בית המשפט המחוזי בלוד הפך באחרונה החלטה של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, שהפחית את דמי המזונות שאב לארבעה חויב לשלם בשל חובותיו הכבדים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין הצדקה להפחתת דמי המזונות, בייחוד בהתחשב בכך שאחד מהילדים הוא על הרצף האוטיסטי וזקוק לטיפול מיוחד. השופטים ציינו כי "נטל גידול הילדים מוטל על שכמה של האם כמעט לבדה", ולכן אין להעמיס עליה נטל נוסף.

בני הזוג נישאו ב-2001, התגוררו בקיבוץ וניהלו חיי משפחה וכאמור הביאו לעולם ארבעה ילדים משותפים - עד שהתגרשו ב-2020. במסגרת הליך הגירושים נחתם ביניהם הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני, ובו הוגדרה האם כהורה המשמורן. כמו כן, נקבע כי האב ישלם מזונות בסכום כולל של 4,800 שקל בחודש (1,200 שקל לכל ילד). סכום זה כלל את כל צורכי הילדים, לרבות חינוך, בריאות ומדור.

ב-2022 פנתה האם לבית המשפט לענייני משפחה בדרישה להגדיל את המזונות, בטענה כי הוצאות גידול הילדים – ובייחוד של הילד שמאובחן על הרצף האוטיסטי – עלו משמעותית. במקביל, פנה האב לבית המשפט בבקשה להפחית את המזונות, בטענה כי מצבו הכלכלי הידרדר, הוא צבר חובות בסכום כולל של 300 אלף שקל ונקלע להליכי חדלות פירעון.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת האם להגדלת המזונות, אבל קיבל את בקשתו של האב והפחית את סכום המזונות ל-1,000 שקל לילד בחודש, תוך שהוא מתחשב במצבו הכלכלי. עוד נקבע כי ההפחתה תחול באופן רטרואקטיבי, והאם אף חויבה לשלם לאב הוצאות משפט.

• "היא עתידה להרוויח הון": דרש הפחתה במזונות
• זוג נשוי צירף צעירה לחיי המין שלו - ונולדה בת
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בעקבות פסק הדין הגישה האם ערעור לבית המשפט המחוזי. לטענתה, בית המשפט לענייני משפחה טעה כשלא הכיר בשינוי נסיבות שמצריך את העלאת דמי המזונות, ובמקביל שגה כשהפחית את המזונות בשל חובות האב. היא ציינה כי האב שיפר את תנאי מגוריו, אך לא הרחיב את זמני השהות עם הילדים - דבר שהגדיל את הנטל הכלכלי שמוטל עליה.

מנגד, טען האב כי חובותיו אינם מאפשרים לו לשלם את סכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין. לדבריו, הכנסותיו אינן מספיקות לכיסוי כל הוצאותיו, בייחוד לאחר שנולד לו ילד נוסף מבתה זוג החדשה שלו.

בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת ורדה פלאוט, דחה את טענות האב וקיבל את הערעור של האם באופן חלקי. בפסק הדין שפורסם צוין כי, "הבעל לא הוכיח ירידה בהכנסתו מאז נחתם הסכם הגירושין, ואף עלה כי הכנסתו דווקא גדלה במעט". עוד הודגש כי חובותיו של האב לא מצדיקים את הפחתת המזונות, שכן מדובר בהתחייבויות שהוא לקח על עצמו לאחר הגירושין ולא בתקופה שבה בני הזוג היו יחד.

• סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט
• צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

בית המשפט המחוזי גם התייחס בהרחבה לצרכיו המיוחדים של הבן המאובחן על הרצף האוטיסטי. בפסק הדין נכתב כי, "הנטל העצום בגידולו של הילד מוטל כמעט באופן בלעדי על האם". נקבע כי האם אחראית על כל הטיפולים, ההשגחה והחוגים, וכי מזונותיו של הילד לא הוגדלו, למרות הצרכים הרפואיים והטיפוליים הייחודיים שלו.

עוד צוין כי האב לא הרחיב את זמני השהות עם ילדיו, אף שהיתה ציפייה כי הילדים ילונו אצלו. בפסק הדין נכתב כי "האב אכן שיפר את תנאי המגורים, אך העובדה שהתגורר עם בת זוגו החדשה וילד נוסף הביאה לכך שהילדים לא הרגישו בנוח ללון אצלו". לאור זאת, נקבע כי אין הצדקה להפחית את המזונות, שכן "נטל גידול הילדים נותר כשהיה ואף התעצם".

בית המשפט המחוזי הבהיר כי אין מקום להפחית את דמי המזונות באופן רטרואקטיבי, בייחוד כשמדובר בהוצאות שכבר שולמו על ידי האם. "אין הצדקה להחזיר כספים בגין מזונות שנאכלו", ציינו השופטים, תוך הדגשה כי ההחלטה המקורית פגעה שלא בצדק באם ובילדים.

בית המשפט קבע כי החיוב המקורי שנקבע בהסכם הגירושים יושב על כנו – כלומר, האב יחזור לשלם 1,200 שקל בחודש לכל ילד. כמו כן, כל סכום שהוחזר לו בעקבות ההפחתה הרטרואקטיבית – יוחזר לאם בתשלומים.

בית המשפט המחוזי קבע כי הפחתת המזונות היתה שגויה, וכי אין מקום להעמיס את נטל חובות האב על האם והילדים. השופטים הדגישו בפסק הדין שפרסמו כי, "בעוד האב טוען כי מצבו הכלכלי הורע, בפועל הוא שיפר את תנאי מגוריו ואף הביא ילד נוסף לעולם. לא ניתן לקבל מצב שבו האם היא זו שתישא לבדה בהוצאות גידול הילדים".

פסק הדין משקף את העיקרון שלפיו חובותיו האישיים של הורה אינם מצדיקים פגיעה בזכויות הילדים לקבלת מזונות. בכך הוא מציב גבול ברור לטענות של חייבים שמבקשים להקטין את חובותיהם על חשבון טובת הילדים.

אחד מפסקי הדין המשמעותיים שניתן להשוות אליו את פסק הדין הנ"ל הוא בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, שבו בית המשפט העליון קבע כי חובת המזונות על הורים לילדים מעל גיל 6 תיקבע על בסיס עקרון השוויון, תוך בחינת יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. באותו פסק דין הודגש כי חובות אישיים של ההורה החייב אינם יכולים להצדיק הפחתת מזונות, בייחוד כשהם נובעים מהתחייבויות חדשות שנלקחו לאחר הגירושים.

כמו כן, בפסק דין בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלונית, קבע העליון כי אין להפחית מזונות של ילדים עקב מצוקה כלכלית של האב, אם הוא עצמו יצר את אותה מצוקה – למשל, על ידי ניהול עסק כושל או נטילת הלוואות חדשות. הפסיקה חיזקה את העיקרון כי מזונות ילדים הם חובה ראשונית, שגוברת על חובות אחרים. במקרה דומה שנדון ב-2023 בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אב ביקש להפחית את דמי המזונות שלו בטענה שהכנסתו צנחה באופן משמעותי. בית המשפט קבע בפסק דינו כי, "אין בהתרחבות התא המשפחתי של האב או בהידרדרות כלכלית אישית כדי להטיל את נטל המחיה של הילדים על האם לבדה".