נמלים חדרו למחשב של הרכב - האם הביטוח מכסה?
נהג בעל רכב היברידי, שמבוטח בביטוח חקלאי, גילה במוסך שתקלה הרכבו נובעת מנמלים שחדרו למחשב של הסוללה והטילו שם ביצים. חברת הביטוח טענה שמדובר בקלקול מכני-חשמלי ולא תאונה, ולכן אין כיסוי ביטוחי - והאחריות היא על היצרן או היבואן
בית משפט השלום ברחובות, בראשות השופטת קרן וקסלר, דן במקרה נדיר ויוצא דופן שעסק בכיסוי ביטוחי לנזק שנגרם לרכב בשל חדירת נמלים למחשב הסוללה. בפסק דין מפורט, קבעה השופטת כי מדובר באירוע ביטוחי המכוסה בפוליסת הביטוח המקיף, תוך שהיא שמה דגש על פרשנות רחבה של מושג ה"תאונה".
הפרשה החלה כשנהג, בעל רכב היברידי מבוטח בביטוח מקיף בחברת ביטוח חקלאי, הבחין בנורית אזהרה בלוח המחוונים המתריעה על תקלה בסוללת מתח גבוה. בעקבות כך, פנה הנהג למוסך הילוך שישי ביפו, הרשום כמוסך הסדר של חברת הביטוח.
במוסך התברר כי מקור הבעיה הוא חדירת נמלים וביצי נמלים לתוך מחשב הבקרה של הסוללה, מה שגרם לקצר ולנזק בלתי הפיך למחשב ולסוללה עצמה. שמאי שמונה מטעם המבוטח העריך את הנזק הכולל בסכום כולל של 23,599 שקל, לצד הוצאות נוספות כמו שכר טרחת שמאי וייעוץ משפטי. למרות זאת, חברת הביטוח סירבה לשלם את הסכום הנדרש, ובתגובה הגיש הנהג לבית המשפט תביעה בסכום כולל של 30,952 שקל.
הנהג טען כי מדובר באירוע בלתי צפוי שנכנס להגדרה של "תאונה מכל סוג שהוא", כפי שנקבע בפרק א' סעיף 1.2 לפוליסת הביטוח התקנית. הוא הדגיש כי במוסך שבו נבדק הרכב הגיעו למסקנה חד משמעית שהנזק נגרם כתוצאה ישירה מחדירת נמלים, וכי חברת הביטוח עצמה הכירה בנזק ושילמה סכום חלקי בגין החלפת מחשב הבקרה.
מנגד, טענה חברת הביטוח כי האירוע אינו נחשב תאונה בהתאם לתנאי הפוליסה, אלא קלקול מכני-חשמלי שאינו מכוסה. היא הוסיפה כי תהליך האבחון במוסך לא בוצע באופן מקצועי וכי לא הוכח קשר ישיר בין חדירת הנמלים לבין הנזק הנטען. בנוסף, ציינה החברה כי האחריות לנזק כזה חלה על היצרן או היבואן במסגרת אחריות הרכב.
"יש לראות בכך נזק מכל סוג שהוא"
במהלך הדיון, נדרשה השופטת וקסלר לבחון את פרטי המקרה, את תנאי הפוליסה ואת חוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים. בפסק הדין שפורסם, הדגישה השופטת כי, "ההלכה קובעת כי על המבוטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. משעה שנמצא כי הנזק נגרם כתוצאה מחדירת נמלים, יש לראות בכך תאונה מכל סוג שהוא".
עוד הוסיפה השופטת כי גם במקרים שבהם הנזק נגרם באופן הדרגתי, ולא כתוצאה מ"פעולה פתאומית", ניתן להכיר בכך כתאונה. "בתי המשפט הכירו בעבר בנזקים דומים, בהם נגרם נזק בשל נוזל ניקוי שנשפך בתא המטען או תדלוק שגוי", היא ציינה. בנוסף, התייחסה השופטת לעובדה שחברת הביטוח שילמה סכום חלקי על הנזק - מה שמעיד כי הכירה בכך שמדובר באירוע המכוסה בפוליסה. "הדבר שולל את טענת הנתבעת כי לא מדובר באירוע ביטוחי", כתבה.
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
בסיום הדיון קבעה השופטת כי חדירת הנמלים מהווה תאונה המכוסה בפוליסה, ופסקה כי על חברת הביטוח לשלם לנהג את מלוא סכום הנזק שדרשה התביעה. כמו כן, היא ציינה כי במקרים של עמימות בפרשנות תנאי הפוליסה, יש להעדיף את הפרשנות שמטיבה עם המבוטח, בהתאם לעיקרון "הכלל נגד המנסח".
פסק הדין מעביר מסר חשוב לחברות הביטוח, לגבי החובה שלהן לפרש פוליסות ביטוח באופן המגן על המבוטחים, בייחוד במקרים יוצאי דופן. הוא גם מדגיש את
האחריות של מבוטחים לבדוק את תנאי הפוליסה ולהתעקש על מימוש זכויותיהם במקרים דומים.
במקרה אחר, בית משפט השלום בכפר סבא הכריע באחרונה במקרה שבו מבוטח תבע את חברת הביטוח מנורה אחרי שרכבו נגנב. למרות שהשאיר את המפתחות ברכב, החברה חויבה לשלם לו את מלוא הפיצויים. ההחלטה עוררה עניין, מכיוון שהיא מאתגרת את הדרך שבה חברות הביטוח מתייחסות לתנאים שהן מכתיבות בפוליסות. הסיפור החל כשבעל הרכב נתקע בצד הדרך אחרי שהמנוע כבה. הוא ניסה להתניע ללא הצלחה, הזעיק את המוסכניק, ואפילו פנה לשירותי גרירה. אבל כשהגרר לא הגיע, הנחו אותו להשאיר את המפתחות ברכב במקום מוסתר מעל תא הנהג ולחזור לביתו. בבוקר למחרת, הרכב כבר לא היה שם. אחרי תלונה במשטרה ופנייה למנורה, התברר שהחברה דוחה את התביעה בטענה שהשארת המפתחות היא הפרת תנאי בפוליסה. בעל הרכב לא ויתר ופנה לבית המשפט.
- 1.עושה חשבון 23/01/2025 17:25הגב לתגובה זוכל חברות הביטוח מסרבות לשלם על כל תירוץ הקטן ביותר שהן ממציאות .
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.
כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס שבח
נחלה כפרית בשטח של כ-3 דונמים, בית צנוע בן 93 מ"ר, זכויות בנייה לשלוש יחידות דיור נוספות ושתי יחידות אירוח, ובמרכז המחלוקת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח עד התקרה שבחוק, או רק לפטור חלקי? ועדת הערר בנוף הגליל קבעה שהדרך הנכונה לחשב מסים בעסקות
מהסוג הזה עוברת תחילה דרך פיצול פיזי, ורק אחר כך פיצול רעיוני. ההכרעה משליכה גם על מס הרכישה של הקונים, והסתיימה בדחיית הערר כולו
בבוקר אחד לא כל כך מזמן, לאחר חודשים של התדיינות והגשת תצהירים, מסמכים וחוות דעת שמאיות, קיבלה ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בנוף הגליל החלטה ששבה והעלתה אל מרכז הבמה משפטית שאלה שמלווה כמעט כל עסקה של מכירת נחלה: מהו החלק שייחשב דירת מגורים לצורך הפטור ממס שבח, ומהו החלק הנותר, שעליו יחול המס? הסיפור מתחיל בנחלה במושב מגן שאול, נחלה לא גדולה במיוחד, אך כזו הנושאת עמה מטען כלכלי ומשפטי לא מבוטל.
הנחלה משתרעת על 2,994 מ"ר, כשבמרכזה עומד בית מגורים בשטח של 93 מ"ר בלבד. לצד הבית קיימות זכויות בנייה משמעותיות: שלוש יחידות דיור בשטח כולל של 650 מ"ר וכן שתי יחידות אירוח אפשריות. תמורת העסקה נקבעה על 2.7 מיליון שקל - סכום שהמשיב, מנהל מיסוי מקרקעין נצרת, קיבל לבסוף כהצהרה אמתית, לאחר שבתחילה העריך את העסקה בסכום גבוה בהרבה. כך חזר הדיון למסלולו המקורי: לא גובה התמורה, אלא דרך החישוב של מס שבח ומס רכישה בעסקה מורכבת.
כבר בראשית פסק הדין הזכירה השופטת עירית הוד כי בפועל אין מחלוקת על המחיר ששולם. לדבריה, “המשיב קיבל את שווי העסקה המוצהר - 2.7 מיליון שקל... משכך, אין עוד מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשווי הכולל של הנחלה”. מכאן ואילך התמקדו הצדדים במחלוקת אחרת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח על פי סעיף 49ז לחוק, עד תקרת הפטור שנקבעה אז על 2.215 מיליון שקל, או שמא עליה לקבל פטור רק על חלק מהנחלה - החלק הבנוי בלבד.
העוררים, המוכרת והרוכשים, טענו כי כל חלקת המגורים צריכה ליהנות מהפטור המלא. לדבריהם, על המנהל היה לייחס את מלוא שווי דירת המגורים לתקרה, ורק לאחר מכן לחשב את ההפרש. בכתב הערר טענו כי “שווי הבית ללא זכויות בנייה הוא 1.25 מיליון שקל... ובהתאם לתקרת הפטור ובהתחשב בשווי העסקה, שווי יתרת הזכויות החייבות הוא 281 אלף שקל בלבד”. לאור זאת, הם טענו שאין הצדקה לכך שהמנהל העניק פטור רק בגובה של 1.864 מיליון שקל, ולא עד תקרת הפטור.
- האם הסכם ממון מאפשר לבני זוג להחזיק שתי נחלות?
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק חלק אחד יכול ליהנות מפטור ממס שבח
אלא שמנגד עמדת המנהל היתה שונה בתכלית, ונתמכה בפסיקה רחבה של בית המשפט העליון. לטענתו יש לבצע קודם פיצול פיזי של הנחלה - להפריד את החלק הבנוי ואת הקרקע הדרושה להנאתו, ורק לאחר מכן להחיל את הפיצול הרעיוני של סעיף 49ז. בפועל, רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) כבר ערכה פיצול פיזי בקביעה שלה, שלפיה 1.5 דונמים מהנחלה מהווים חלקת מגורים. החלק הזה, שכולל את הבית ואת החצר הצמודה, הוא החלק היחיד שיכול ליהנות מהפטור ממס שבח.
