נמלים חדרו למחשב של הרכב - האם הביטוח מכסה?
נהג בעל רכב היברידי, שמבוטח בביטוח חקלאי, גילה במוסך שתקלה הרכבו נובעת מנמלים שחדרו למחשב של הסוללה והטילו שם ביצים. חברת הביטוח טענה שמדובר בקלקול מכני-חשמלי ולא תאונה, ולכן אין כיסוי ביטוחי - והאחריות היא על היצרן או היבואן
בית משפט השלום ברחובות, בראשות השופטת קרן וקסלר, דן במקרה נדיר ויוצא דופן שעסק בכיסוי ביטוחי לנזק שנגרם לרכב בשל חדירת נמלים למחשב הסוללה. בפסק דין מפורט, קבעה השופטת כי מדובר באירוע ביטוחי המכוסה בפוליסת הביטוח המקיף, תוך שהיא שמה דגש על פרשנות רחבה של מושג ה"תאונה".
הפרשה החלה כשנהג, בעל רכב היברידי מבוטח בביטוח מקיף בחברת ביטוח חקלאי, הבחין בנורית אזהרה בלוח המחוונים המתריעה על תקלה בסוללת מתח גבוה. בעקבות כך, פנה הנהג למוסך הילוך שישי ביפו, הרשום כמוסך הסדר של חברת הביטוח.
במוסך התברר כי מקור הבעיה הוא חדירת נמלים וביצי נמלים לתוך מחשב הבקרה של הסוללה, מה שגרם לקצר ולנזק בלתי הפיך למחשב ולסוללה עצמה. שמאי שמונה מטעם המבוטח העריך את הנזק הכולל בסכום כולל של 23,599 שקל, לצד הוצאות נוספות כמו שכר טרחת שמאי וייעוץ משפטי. למרות זאת, חברת הביטוח סירבה לשלם את הסכום הנדרש, ובתגובה הגיש הנהג לבית המשפט תביעה בסכום כולל של 30,952 שקל.
הנהג טען כי מדובר באירוע בלתי צפוי שנכנס להגדרה של "תאונה מכל סוג שהוא", כפי שנקבע בפרק א' סעיף 1.2 לפוליסת הביטוח התקנית. הוא הדגיש כי במוסך שבו נבדק הרכב הגיעו למסקנה חד משמעית שהנזק נגרם כתוצאה ישירה מחדירת נמלים, וכי חברת הביטוח עצמה הכירה בנזק ושילמה סכום חלקי בגין החלפת מחשב הבקרה.
מנגד, טענה חברת הביטוח כי האירוע אינו נחשב תאונה בהתאם לתנאי הפוליסה, אלא קלקול מכני-חשמלי שאינו מכוסה. היא הוסיפה כי תהליך האבחון במוסך לא בוצע באופן מקצועי וכי לא הוכח קשר ישיר בין חדירת הנמלים לבין הנזק הנטען. בנוסף, ציינה החברה כי האחריות לנזק כזה חלה על היצרן או היבואן במסגרת אחריות הרכב.
"יש לראות בכך נזק מכל סוג שהוא"
במהלך הדיון, נדרשה השופטת וקסלר לבחון את פרטי המקרה, את תנאי הפוליסה ואת חוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים. בפסק הדין שפורסם, הדגישה השופטת כי, "ההלכה קובעת כי על המבוטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. משעה שנמצא כי הנזק נגרם כתוצאה מחדירת נמלים, יש לראות בכך תאונה מכל סוג שהוא".
עוד הוסיפה השופטת כי גם במקרים שבהם הנזק נגרם באופן הדרגתי, ולא כתוצאה מ"פעולה פתאומית", ניתן להכיר בכך כתאונה. "בתי המשפט הכירו בעבר בנזקים דומים, בהם נגרם נזק בשל נוזל ניקוי שנשפך בתא המטען או תדלוק שגוי", היא ציינה. בנוסף, התייחסה השופטת לעובדה שחברת הביטוח שילמה סכום חלקי על הנזק - מה שמעיד כי הכירה בכך שמדובר באירוע המכוסה בפוליסה. "הדבר שולל את טענת הנתבעת כי לא מדובר באירוע ביטוחי", כתבה.
- הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
- מה קורה לרוכשים בפרויקטים שלא מגיעים לקו הסיום?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
בסיום הדיון קבעה השופטת כי חדירת הנמלים מהווה תאונה המכוסה בפוליסה, ופסקה כי על חברת הביטוח לשלם לנהג את מלוא סכום הנזק שדרשה התביעה. כמו כן, היא ציינה כי במקרים של עמימות בפרשנות תנאי הפוליסה, יש להעדיף את הפרשנות שמטיבה עם המבוטח, בהתאם לעיקרון "הכלל נגד המנסח".
פסק הדין מעביר מסר חשוב לחברות הביטוח, לגבי החובה שלהן לפרש פוליסות ביטוח באופן המגן על המבוטחים, בייחוד במקרים יוצאי דופן. הוא גם מדגיש את
האחריות של מבוטחים לבדוק את תנאי הפוליסה ולהתעקש על מימוש זכויותיהם במקרים דומים.
במקרה אחר, בית משפט השלום בכפר סבא הכריע באחרונה במקרה שבו מבוטח תבע את חברת הביטוח מנורה אחרי שרכבו נגנב. למרות שהשאיר את המפתחות ברכב, החברה חויבה לשלם לו את מלוא הפיצויים. ההחלטה עוררה עניין, מכיוון שהיא מאתגרת את הדרך שבה חברות הביטוח מתייחסות לתנאים שהן מכתיבות בפוליסות. הסיפור החל כשבעל הרכב נתקע בצד הדרך אחרי שהמנוע כבה. הוא ניסה להתניע ללא הצלחה, הזעיק את המוסכניק, ואפילו פנה לשירותי גרירה. אבל כשהגרר לא הגיע, הנחו אותו להשאיר את המפתחות ברכב במקום מוסתר מעל תא הנהג ולחזור לביתו. בבוקר למחרת, הרכב כבר לא היה שם. אחרי תלונה במשטרה ופנייה למנורה, התברר שהחברה דוחה את התביעה בטענה שהשארת המפתחות היא הפרת תנאי בפוליסה. בעל הרכב לא ויתר ופנה לבית המשפט.
- 1.עושה חשבון 23/01/2025 17:25הגב לתגובה זוכל חברות הביטוח מסרבות לשלם על כל תירוץ הקטן ביותר שהן ממציאות .
הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...
הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.
בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.
העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.
אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים
מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.
עקב מסרון בעייתי - לא תיחשב ידועה בציבור ולא תירש את בן זוגה
בית המשפט לענייני משפחה בקריות דחה את בקשתה של אשה להכיר בה כיורשת של מחצית מעיזבון המנוח שעמו היא חייתה, כל לדבריה, במשך יותר משני עשורים. השופטת גילה ספרא־ברנע קבעה כי התובעת לא הוכיחה כנדרש שניהלה עם המנוח משק בית משותף, ואף ציינה כי נוסח הודעתה
לשכניו במהלך השבעה - "לכל מאן דבעי: תנחמו אותי" - מעיד על תכנון משפטי מוקדם
הדרמה המשפטית שהתגלגלה באולם בית המשפט לענייני משפחה בקריות נולדה מתוך סיפור חיים שנראה במבט ראשון כקשר ארוך ואמיץ בין גבר ואשה שחיו ביחד במשך עשרות שנים. אלא שבמותו של האיש, והמאבק על הירושה שהותיר אחריו, התפוגגה התמונה האידילית, ובמקומה נחשף סיפור אחר לגמרי - כזה שמעלה שאלות קשות על מהותה של זוגיות ללא נישואים ועל הגבול הדק שבין חיבה, נוחות והרגל, לבין שותפות אמיתית של חיים ומשק בית.
האשה, גרושה ואם לבת, טענה כי חייתה עם המנוח מ-1999 ועד למותו באוגוסט 2022. לדבריה, הם ניהלו יחד חיי משפחה מלאים - גרו באותה הדירה, גידלו יחד את ילדיהם, יצאו לחופשות בארץ ובחו"ל, ושיתפו פעולה בכל ענייני היום־יום. מנגד, שני בניו של המנוח, שהתנגדו בתוקף לבקשתה, טענו כי מדובר בתמונה שקרית. לדבריהם, מערכת היחסים לא היתה שותפות של חיים אלא קשר חלקי ולא מחייב, וכי אמם של הנתבעים היא זו שנשארה קרובה למנוח ושהתה לצדו גם בתקופות שבהן התובעת טענה כי גרה עמו.
המאבק המשפטי התפתח כששלושה ימים בלבד לאחר פטירתו של המנוח, הגישה האשה בקשה לצו ירושה, ובה ביקשה להכיר בה כבת זוגו הידועה בציבור - ולפיכך כזכאית למחצית מעיזבונו. השופטת גילה ספרא־ברנע מתארת כי כבר אז עוררה התנהלותה תמיהה: הבקשה הוגשה בזריזות יוצאת דופן, מבלי שצורפו אליה ילדיו של המנוח או שנשלח אליהם העתק, והם גילו עליה רק בחלוף כחודש.
אספה מסמכים וחפצים במהלך השבעה
לדברי הבנים, התובעת לא רק פעלה משפטית בזמן השבעה, אלא אף הגיעה לבית המנוח ביום הראשון והשני לאחר מותו, אספה מסמכים וחפצים, ובתה צילמה אותם. בעקבות כך, פרצה מריבה חריפה בין הצדדים, שבסיומה עזבו האשה ובתה את הבית ולא שבו לשבת שם את יתר ימי האבל.
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט שמע שורה ארוכה של עדים: עשרות תצהירים, עדויות שכנים, מכרים ובני משפחה. השופטת קבעה כי אף שהתובעת הצליחה להראות שהיתה בקשר משפחתי קרוב עם המנוח ואף התקיימו ביניהם חיי זוגיות כלשהם, היא לא הצליחה להוכיח את המרכיב המכריע הנדרש בחוק הירושה - ניהול משק בית משותף. בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה, "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה", עשויים להיחשב כמי שהמוריש "ציווה להם" חלק בעיזבונו, כאילו היו נשואים. הפסיקה קבעה לאורך השנים כי התנאים לסטטוס הזה הם מצטברים. יש להראות חיי משפחה ומשק בית משותף. בעוד חיבה, אינטימיות ואהבה עשויים להעיד על חיי משפחה, הרי שניהול משק בית משותף נבחן לפי סממנים כלכליים ושיתופיים - חשבון בנק משותף, רכוש משותף, נשיאה בהוצאות וכדומה.
