מה גובר על מה: הערת אזהרה או שעבוד?
בית המשפט העליון פסק כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת אשה במסגרת הסכם גירושים גוברת על שעבודים מאוחרים של רשויות המדינה, שהוטלו על הדירה בשל חובות מס של הבעל. האשה טענה כי רישום הערת האזהרה נעשה כדין, בהסתמך על הסכם הגירושים שאושר כחוק ושקיבל תוקף של פסק
דין, וכי המדינה מתעלמת מהעובדה שלאחר הסרת צו המניעה, נותרה הערת האזהרה בתוקף וללא כל התנגדות מצד הרשויות
בית המשפט העליון הכריע באחרונה בסוגיה משפטית תקדימית, וקבע כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת אשה במסגרת הסכם גירושים גוברת על שעבודים מאוחרים שהוטלו על הדירה בשל חובות מס של הבעל. פסק הדין, שניתן בדעת רוב על ידי השופטות רות רונן ודפנה ברק-ארז, קובע כי יש לראות בהערת האזהרה שעבוד מוקדם על המקרקעין הדוחה כל שעבוד מאוחר יותר - גם אם בזמן הרישום היה קיים צו מניעה זמני.
בני הזוג, שהתגרשו לאחר תקופה ממושכת של פרידה, חתמו ב-2016 על הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה. בהסכם נקבע כי האשה תהיה זכאית לקבל את מלוא הזכויות בדירת המגורים המשותפת של השניים, שנמצאת בקריית אתא. ההסכם כלל הוראה מפורשת להעברת הזכויות בדירה לאשה, שתתבצע לאחר סידור הגט.
עם זאת, זמן קצר לאחר אישור ההסכם, בינואר 2017, ביקש נושה של הבעל מבית המשפט להטיל צו מניעה זמני על הדירה, במטרה למנוע את העברתה. בית המשפט נענה לבקשה והוציא צו מניעה, אך יומיים בלבד לאחר מכן רשמה האשה הערת אזהרה על זכויותיה בנכס, בזכות הסכם הגירושים. לימים, בעקבות חובות מס שצבר הבעל, הטילה רשות המסים שעבודים על הדירה – מה שהוביל לעימות משפטי בין הצדדים.
המדינה טענה שרישום הערת האזהרה נעשה שלא כדין
המדינה, באמצעות המרכז לגביית קנסות ורשות המסים, טענה כי רישום הערת האזהרה נעשה שלא כדין, שכן הוא בוצע תוך הפרת צו המניעה הזמני. לטענתה, הצו אוסר במפורש על ביצוע פעולות רישומיות בנכס, ולכן ההערה בטלה מעיקרה. עוד טענה המדינה כי גם אם ההערה היתה תקפה, הרי שאין לה עדיפות על פני השעבודים המאוחרים שהוטלו על הדירה עקב חובות הבעל. לדבריה, רשות המסים היא נושה מועדף, והשעבודים שהוטלו לטובתה צריכים לגבור על כל רישום קודם, לרבות הערת אזהרה במסגרת הסכם גירושים.
- המומחים של זוארץ זו מזהירים מפני הסכנות הבלתי נראות שבקערת האוכל של חיית המחמד שלכם
- שוק או שוק ההון? 'חולשה מהותית' בדו"ח רמי לוי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, האשה טענה כי רישום הערת האזהרה נעשה כדין, בהסתמך על הסכם הגירושים שאושר כחוק ושקיבל תוקף של פסק דין. היא הדגישה כי תכלית הערת האזהרה היא להגן על זכויותיה ולשמור על זכותה בנכס בהתאם להסכם. האשה גם טענה כי המדינה מתעלמת מהעובדה שלאחר הסרת צו המניעה, נותרה הערת האזהרה בתוקף וללא כל התנגדות מצד הרשויות. לכן, לדבריה, אין מקום לבטל את ההערה או לקבוע כי השעבודים המאוחרים של רשות המסים גוברים עליה.
השופטים בעליון נחלקו בדעותיהם, אך הכריעו לבסוף, בדעת רוב, לטובת האשה. השופטות רונן וברק-ארז קבעו כי יש לראות בהערת האזהרה שעבוד לכל דבר ועניין, שמעניק עדיפות על פני שעבודים מאוחרים יותר. הן הדגישו כי גם אם מלכתחילה נרשמה ההערה בניגוד לצו המניעה הזמני, הרי שלאחר הסרת הצו היא נותרה בתוקף - ולכן יש להכיר בה.
השופטת רונן כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "רישום הערת האזהרה נועד להבטיח את זכויותיה הקנייניות של האשה, וזכויות אלו אינן מתבטלות בשל רישום שעבודים מאוחרים יותר על ידי המדינה". היא הוסיפה כי, "במצב שבו קיים פסק דין מחייב המעביר זכויות מכוח הסכם גירושין, יש לתת לו תוקף גם כלפי צדדים שלישיים, לרבות נושים".
- מהפכה בפרסומת, נזיפה מהשופט: ליברה תשלם 100 אלף ש'
- עסק של נכה קרס - האם הנושים יקבלו את הכסף שהוא חייב להם?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
השופטת ברק-ארז הצטרפה לדעתה של רונן וציינה בעצמה כי, "מתן עדיפות לרשויות המס על פני הערת אזהרה שנרשמה מכוח הסכם גירושים פוגע בעיקרון הוודאות המשפטית ומערער על יציבותם של הסכמי גירושים".
לדברי השופט סולברג להערה אין תוקף חוקי
לעומת זאת, השופט נעם סולברג חלק על דעת הרוב, וסבר כי הערת האזהרה אינה יכולה לגבור על השעבודים שהוטלו מאוחר יותר על ידי רשות המסים. לטענתו, מכיוון שההערה נרשמה בניגוד לצו מניעה זמני, אין לה תוקף חוקי ואין בכוחה להעניק קדימות על פני התחייבויותיו הפיננסיות של הבעל לרשויות המדינה. השופט אף כתב כי, "כאשר נרשמת הערת אזהרה בניגוד לצו שיפוטי, הרי שמדובר בפעולה בלתי חוקית מלכתחילה, ולכן אין לראות בה מחסום בפני רישום שעבודים מאוחרים יותר".
פסק הדין מהווה תקדים חשוב בנוגע למעמדן המשפטי של הערות אזהרה הרשומות מכוח הסכמי גירושים. בהחלטתו, הבהיר העליון כי גם אם הערה נרשמה בניגוד לצו זמני, הרי שלאחר שהוסר הצו – היא תקפה ויכולה לגבור על התחייבויות כלכליות מאוחרות יותר.
פסיקה זו מעניקה ודאות משפטית גדולה יותר לצדדים להסכמי גירושים, ומבטיחה כי התחייבויות שניתנו כחלק מהסכמים אלה יקבלו עדיפות גם מול תביעות של נושים חיצוניים. כמו כן, היא מהווה מסר ברור לכך שרשות המסים לא תוכל תמיד לטעון לעדיפות על פני הסכמים חוזיים בין בני זוג לשעבר.
המשמעות המעשית של ההכרעה היא כי בעת רישום הערת אזהרה לטובת אחד מבני הזוג במסגרת הסכם גירושים, יש לה השפעה מהותית על זכויות הקניין בנכס – גם אם נושים אחרים ינסו להטיל עליו שעבודים מאוחרים יותר. זאת, כל עוד ההערה נרשמה על בסיס פסק דין מחייב וכשהיא לא מתנגשת עם הוראות חוק מפורשות.
- 1.אילומינעים 06/02/2025 11:39הגב לתגובה זומה אז היו פוסקים...
- פצ 07/02/2025 07:53הגב לתגובה זואם לא היית שוביניסט מה היית כותב...
ירושה (דאלי)צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו
מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.
בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.
המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.
למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש
שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.
אתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלםמהפכה בפרסומות, נזיפה בביהמ"ש: ליברה תשלם 100 אלף שקל
תאונת דרכים פשוטה נהפכה למאבק משפטי ממושך, לאחר שחברת הביטוח סירבה לשלם פיצוי וטענה למרמה. השופט גיא אבנון דחה את הטענות של ליברה אחת לאחת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבע כי נוהלה "הגנת סרק". התוצאה: פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין גבוהים
- ובית משפט שלא חסך מלים
בכביש 44, בסמוך לצומת פיקוד העורף, אירעה בשעת אחר צהריים שגרתית תאונת דרכים מהסוג שאמור להסתיים במהירות: פגיעה מאחור, אחריות ברורה, נזק לרכב ופנייה לחברת הביטוח. אלא שמבחינת שרה ג'נשווילי, בעלת הרכב שנפגע, האירוע הזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומעיק, שבסופו מצאה את עצמה מתדיינת בבית משפט מול חברת ביטוח גדולה, שמצדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לשלם. בפסק דין חריג באורכו ובחריפותו, קבע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון, כי חברת הביטוח ליברה ניהלה הגנת סרק, פגעה גם במבוטח שלה וגם בנפגעת, וחייב אותה בכ-100 אלף שקל פיצויים והוצאות. כבר בפתח פסק הדין הבהיר השופט את עמדתו, כשכתב כי מדובר ב"אחד מאותם מקרים מקוממים".
הרקע להליך פשוט לכאורה. ב-18 בספטמבר 2024, בשעה 15:00 בערך, נהג בנה של התובעת ברכבה, ופנה ימינה בצומת מצליח. מאחוריו נסע רכב אחר, שנהגו לא שמר מרחק ופגע ברכב מאחור. אין מחלוקת על עצם התאונה, אין מחלוקת על האחריות, וגם לא על זהות הנהג הפוגע. הנתבע עצמו, אברהם אבירן אטיאס, הודה באחריות כבר בכתב ההגנה והבהיר כי האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח שלו, ליברה חברה לביטוח.
אלא ששם, בנקודה שבה רוב תיקי הרכב מסתיימים, בחרה ליברה לסטות מהמסלול המוכר. במקום לשלם את הנזק לצד השלישי, היא טענה כי אין כיסוי ביטוחי כלל. לטענתה, הנהג המבוטח מסר לה מידע כוזב, שיבש חקירה, לא שיתף פעולה, ואולי אף מדובר בתאונה שמעולם לא התרחשה. בכתב ההגנה נכתב, במלים שלא הותירו מקום לספק, כי, "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".
הטענות האלה, שייחסו למעשה מרמה ברף פלילי, עמדו בלב ההליך. אלא שככל שהמשפט התקדם, כך התברר עד כמה הן נשענות על יסודות רעועים. דו"ח החקירה שעליו ביקשה ליברה להתבסס הוסתר תחילה, לאחר מכן התעכב, ולבסוף כלל לא הובא כראיה. השופט אבנון נדרש שוב ושוב להתנהלות החברה כבר בשלבים המקדמיים, והבהיר בהחלטותיו כי אין הצדקה לעיכוב גילוי המסמכים. באחת ההחלטות הוא כתב כי "לא שוכנעתי כי חשיפתו של הדו"ח תפגע בהגנתה של ליברה, לבטח אין בה כדי לסכל את חשיפת האמת".
- ליברה עם זינוק חד ברווח והמשך צמיחה בפרמיות
- אתי אלישקוב: "ליברה לא חזירה", "צ'יק הוא הביט שלנו", "המימושים בענף - טבעיים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנהלות מעוררת קושי של ליברה
גם לאחר שהדו"ח נחשף, המשיכה ליברה לנהל קו לוחמני. היא הגישה בקשות חריגות לצווים נגד התובעת והמבוטח שלה, לרבות דרישה לקבלת פירוט שיחות טלפון, איכוני סלולר ואיתור כלי הרכב - חודש לפני התאונה וחודש אחריה. הבקשות נדחו, והשופט קבע כי מדובר בצווים "גורפים באורח קיצוני", שפגיעתם בפרטיות גבוהה והם לא מבוססים על תשתית ראייתית כלשהי. הוא אף תהה על עיתוי הגשתם, בסמוך מאוד למועד הדיון, וציין כי ההתנהלות מעוררת קושי.
.jpg)