פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

מה גובר על מה: הערת אזהרה או שעבוד?

בית המשפט העליון פסק כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת אשה במסגרת הסכם גירושים גוברת על שעבודים מאוחרים של רשויות המדינה, שהוטלו על הדירה בשל חובות מס של הבעל. האשה טענה כי רישום הערת האזהרה נעשה כדין, בהסתמך על הסכם הגירושים שאושר כחוק ושקיבל תוקף של פסק

דין, וכי המדינה מתעלמת מהעובדה שלאחר הסרת צו המניעה, נותרה הערת האזהרה בתוקף וללא כל התנגדות מצד הרשויות

עוזי גרסטמן | (2)

בית המשפט העליון הכריע באחרונה בסוגיה משפטית תקדימית, וקבע כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת אשה במסגרת הסכם גירושים גוברת על שעבודים מאוחרים שהוטלו על הדירה בשל חובות מס של הבעל. פסק הדין, שניתן בדעת רוב על ידי השופטות רות רונן ודפנה ברק-ארז, קובע כי יש לראות בהערת האזהרה שעבוד מוקדם על המקרקעין הדוחה כל שעבוד מאוחר יותר - גם אם בזמן הרישום היה קיים צו מניעה זמני.


בני הזוג, שהתגרשו לאחר תקופה ממושכת של פרידה, חתמו ב-2016 על הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה. בהסכם נקבע כי האשה תהיה זכאית לקבל את מלוא הזכויות בדירת המגורים המשותפת של השניים, שנמצאת בקריית אתא. ההסכם כלל הוראה מפורשת להעברת הזכויות בדירה לאשה, שתתבצע לאחר סידור הגט.


עם זאת, זמן קצר לאחר אישור ההסכם, בינואר 2017, ביקש נושה של הבעל מבית המשפט להטיל צו מניעה זמני על הדירה, במטרה למנוע את העברתה. בית המשפט נענה לבקשה והוציא צו מניעה, אך יומיים בלבד לאחר מכן רשמה האשה הערת אזהרה על זכויותיה בנכס, בזכות הסכם הגירושים. לימים, בעקבות חובות מס שצבר הבעל, הטילה רשות המסים שעבודים על הדירה – מה שהוביל לעימות משפטי בין הצדדים.


המדינה טענה שרישום הערת האזהרה נעשה שלא כדין


המדינה, באמצעות המרכז לגביית קנסות ורשות המסים, טענה כי רישום הערת האזהרה נעשה שלא כדין, שכן הוא בוצע תוך הפרת צו המניעה הזמני. לטענתה, הצו אוסר במפורש על ביצוע פעולות רישומיות בנכס, ולכן ההערה בטלה מעיקרה. עוד טענה המדינה כי גם אם ההערה היתה תקפה, הרי שאין לה עדיפות על פני השעבודים המאוחרים שהוטלו על הדירה עקב חובות הבעל. לדבריה, רשות המסים היא נושה מועדף, והשעבודים שהוטלו לטובתה צריכים לגבור על כל רישום קודם, לרבות הערת אזהרה במסגרת הסכם גירושים.




מנגד, האשה טענה כי רישום הערת האזהרה נעשה כדין, בהסתמך על הסכם הגירושים שאושר כחוק ושקיבל תוקף של פסק דין. היא הדגישה כי תכלית הערת האזהרה היא להגן על זכויותיה ולשמור על זכותה בנכס בהתאם להסכם. האשה גם טענה כי המדינה מתעלמת מהעובדה שלאחר הסרת צו המניעה, נותרה הערת האזהרה בתוקף וללא כל התנגדות מצד הרשויות. לכן, לדבריה, אין מקום לבטל את ההערה או לקבוע כי השעבודים המאוחרים של רשות המסים גוברים עליה.




השופטים בעליון נחלקו בדעותיהם, אך הכריעו לבסוף, בדעת רוב, לטובת האשה. השופטות רונן וברק-ארז קבעו כי יש לראות בהערת האזהרה שעבוד לכל דבר ועניין, שמעניק עדיפות על פני שעבודים מאוחרים יותר. הן הדגישו כי גם אם מלכתחילה נרשמה ההערה בניגוד לצו המניעה הזמני, הרי שלאחר הסרת הצו היא נותרה בתוקף - ולכן יש להכיר בה.


השופטת רונן כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "רישום הערת האזהרה נועד להבטיח את זכויותיה הקנייניות של האשה, וזכויות אלו אינן מתבטלות בשל רישום שעבודים מאוחרים יותר על ידי המדינה". היא הוסיפה כי, "במצב שבו קיים פסק דין מחייב המעביר זכויות מכוח הסכם גירושין, יש לתת לו תוקף גם כלפי צדדים שלישיים, לרבות נושים".

קיראו עוד ב"משפט"


השופטת ברק-ארז הצטרפה לדעתה של רונן וציינה בעצמה כי, "מתן עדיפות לרשויות המס על פני הערת אזהרה שנרשמה מכוח הסכם גירושים פוגע בעיקרון הוודאות המשפטית ומערער על יציבותם של הסכמי גירושים".


לדברי השופט סולברג להערה אין תוקף חוקי


לעומת זאת, השופט נעם סולברג חלק על דעת הרוב, וסבר כי הערת האזהרה אינה יכולה לגבור על השעבודים שהוטלו מאוחר יותר על ידי רשות המסים. לטענתו, מכיוון שההערה נרשמה בניגוד לצו מניעה זמני, אין לה תוקף חוקי ואין בכוחה להעניק קדימות על פני התחייבויותיו הפיננסיות של הבעל לרשויות המדינה. השופט אף כתב כי, "כאשר נרשמת הערת אזהרה בניגוד לצו שיפוטי, הרי שמדובר בפעולה בלתי חוקית מלכתחילה, ולכן אין לראות בה מחסום בפני רישום שעבודים מאוחרים יותר".




פסק הדין מהווה תקדים חשוב בנוגע למעמדן המשפטי של הערות אזהרה הרשומות מכוח הסכמי גירושים. בהחלטתו, הבהיר העליון כי גם אם הערה נרשמה בניגוד לצו זמני, הרי שלאחר שהוסר הצו – היא תקפה ויכולה לגבור על התחייבויות כלכליות מאוחרות יותר.


פסיקה זו מעניקה ודאות משפטית גדולה יותר לצדדים להסכמי גירושים, ומבטיחה כי התחייבויות שניתנו כחלק מהסכמים אלה יקבלו עדיפות גם מול תביעות של נושים חיצוניים. כמו כן, היא מהווה מסר ברור לכך שרשות המסים לא תוכל תמיד לטעון לעדיפות על פני הסכמים חוזיים בין בני זוג לשעבר.


המשמעות המעשית של ההכרעה היא כי בעת רישום הערת אזהרה לטובת אחד מבני הזוג במסגרת הסכם גירושים, יש לה השפעה מהותית על זכויות הקניין בנכס – גם אם נושים אחרים ינסו להטיל עליו שעבודים מאוחרים יותר. זאת, כל עוד ההערה נרשמה על בסיס פסק דין מחייב וכשהיא לא מתנגשת עם הוראות חוק מפורשות.


תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אילומינעים 06/02/2025 11:39
    הגב לתגובה זו
    מה אז היו פוסקים...
  • פצ 07/02/2025 07:53
    הגב לתגובה זו
    אם לא היית שוביניסט מה היית כותב...
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?

עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.

בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.

העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.

אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.

הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים

מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

מכתב אחד, טעות אחת - ופיצוי חלקי בערעור

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה, שדחה תביעה בעקבות משלוח מכתב שגוי על תביעה למזונות, התקבל בחלקו במחוזי. בית המשפט קבע כי אף שהמוסד לביטוח לאומי אינו אחראי למריבה המשפחתית שפרצה בעקבות חשיפת המכתב בפני אשתו, עצם משלוח המכתב וקריאתו גרמו לתובע עוגמת נפש המצדיקה פיצוי

עוזי גרסטמן |

בערב קיץ של יולי 2021 נפתח בתיבת הדואר האלקטרוני של מחמד אבו גריבה מכתב רשמי הנושא לוגו מוכר וכותרת מטלטלת: "תביעה למזונות". על פניו, מדובר במסמך שגרתי של רשות ציבורית, כזה שמגיע לאלפי אזרחים מדי שנה. אלא שבמקרה הזה, השורות היבשות נהפכו בן־רגע לזרז של סערה אישית ומשפחתית, שהובילה להליך משפטי ממושך, לדחיית תביעה בבית משפט השלום, ולבסוף גם לערעור שהתקבל בחלקו בבית המשפט המחוזי מרכז לוד.

המכתב, שנשלח על ידי המוסד לביטוח לאומי, נשא את שמו וכתובתו של המערער, וציין כי התקבלה "בקשה לתשלום עפ"י חוק המזונות", כולל מסמכים כמו "פרוטוקול דיון והחלטה מישיבת בית הדין או בית משפט לענייני משפחה". עבור אדם נשוי ואב לשלושה ילדים, שלא היה מעורב מעולם בהליך מזונות כלשהו, היה זה מסמך מבלבל ומטריד. ימים ספורים לאחר מכן, בעקבות פניותיו, נשלח אליו מכתב נוסף שבו הובהר כי מדובר בטעות, כי "התביעה לא הוגשה על ידך", וכי היא נמחקה ממערכות הביטוח הלאומי. "צר לנו על עגמת הנפש", נכתב באותו מכתב מתקן.

אלא שההתנצלות, כך טען המערער, הגיעה מאוחר מדי. לטענתו, קבלת המכתב השגוי הציתה מריבה קשה בינו לבין אשתו. הוא תיאר האשמות קשות, התעלפות, עזיבה של הבית עם הילדים, ואף מעורבות של בני משפחה נוספים. המכתב, לדבריו, לא נותר בין קירות הבית, אלא הועבר גם ליועץ המס שלו, שם הוא זכה להערות עוקצניות. מכאן קצרה היתה הדרך להגשת תביעה רחבת היקף, בסכום כולל של 135 אלף שקל, שנשענה על שורה ארוכה של עילות: לשון הרע, פגיעה בפרטיות, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, פגיעה בכבוד האדם ועוד.

השופט אריאל ברגנר מבית משפט השלום בפתח תקווה, בחן אחת לאחת את העילות - ודחה את כולן. בפסק הדין נקבע כי יסוד הפרסום, שנדרש לצורך קיומה של עוולת לשון הרע, אינו מתקיים במקרה הזה. המכתב, כך נקבע, נשלח למערער בלבד, באמצעות מערכת מקוונת הדורשת קוד חד־פעמי לפתיחה, והמשיב לא פרסם אותו לאדם אחר מלבד הנפגע. העובדה שאשתו של המערער נחשפה לתוכן, נבעה מהתנהלותו שלו, ולא ממעשה של הביטוח הלאומי. "אין מקום לחייב את הנתבע על הסכמה זו של התובע אשר הוא בעצמו אפשר את פרסום המכתב לאשתו", כתב בית המשפט בהחלטתו.

לא נמסר מידע אישי של המערער לאחרים

גם יתר העילות נדחו. נקבע כי לא הוכחה פגיעה בפרטיות, שכן לא נמסר מידע אישי של המערער לאחרים, וכי הטענות בדבר הפרת חוזה, פגיעה בכבוד האדם או הגנת הצרכן נטענו בדיעבד, ללא תשתית עובדתית מספקת. לעניין הרשלנות, אמנם הוכרה חובת זהירות מושגית של הביטוח הלאומי כלפי המבוטחים, אך בית המשפט קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הטעות לבין הנזקים הנטענים. בסופו של יום, נדחתה התביעה כולה, והמערער חויב בהוצאות משפט בסכום כל 6,000 שקל.