המזונות הופחתו עקב חובות - המחוזי העלה אותם בחזרה
האם ביקשה להגדיל את המזונות, בטענה שהוצאות גידול הילדים – ואחד מהם על הרצף האוטיסטי – עלו משמעותית. במקביל, פנה האב לבית המשפט בבקשה להפחית את המזונות, בטענה כי מצבו הכלכלי הידרדר, הוא צבר חובות של 300 אלף שקל. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת האם
וקיבל את זו של האב - אך המחוזי הפך את ההחלטה
בית המשפט המחוזי בלוד הפך באחרונה החלטה של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, שהפחית את דמי המזונות שאב לארבעה חויב לשלם בשל חובותיו הכבדים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין הצדקה להפחתת דמי המזונות, בייחוד בהתחשב בכך שאחד מהילדים הוא על הרצף האוטיסטי וזקוק לטיפול מיוחד. השופטים ציינו כי "נטל גידול הילדים מוטל על שכמה של האם כמעט לבדה", ולכן אין להעמיס עליה נטל נוסף.
בני הזוג נישאו ב-2001, התגוררו בקיבוץ וניהלו חיי משפחה וכאמור הביאו לעולם ארבעה ילדים משותפים - עד שהתגרשו ב-2020. במסגרת הליך הגירושים נחתם ביניהם הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני, ובו הוגדרה האם כהורה המשמורן. כמו כן, נקבע כי האב ישלם מזונות בסכום כולל של 4,800 שקל בחודש (1,200 שקל לכל ילד). סכום זה כלל את כל צורכי הילדים, לרבות חינוך, בריאות ומדור.
ב-2022 פנתה האם לבית המשפט לענייני משפחה בדרישה להגדיל את המזונות, בטענה כי הוצאות גידול הילדים – ובייחוד של הילד שמאובחן על הרצף האוטיסטי – עלו משמעותית. במקביל, פנה האב לבית המשפט בבקשה להפחית את המזונות, בטענה כי מצבו הכלכלי הידרדר, הוא צבר חובות בסכום כולל של 300 אלף שקל ונקלע להליכי חדלות פירעון.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת האם להגדלת המזונות, אבל קיבל את בקשתו של האב והפחית את סכום המזונות ל-1,000 שקל לילד בחודש, תוך שהוא מתחשב במצבו הכלכלי. עוד נקבע כי ההפחתה תחול באופן רטרואקטיבי, והאם אף חויבה לשלם לאב הוצאות משפט.
- "היא עתידה להרוויח הון": דרש הפחתה במזונות
- זוג נשוי צירף צעירה לחיי המין שלו - ונולדה בת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעקבות פסק הדין הגישה האם ערעור לבית המשפט המחוזי. לטענתה, בית המשפט לענייני משפחה טעה כשלא הכיר בשינוי נסיבות שמצריך את העלאת דמי המזונות, ובמקביל שגה כשהפחית את המזונות בשל חובות האב. היא ציינה כי האב שיפר את תנאי מגוריו, אך לא הרחיב את זמני השהות עם הילדים - דבר שהגדיל את הנטל הכלכלי שמוטל עליה.
מנגד, טען האב כי חובותיו אינם מאפשרים לו לשלם את סכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין. לדבריו, הכנסותיו אינן מספיקות לכיסוי כל הוצאותיו, בייחוד לאחר שנולד לו ילד נוסף מבתה זוג החדשה שלו.
בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת ורדה פלאוט, דחה את טענות האב וקיבל את הערעור של האם באופן חלקי. בפסק הדין שפורסם צוין כי, "הבעל לא הוכיח ירידה בהכנסתו מאז נחתם הסכם הגירושין, ואף עלה כי הכנסתו דווקא גדלה במעט". עוד הודגש כי חובותיו של האב לא מצדיקים את הפחתת המזונות, שכן מדובר בהתחייבויות שהוא לקח על עצמו לאחר הגירושין ולא בתקופה שבה בני הזוג היו יחד.
- שתי דירות, משפחה אחת: האם יזכו לפטור מהיטל השבחה?
- פנטהאוז לבעלים, מחיר מופרז לדייר: היזמית הפסידה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
בית המשפט המחוזי גם התייחס בהרחבה לצרכיו המיוחדים של הבן המאובחן על הרצף האוטיסטי. בפסק הדין נכתב כי, "הנטל העצום בגידולו של הילד מוטל כמעט באופן בלעדי על האם". נקבע כי האם אחראית על כל הטיפולים, ההשגחה והחוגים, וכי מזונותיו של הילד לא הוגדלו, למרות הצרכים הרפואיים והטיפוליים הייחודיים שלו.
עוד צוין כי האב לא הרחיב את זמני השהות עם ילדיו, אף שהיתה ציפייה כי הילדים ילונו אצלו. בפסק הדין נכתב כי "האב אכן שיפר את תנאי המגורים, אך העובדה שהתגורר עם בת זוגו החדשה וילד נוסף הביאה לכך שהילדים לא הרגישו בנוח ללון אצלו". לאור זאת, נקבע כי אין הצדקה להפחית את המזונות, שכן "נטל גידול הילדים נותר כשהיה ואף התעצם".
בית המשפט המחוזי הבהיר כי אין מקום להפחית את דמי המזונות באופן רטרואקטיבי, בייחוד כשמדובר בהוצאות שכבר שולמו על ידי האם. "אין הצדקה להחזיר כספים בגין מזונות שנאכלו", ציינו השופטים, תוך הדגשה כי ההחלטה המקורית פגעה שלא בצדק באם ובילדים.
בית המשפט קבע כי החיוב המקורי שנקבע בהסכם הגירושים יושב על כנו – כלומר, האב יחזור לשלם 1,200 שקל בחודש לכל ילד. כמו כן, כל סכום שהוחזר לו בעקבות ההפחתה הרטרואקטיבית – יוחזר לאם בתשלומים.
בית המשפט המחוזי קבע כי הפחתת המזונות היתה שגויה, וכי אין מקום להעמיס את נטל חובות האב על האם והילדים. השופטים הדגישו בפסק הדין שפרסמו כי, "בעוד האב טוען כי מצבו הכלכלי הורע, בפועל הוא שיפר את תנאי מגוריו ואף הביא ילד נוסף לעולם. לא ניתן לקבל מצב שבו האם היא זו שתישא לבדה בהוצאות גידול הילדים".
פסק הדין משקף את העיקרון שלפיו חובותיו האישיים של הורה אינם מצדיקים פגיעה בזכויות הילדים לקבלת מזונות. בכך הוא מציב גבול ברור לטענות של חייבים שמבקשים להקטין את חובותיהם על חשבון טובת הילדים.
אחד מפסקי הדין המשמעותיים שניתן להשוות אליו את פסק הדין הנ"ל הוא בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, שבו בית המשפט העליון קבע כי חובת המזונות על הורים לילדים מעל גיל 6 תיקבע על בסיס עקרון השוויון, תוך בחינת יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. באותו פסק דין הודגש כי חובות אישיים של ההורה החייב אינם יכולים להצדיק הפחתת מזונות, בייחוד כשהם נובעים מהתחייבויות חדשות שנלקחו לאחר הגירושים.
כמו כן, בפסק דין בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלונית, קבע העליון כי אין להפחית מזונות של ילדים עקב מצוקה כלכלית של האב, אם הוא עצמו יצר את אותה מצוקה – למשל, על ידי ניהול עסק כושל או נטילת הלוואות חדשות. הפסיקה חיזקה את העיקרון כי מזונות ילדים הם חובה ראשונית, שגוברת על חובות אחרים. במקרה דומה שנדון ב-2023 בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אב ביקש להפחית את דמי המזונות שלו בטענה שהכנסתו צנחה באופן משמעותי. בית המשפט קבע בפסק דינו כי, "אין בהתרחבות התא המשפחתי של האב או בהידרדרות כלכלית אישית כדי להטיל את נטל המחיה של הילדים על האם לבדה".
הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
שתי דירות, משפחה אחת: האם יזכו לפטור מהיטל השבחה?
זוג נשוי מירושלים טען להפרדה מוחלטת בין שתי דירות סמוכות, שכל אחת מהן רשומה על שם בן זוג אחר, וביקש לקבל פטור כפול מהיטל השבחה עבור הרחבתן. ועדת הערר המחוזית קבעה כי מדובר בתא משפחתי אחד שנהנה בפועל משטח מגורים מצטבר שגבוה מ-140 מ"ר,ודחתה ערר שנשען
על רישום קנייני, הפרדה תשתיתית ושימוש יומיומי נפרד
בבניין מגורים שקט ברחוב זלמן סורוצקין שבשכונת רוממה בירושלים, מתקיימת כבר עשרות שנים מציאות לא שגרתית. שתי דירות סמוכות, באותה קומה ממש, זהות כמעט בשטחן, נרכשו באמצע שנות השמונים על ידי בני זוג נשואים. כל דירה נרשמה בנפרד: האחת על שם הבעל, השנייה על שם האשה. במשך השנים, כך נטען, לא מדובר היה רק בהפרדה רישומית, אלא בהפרדה מהותית של ממש. אלא שכשהגיע רגע האמת, עם בקשה להרחבת שתי הדירות ודרישת תשלום היטל השבחה של מאות אלפי שקלים, נדרשה ועדת הערר המחוזית בירושלים להכריע האם מדובר בשתי דירות עצמאיות לצורכי פטור, או במשק בית אחד שניסה לפרוץ את גבולות סעיף הפטור.
הסיפור החל בעקבות אישורה של תוכנית משביחה מ-2013, שאפשרה הרחבות דיור ותוספת קומה לבניין. ב-2021 הגישו בני הזוג, ביחד עם בעלי דירות נוספים בבניין, בקשה להיתר בנייה להרחבת שש דירות. הבקשה אושרה, ובהמשך נשלחו דרישות תשלום היטל השבחה: כ-170 אלף שקל לדירה הרשומה על שם האשה, וכ-164 אלף שקל לדירה הרשומה על שם הבעל. בני הזוג הגישו בקשות לפטור מכוח סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה - הסעיף המוכר המאפשר למשק בית להרחיב דירת מגורים עד שטח כולל של 140 מ"ר בפטור מהיטל השבחה, מטעמים סוציאליים.
אלא שכאן ביקשו בני הזוג צעד נוסף. כל אחד מהם, בנפרד, ביקש פטור מלא עבור הדירה הרשומה על שמו. לטענתם, לא מדובר בדירת מגורים אחת שפוצלה או אוחדה, אלא בשתי דירות נפרדות לחלוטין, שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה. בכתב הערר תוארה מציאות ייחודית: הבעל, מוציא לאור של ספרי קודש בעסק משפחתי ותיק, נזקק לשקט רב לצורך עבודתו, ולכן הוא התגורר בדירה אחת, בעוד שאשתו גידלה את ילדיהם בדירה השנייה. ההפרדה, כך נטען, לא היתה מקרית אלא מכוונת, ונשמרה לאורך השנים גם במישור הכלכלי והרכושי.
בני הזוג הדגישו כי כל דירה נרכשה ממקורות מימון שונים, כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין משקף בעלות בלעדית ונפרדת, וכי גם בפועל מדובר בשתי יחידות מגורים עצמאיות. “מדובר ביחידה הכוללת את כל הפונקציות הנדרשות למגורים עצמאיים”, נטען, ולא ב"חדר ספח" או נספח תכנוני. עוד נטען כי גם אם הם בני זוג ומהווים תא משפחתי אחד, עדיין יש לבחון כל דירה לגופה, בייחוד כשהשימוש בהן שונה - האחת למגורים, ואילו השנייה לעבודה ולשהייה יומיומית נפרדת.
- 2,200 דירות ללא היטל השבחה? הכנסת בדרך לסגור את פרצת "כפר בתיה" שברעננה
- חופשת לידה ומלחמה: החלטה חשובה בהליכי היטל השבחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרדה מלאכותית?
מנגד, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים דחתה את הבקשות, ועמדתה היתה חד־משמעית: מדובר בתא משפחתי אחד, המחזיק ומשתמש בפועל בשתי דירות סמוכות, כך שתנאי המחייה של המשפחה כוללים שטח מגורים מצטבר העולה בהרבה על רף ה-140 מ"ר שקבוע בחוק. לטענתה, אין לקבל הפרדה מלאכותית שנועדה לייצר כפל פטור, בניגוד לתכלית הסוציאלית של סעיף הפטור. הוועדה המקומית טענה כי גם שימוש מעורב - מגורים ועבודה - אינו יוצר שתי יחידות נפרדות לצורך המס, אלא משקף יחידת חיים אחת.
