מה גובר על מה: הערת אזהרה או שעבוד?
בית המשפט העליון פסק כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת אשה במסגרת הסכם גירושים גוברת על שעבודים מאוחרים של רשויות המדינה, שהוטלו על הדירה בשל חובות מס של הבעל. האשה טענה כי רישום הערת האזהרה נעשה כדין, בהסתמך על הסכם הגירושים שאושר כחוק ושקיבל תוקף של פסק
דין, וכי המדינה מתעלמת מהעובדה שלאחר הסרת צו המניעה, נותרה הערת האזהרה בתוקף וללא כל התנגדות מצד הרשויות
בית המשפט העליון הכריע באחרונה בסוגיה משפטית תקדימית, וקבע כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת אשה במסגרת הסכם גירושים גוברת על שעבודים מאוחרים שהוטלו על הדירה בשל חובות מס של הבעל. פסק הדין, שניתן בדעת רוב על ידי השופטות רות רונן ודפנה ברק-ארז, קובע כי יש לראות בהערת האזהרה שעבוד מוקדם על המקרקעין הדוחה כל שעבוד מאוחר יותר - גם אם בזמן הרישום היה קיים צו מניעה זמני.
בני הזוג, שהתגרשו לאחר תקופה ממושכת של פרידה, חתמו ב-2016 על הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה. בהסכם נקבע כי האשה תהיה זכאית לקבל את מלוא הזכויות בדירת המגורים המשותפת של השניים, שנמצאת בקריית אתא. ההסכם כלל הוראה מפורשת להעברת הזכויות בדירה לאשה, שתתבצע לאחר סידור הגט.
עם זאת, זמן קצר לאחר אישור ההסכם, בינואר 2017, ביקש נושה של הבעל מבית המשפט להטיל צו מניעה זמני על הדירה, במטרה למנוע את העברתה. בית המשפט נענה לבקשה והוציא צו מניעה, אך יומיים בלבד לאחר מכן רשמה האשה הערת אזהרה על זכויותיה בנכס, בזכות הסכם הגירושים. לימים, בעקבות חובות מס שצבר הבעל, הטילה רשות המסים שעבודים על הדירה – מה שהוביל לעימות משפטי בין הצדדים.
המדינה טענה שרישום הערת האזהרה נעשה שלא כדין
המדינה, באמצעות המרכז לגביית קנסות ורשות המסים, טענה כי רישום הערת האזהרה נעשה שלא כדין, שכן הוא בוצע תוך הפרת צו המניעה הזמני. לטענתה, הצו אוסר במפורש על ביצוע פעולות רישומיות בנכס, ולכן ההערה בטלה מעיקרה. עוד טענה המדינה כי גם אם ההערה היתה תקפה, הרי שאין לה עדיפות על פני השעבודים המאוחרים שהוטלו על הדירה עקב חובות הבעל. לדבריה, רשות המסים היא נושה מועדף, והשעבודים שהוטלו לטובתה צריכים לגבור על כל רישום קודם, לרבות הערת אזהרה במסגרת הסכם גירושים.
- המומחים של זוארץ זו מזהירים מפני הסכנות הבלתי נראות שבקערת האוכל של חיית המחמד שלכם
- שוק או שוק ההון? 'חולשה מהותית' בדו"ח רמי לוי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, האשה טענה כי רישום הערת האזהרה נעשה כדין, בהסתמך על הסכם הגירושים שאושר כחוק ושקיבל תוקף של פסק דין. היא הדגישה כי תכלית הערת האזהרה היא להגן על זכויותיה ולשמור על זכותה בנכס בהתאם להסכם. האשה גם טענה כי המדינה מתעלמת מהעובדה שלאחר הסרת צו המניעה, נותרה הערת האזהרה בתוקף וללא כל התנגדות מצד הרשויות. לכן, לדבריה, אין מקום לבטל את ההערה או לקבוע כי השעבודים המאוחרים של רשות המסים גוברים עליה.
השופטים בעליון נחלקו בדעותיהם, אך הכריעו לבסוף, בדעת רוב, לטובת האשה. השופטות רונן וברק-ארז קבעו כי יש לראות בהערת האזהרה שעבוד לכל דבר ועניין, שמעניק עדיפות על פני שעבודים מאוחרים יותר. הן הדגישו כי גם אם מלכתחילה נרשמה ההערה בניגוד לצו המניעה הזמני, הרי שלאחר הסרת הצו היא נותרה בתוקף - ולכן יש להכיר בה.
השופטת רונן כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "רישום הערת האזהרה נועד להבטיח את זכויותיה הקנייניות של האשה, וזכויות אלו אינן מתבטלות בשל רישום שעבודים מאוחרים יותר על ידי המדינה". היא הוסיפה כי, "במצב שבו קיים פסק דין מחייב המעביר זכויות מכוח הסכם גירושין, יש לתת לו תוקף גם כלפי צדדים שלישיים, לרבות נושים".
- גן אירועים נסגר לפני חתונה - וזה הפיצוי שיקבל הזוג
- רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
השופטת ברק-ארז הצטרפה לדעתה של רונן וציינה בעצמה כי, "מתן עדיפות לרשויות המס על פני הערת אזהרה שנרשמה מכוח הסכם גירושים פוגע בעיקרון הוודאות המשפטית ומערער על יציבותם של הסכמי גירושים".
לדברי השופט סולברג להערה אין תוקף חוקי
לעומת זאת, השופט נעם סולברג חלק על דעת הרוב, וסבר כי הערת האזהרה אינה יכולה לגבור על השעבודים שהוטלו מאוחר יותר על ידי רשות המסים. לטענתו, מכיוון שההערה נרשמה בניגוד לצו מניעה זמני, אין לה תוקף חוקי ואין בכוחה להעניק קדימות על פני התחייבויותיו הפיננסיות של הבעל לרשויות המדינה. השופט אף כתב כי, "כאשר נרשמת הערת אזהרה בניגוד לצו שיפוטי, הרי שמדובר בפעולה בלתי חוקית מלכתחילה, ולכן אין לראות בה מחסום בפני רישום שעבודים מאוחרים יותר".
פסק הדין מהווה תקדים חשוב בנוגע למעמדן המשפטי של הערות אזהרה הרשומות מכוח הסכמי גירושים. בהחלטתו, הבהיר העליון כי גם אם הערה נרשמה בניגוד לצו זמני, הרי שלאחר שהוסר הצו – היא תקפה ויכולה לגבור על התחייבויות כלכליות מאוחרות יותר.
פסיקה זו מעניקה ודאות משפטית גדולה יותר לצדדים להסכמי גירושים, ומבטיחה כי התחייבויות שניתנו כחלק מהסכמים אלה יקבלו עדיפות גם מול תביעות של נושים חיצוניים. כמו כן, היא מהווה מסר ברור לכך שרשות המסים לא תוכל תמיד לטעון לעדיפות על פני הסכמים חוזיים בין בני זוג לשעבר.
המשמעות המעשית של ההכרעה היא כי בעת רישום הערת אזהרה לטובת אחד מבני הזוג במסגרת הסכם גירושים, יש לה השפעה מהותית על זכויות הקניין בנכס – גם אם נושים אחרים ינסו להטיל עליו שעבודים מאוחרים יותר. זאת, כל עוד ההערה נרשמה על בסיס פסק דין מחייב וכשהיא לא מתנגשת עם הוראות חוק מפורשות.
- 1.אילומינעים 06/02/2025 11:39הגב לתגובה זומה אז היו פוסקים...
- פצ 07/02/2025 07:53הגב לתגובה זואם לא היית שוביניסט מה היית כותב...
צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
רון חן (במרכז) במפעל החיתולים באיטליה, צילום: פייסבוקגייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
רון חן מכר למאות משקיעים תמימים חלומות על התעשרות בין לילה: הפטנטים כללו טיטולים למבוגרים ובמפרים בכבישים שהוצגו ככאלו שיכולים להניב עשרות אלפי אחוזים תוך שנים בודדות אחרי סחבת של יותר מעשור במהלכה המשקיעים הספיקו להתייאש מהכסף, רון מסיים עם קנס וחילוט בהיקף של 215,000 שקל ו-15 חודשים אחר סורג ובריח
חן, שהקים וניהל את חברת "אינובייטיב פטנטים" חברת האם של "טיסטרון" ו"דרייב דה לייט", שיווק למשקיעים סדרת רעיונות מפתים: החל מפדים חדשניים לספיגת בריחת שתן בקרב מבוגרים ועד פסי האטה "חכמים" לרכב. הפטנט הראשון מפרק את החיתול לשני חלקים שמתאימים אנטומית
לגוף האדם וכך ניתן להחליף את הפד הנחוץ לפי הצורך ולחסוך משמעותית, הפטנט השני מבקש להפיק חשמל מאנרגיית הדריכה של רכבים על פסי האטה. לפי כתב האישום, חן יצר במשך שנים מצגי שווא לפיהם הפיתוחים קרובים לשיווק עולמי ולמכירה לרשויות ועתידים להניב למשקיעים החזרי עתק
של עשרות אלפי אחוזים. בטיסטרון הוא סיפר שאוטוטו קימברלי רוכשת את הפטנט ובבמפרים שערים שלמות הולכות להטמיע את החידושים בכבישים.
הקהל, משקיעים תמימים, חלקם אפילו בגיליאי העשרה. אנשי השיווק שלו נפגשו עם האנשים מציגים אב טיפוס של החיתול כדי להראות
שהנה המוצר עובד. גם כדי לבסס את האמון אינובייטיב שלחה מיילים ועדכונים שוטפים שהציגו "התקדמות דרמטית" בפרויקטים למרות שבפועל לא התבצעו ניסויים מהותיים, לא נחתמו הסכמים עם גופים מסחריים, והפטנטים לא הגיעו לשום שלב מסחרי ממשי. החיתולים נתקעו אי שם באיטליה במכונה
שלא הפסיקה "להתקע" ודרשה עוד ועוד השקעות מצד החברה, לעומת זאת הבמפר מעולם לא ראה את אב הטיפוס שלו.
על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, חן הצליח לגייס כ-25 מיליון שקלים ממאות משקיעים וזאת גם מבלי לפרסם תשקיף כנדרש בחוק. מתוך הסכום הזה, כ-13
מיליון שקל הועברו ישירות לחשבונות הבנק של חן ושל מקורביו, ושימשו אותו לצרכיו האישיים בין היתר תשלום חובות, שכר דירה, רכישות פרטיות, והחזרי הלוואות.
בין השנים 2006 ל-2017, ביסס חן מנגנון שיטתי ומתמשך להונאת משקיעים, שכלל גם ניסיונות להונות את רשות
ניירות ערך. כאשר דרשה הרשות לעצור את הגיוסים, חן חתם על התחייבות אבל המשיך בגיוס הכספים בניגוד להנחיות. אמנם הוא לא פנה מיוזמתו אבל קיבל בזרועות פתוחות משקיעים חדשים.
- רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
- הונאה של 40 מיליארד דולר מגיעה לסיומה - דון קוון נשלח ל-15 שנות מאסר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חן הורשע בארבעה אישומים חמורים, כולל קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי
מורשה, עבירות לפי חוק ניירות ערך, ועבירות הלבנת הון. הוא נידון ל-15 חודשי מאסר, וכן לתשלום קנס בגובה 110 אלף שקל וחילוט בסכום נוסף של 105 אלף שקל. בנימוקים של בית המשפט נכתב: "הנאשם ניצל באופן בוטה את אמון המשקיעים תוך הצגת מצגי שווא ומידע כוזב, וגרם להם לנזקים
כלכליים ונפשיים משמעותיים".
