יבחר לאשר את העיכוב - בייחוד אם החייב יראה התקדמות במילוי דרישותיו לחידוש הליך חדלות הפירעון.
האם קיימת אפשרות לתבוע את המדינה או את לשכת ההוצאה לפועל על נזק שנגרם עקב מחיקת ההליך בזמן השירות הצבאי?
באופן עקרוני, ניתן לשקול עתירה מנהלית או תביעה נזיקית נגד רשויות המדינה, אך מדובר במהלך משפטי מורכב, והסיכוי להצלחתו תלוי בעיקר בשאלה אם היתה התרשלות מצד הרשות או פגיעה בזכויות החייב שניתן היה למנוע. במקרה הנוכחי, נראה שהשירות הארוך במילואים לא דווח מראש או בצורה מסודרת, ולכן קשה להוכיח שהרשות פעלה ברשלנות מכוונת. עם זאת, פסק הדין עשוי להצית דיון ציבורי על הצורך ביצירת מנגנון דיווח והגנה מיוחד לחייבים המשרתים שירות פעיל ממושך.
האם קיימת מגמה כללית בבתי המשפט לגלות רגישות כלפי לוחמים ואנשי מילואים?
בעקבות מלחמת חרבות ברזל ניתן לראות ניצנים של גישה משפטית חדשה, אמפתית יותר, בעיקר בבתי משפט השלום ובמערכת ההוצאה לפועל. ישנה הכרה גוברת והולכת בכך שלוחמים שחוזרים מהחזית, בייחוד כאלה ששירתו חודשים ארוכים, לא תמיד מסוגלים לחזור מיידית למסלול חייהם. עם זאת, מדובר ביוזמות שיפוטיות מקומיות ולא במדיניות מוסדרת, ולפיכך דרוש תיקון מערכתי שייקח בחשבון את המציאות החדשה שנכפתה על רבים.
מה צפוי לקרות בעוד שלושה חודשים, עם תום תקופת עיכוב ההליכים?
אם החייב לא יגיש עדכון ולא יפעל לחידוש הליך חדלות הפירעון, צפויים ההליכים להתחדש במלוא עוצמתם, כולל חידוש עיקולים וצווי הבאה. לעומת זאת, אם יראה מאמץ כן לשוב למסלול ולשקם את מצבו הכלכלי, ייתכן שבית המשפט יאשר את חידוש ההליך ויעניק לו הגנות משפטיות נוספות. הכול תלוי בצעדים שיינקטו בעתיד הקרוב, ובשאלה האם המדינה תספק מנגנונים מסייעים ללוחמים השבים לחיים האזרחיים.
האם ניתן היה למנוע מראש את ההידרדרות המשפטית של החייב?
בהחלט כן. אם היתה קיימת מערכת תיאום ישירה בין צה"ל למערכת ההוצאה לפועל, למשל דיווח אוטומטי על שירות מילואים ממושך, ניתן היה להקפיא אוטומטית את ההליכים ולהימנע מביטול ההליך כולו. ייתכן שפסק הדין הזה יהיה הקטליזטור לשינוי רגולטורי שיבטיח שלוחם שמשרת את המדינה לא ימצא עצמו מותש - ואז גם נרדף.
כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים
בפסק דין שהתקבל באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, הובהר כי חוב מס בן 20 שנה אינו נעלם מעצמו ואינו מתיישן, אם רשות המסים נקטה מהלך כלשהו לאורך השנים. אף שהנישום טען שלא ידע דבר על החוב, השופט קבע כי פעולות כמו עיקול או שליחת מכתב השאירו את החוב רלוונטי
- ויצרו איפוס למועד ההתיישנות שלו
במאי האחרון פורסם פסק דין יוצא דופן במחוזי חיפה, שבו נדחתה העתירה של בעל עסק בתעשיית הבשר שטען כי חוב מס בסכום כולל של כ-10 מיליון שקל מ-2002-2001 התיישן. שופט המחוזי, אינאס סלאמה, קבע כי חוב מס - גם כזה שנשאר “בשקט” עשרות שנים - יכול להישאר לגבייה במידה שבמהלך השנים נעשו פעולות מצד רשות המסים.
רעיון המקרה פשוט אך מורכב: בעל עסק הוטלו עליו שומות מס משמעותיות ב-2001 (יותר מ-8 מיליון שקל) ו-2002 (כ-800 אלף שקל), בנוסף לקנסות גירעון ועיצומים שנוספו עם הזמן. סך כל החוב הגיע כאמור לכ-10 מיליון שקל. במשך השנים טען בעל העסק כי לא קיבל מכתבים או הודעות על החוב, שהליכי הגבייה הושבתו, ואף שבשלהי 2021, כשניסה לפתוח תיק עוסק מורשה, לא נמסר לו על החוב הקיים. ואולם במאי־יוני 2022, כך נטען, פתאום החל להיתקל במכתבי דרישה ובעיקול בנקאי על חשבונו בסכום של יותר מ-10 מיליון שקל. לטענתו, המחאות ששלח לא כובדו, והוא הופתע לשמוע על קיומו של התחייבות כספית עצומה שלא ידע עליה במשך שנים.
הנישום טען כי מעולם לא נודע לו על החוב לאורך שנים, ומאז 2011 - אז העביר את העניין לעורך דין - לא נקטה רשות המסים יוזמה כלשהי לגבייה. על כן, לטענתו, החוב אמור היה להתיישן. מנגד, פקיד שומה טען כי נעשו פעולות לאורך השנים: הודעות, עיקולים, תביעות חוב בהליך פשיטת רגל - הקו המתמשך של פעולות אלה מונע את קיומה של התיישנות של המקרה. כמו כן, הובעה ביקורת קשה על התנהלות התובע, בטענה שהוא נמנע באופן מתמשך מלקיים את חובותיו.
הנישום קיבל פטור מריבית, הצמדה, עיצומים ופיגורים
השופט סלאמה קיבל את הטענות של רשות המסים וקבע בפסק הדין כי, “אין שבע שנים רצופות שבהן הנישום ישב בחיבוק־ידיים” בלי שננקטו פעולות כלשהן. הוא קבע כי במסגרת הזמן לאורך השנים נוצרה “חזקת איפוס” של מרוץ ההתיישנות - מושג משפטי שבעקבותיו פעולות מצד הנושה ממחזרות את מניין הזמן מחדש. גם נטען כי התובע ידע על השומות לאורך השנים - בעת קביעתן, בעת בקשת הארכת מועד ערעור ב-2011, וגם כשנפתחו הליכי פשיטת רגל ב-2016. אף שמצא השופט כי נגרם עיכוב של שנים בגביית החוב בשל תקלה טכנית במערכת המחשוב של רשות המסים, שמנעה העברת עדכונים לגורמים אנושיים במשך כארבע שנים - הוא פטר את הנישום מתשלום ריבית, הצמדה, עיצומים ותוספות פיגורים שנבעו מאותה תקופה. כלומר החוב נשאר קיים, אך לא ייתוספו עליו עמלות נוספות.
- הכנסות המדינה ממסים עלו ל-42.7 מיליארד שקל בספטמבר - גידול שנתי ריאלי של 4%
- איך המדינה לוקחת מעל 50% ממחיר הדירה? כי היא יכולה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המקרה החשוב כאן הוא לא רק גובה החוב או שנותיו, אלא ההבנה שתקופת הזמן לבדה אינה מבטלת חוב מס. מרוץ ההתיישנות, כלומר הזמן שבו הנושה יכול לדרוש את החוב - ניתן לאפס (לחדש) אם לאורך השנים נעשות פעולות מנהליות או משפטיות שמביעות רצון לגבייה. ובמלים אחרות, אם פקיד השומה שולח מכתב דרישה, מטיל עיקול או מבקש צו כינוס נכסים - גם אם מבצע זאת בצורה אטית או חלקית - הפעולה הזו יכולה ללמנוע את התיישנות החוב. זהו עיקרון חשוב במיוחד בנושאי מסים, שכן לפי מקורות משפטיים, תקופת ההתיישנות הכללית לפי חוק ההתיישנות היא שבע שנים לתביעות רגילות. ואולם כשמדובר בחובות מס, המערכת המשפטית נוטה לאפשר מרחב פעולה רחב יותר לנושה, מתוך ראייה שפקיד השומה חייב להיות “סופר אקטיבי” בגבייה.
צוואת האם תקפה גם לאחר שחלפו 50 שנה - אף שהעדים מתו
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע במאבק ירושה ממושך בין אחים על רקע צוואת אמם מ-1972. שני העדים שחתמו על הצוואה נפטרו זה מכבר, אך השופט טל פפרני קבע כי אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הצוואה, שנערכה לצד צוואת האב המנוח ונחשבת צוואה הדדית. אחד מילדיהם
של המנוחים, שהתנגד לקיום הצוואה בטענה שאמו לא הבינה עברית, חויב בהוצאות של 45 אלף שקל לאחיו
כשחלפו יותר מחמישה עשורים מאז שנחתמה הצוואה, נדמה היה כי מסמך ישן, דהוי בקצוות, לא יוכל עוד לעמוד במבחן משפטי. ואולם בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפני סגן הנשיאה השופט טל פפרני, נקבע באחרונה כי גם צוואה שנערכה לפני 50 שנה, ואף ששני העדים שחתמו עליה הלכו לעולמם - יכולה להמשיך ולחייב את היורשים, אם ניכר כי היא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
הסיפור מתחיל במשפחה ותיקה מהצפון. האם, ילידת 1932, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא מותירה אחריה חמישה ילדים ורכוש שכלל גם מניות בחברה משפחתית שנוסדה עוד בשנות ה-30 על ידי האב. זמן קצר לאחר פטירתה הגיש אחד הבנים, המתגורר כיום בארה"ב, בקשה למתן צו ירושה. שלושת אחיו ואחותו התנגדו לכך והציגו מסמך צוואה שנחתם לדבריהם ב-1972 בפני עורך הדין נחום סגל ומזכירתו, אביבה עפרון. לטענתם, זהו המסמך האחרון והמחייב של האם, שיש לקיים אותו לפי הוראותיו.
הבן, שהתנגד לקיום הצוואה, טען מנגד כי מדובר במסמך ישן שאין לו תוקף. לדבריו, אמו לא שלטה בשפה העברית, לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן לא הבינה כלל על מה היא חותמת. הוא הוסיף כי הצוואה נמצאה רק לאחר מותו של האב ולמעשה נשלפה "מהעבר" ברגע שנולדה המחלוקת. לטענתו, עצם העובדה ששני העדים נפטרו ולא ניתן היה לזמנם לעדות, יוצרת פגם מהותי שמונע את קיום הצוואה.
צוואת האם נערכה באותו היום של צוואת האב
האחים האחרים, שביקשו לקיים את הצוואה, טענו מנגד כי אין ספק שהאם ידעה היטב מה היא עושה. לדבריהם, אמם היתה אשה דעתנית ונחרצת, שהקפידה תמיד להבין כל מסמך שעליו חתמה. הצוואה, לדבריהם, נערכה באותו יום ביחד עם צוואת האב המנוח - מסמך כמעט זהה שקיים כבר עשרות שנים ללא התנגדות כלשהי. הם הסבירו כי שני ההורים בחרו לערוך צוואות הדדיות, שבהן כל אחד מהם ציווה את רכושו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מכן לילדים בחלוקה ברורה.
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ביהמ"ש אישר: ביטול הצוואה תקף למרות הפגמים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט פפרני קיבל את עמדת האחים וקבע כי אכן מדובר בצוואות הדדיות, שנערכו על בסיס הסתמכות הדדית של בני הזוג זה על זה. לדבריו, "מעיון בצוואות ניתן לראות בבירור כי אלו אינן כוללות מגבלה על יכולתו של בן הזוג לעשות בנכסיו כרצונו, אולם ברור כי הן כן כוללות מנגנון הסתמכות, ולפיו כל אחד מהם קבע את חלקו היחסי בעיזבון של כל אחד מארבעת ילדיהם, וברור כי כל אחד מהם הסתמך על צוואתו של האחר". על כן נקבע כי מדובר בצוואות הדדיות שיש להן תוקף מחייב.
