נמלים חדרו למחשב של הרכב - האם הביטוח מכסה?
נהג בעל רכב היברידי, שמבוטח בביטוח חקלאי, גילה במוסך שתקלה הרכבו נובעת מנמלים שחדרו למחשב של הסוללה והטילו שם ביצים. חברת הביטוח טענה שמדובר בקלקול מכני-חשמלי ולא תאונה, ולכן אין כיסוי ביטוחי - והאחריות היא על היצרן או היבואן
בית משפט השלום ברחובות, בראשות השופטת קרן וקסלר, דן במקרה נדיר ויוצא דופן שעסק בכיסוי ביטוחי לנזק שנגרם לרכב בשל חדירת נמלים למחשב הסוללה. בפסק דין מפורט, קבעה השופטת כי מדובר באירוע ביטוחי המכוסה בפוליסת הביטוח המקיף, תוך שהיא שמה דגש על פרשנות רחבה של מושג ה"תאונה".
הפרשה החלה כשנהג, בעל רכב היברידי מבוטח בביטוח מקיף בחברת ביטוח חקלאי, הבחין בנורית אזהרה בלוח המחוונים המתריעה על תקלה בסוללת מתח גבוה. בעקבות כך, פנה הנהג למוסך הילוך שישי ביפו, הרשום כמוסך הסדר של חברת הביטוח.
במוסך התברר כי מקור הבעיה הוא חדירת נמלים וביצי נמלים לתוך מחשב הבקרה של הסוללה, מה שגרם לקצר ולנזק בלתי הפיך למחשב ולסוללה עצמה. שמאי שמונה מטעם המבוטח העריך את הנזק הכולל בסכום כולל של 23,599 שקל, לצד הוצאות נוספות כמו שכר טרחת שמאי וייעוץ משפטי. למרות זאת, חברת הביטוח סירבה לשלם את הסכום הנדרש, ובתגובה הגיש הנהג לבית המשפט תביעה בסכום כולל של 30,952 שקל.
הנהג טען כי מדובר באירוע בלתי צפוי שנכנס להגדרה של "תאונה מכל סוג שהוא", כפי שנקבע בפרק א' סעיף 1.2 לפוליסת הביטוח התקנית. הוא הדגיש כי במוסך שבו נבדק הרכב הגיעו למסקנה חד משמעית שהנזק נגרם כתוצאה ישירה מחדירת נמלים, וכי חברת הביטוח עצמה הכירה בנזק ושילמה סכום חלקי בגין החלפת מחשב הבקרה.
מנגד, טענה חברת הביטוח כי האירוע אינו נחשב תאונה בהתאם לתנאי הפוליסה, אלא קלקול מכני-חשמלי שאינו מכוסה. היא הוסיפה כי תהליך האבחון במוסך לא בוצע באופן מקצועי וכי לא הוכח קשר ישיר בין חדירת הנמלים לבין הנזק הנטען. בנוסף, ציינה החברה כי האחריות לנזק כזה חלה על היצרן או היבואן במסגרת אחריות הרכב.
"יש לראות בכך נזק מכל סוג שהוא"
במהלך הדיון, נדרשה השופטת וקסלר לבחון את פרטי המקרה, את תנאי הפוליסה ואת חוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים. בפסק הדין שפורסם, הדגישה השופטת כי, "ההלכה קובעת כי על המבוטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. משעה שנמצא כי הנזק נגרם כתוצאה מחדירת נמלים, יש לראות בכך תאונה מכל סוג שהוא".
עוד הוסיפה השופטת כי גם במקרים שבהם הנזק נגרם באופן הדרגתי, ולא כתוצאה מ"פעולה פתאומית", ניתן להכיר בכך כתאונה. "בתי המשפט הכירו בעבר בנזקים דומים, בהם נגרם נזק בשל נוזל ניקוי שנשפך בתא המטען או תדלוק שגוי", היא ציינה. בנוסף, התייחסה השופטת לעובדה שחברת הביטוח שילמה סכום חלקי על הנזק - מה שמעיד כי הכירה בכך שמדובר באירוע המכוסה בפוליסה. "הדבר שולל את טענת הנתבעת כי לא מדובר באירוע ביטוחי", כתבה.
- ההתנגדות נדחתה - פרויקט ההריסה והבנייה בחיפה יצא לדרך
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
בסיום הדיון קבעה השופטת כי חדירת הנמלים מהווה תאונה המכוסה בפוליסה, ופסקה כי על חברת הביטוח לשלם לנהג את מלוא סכום הנזק שדרשה התביעה. כמו כן, היא ציינה כי במקרים של עמימות בפרשנות תנאי הפוליסה, יש להעדיף את הפרשנות שמטיבה עם המבוטח, בהתאם לעיקרון "הכלל נגד המנסח".
פסק הדין מעביר מסר חשוב לחברות הביטוח, לגבי החובה שלהן לפרש פוליסות ביטוח באופן המגן על המבוטחים, בייחוד במקרים יוצאי דופן. הוא גם מדגיש את
האחריות של מבוטחים לבדוק את תנאי הפוליסה ולהתעקש על מימוש זכויותיהם במקרים דומים.
במקרה אחר, בית משפט השלום בכפר סבא הכריע באחרונה במקרה שבו מבוטח תבע את חברת הביטוח מנורה אחרי שרכבו נגנב. למרות שהשאיר את המפתחות ברכב, החברה חויבה לשלם לו את מלוא הפיצויים. ההחלטה עוררה עניין, מכיוון שהיא מאתגרת את הדרך שבה חברות הביטוח מתייחסות לתנאים שהן מכתיבות בפוליסות. הסיפור החל כשבעל הרכב נתקע בצד הדרך אחרי שהמנוע כבה. הוא ניסה להתניע ללא הצלחה, הזעיק את המוסכניק, ואפילו פנה לשירותי גרירה. אבל כשהגרר לא הגיע, הנחו אותו להשאיר את המפתחות ברכב במקום מוסתר מעל תא הנהג ולחזור לביתו. בבוקר למחרת, הרכב כבר לא היה שם. אחרי תלונה במשטרה ופנייה למנורה, התברר שהחברה דוחה את התביעה בטענה שהשארת המפתחות היא הפרת תנאי בפוליסה. בעל הרכב לא ויתר ופנה לבית המשפט.
- 1.עושה חשבון 23/01/2025 17:25הגב לתגובה זוכל חברות הביטוח מסרבות לשלם על כל תירוץ הקטן ביותר שהן ממציאות .
הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית
שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.
הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.
השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.
ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך
הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.
- הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
- איבדה את הדירה בגלל משכנתא שלא יכלה לשלם; האם היא יכולה להיות מעורבת במכירת הדירה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.
חיפה. קרדיט: צלי אהרוןהתנגדות הדיירים נדחתה - פרויקט ההריסה והבנייה בחיפה יוצא לדרך
בית המשפט המנהלי קבע כי החלטת ועדת הערר התקבלה כדין, כי טענות העותרים הועלו באיחור וכי אין עילה להתערבות בשיקול הדעת התכנוני. למרות טענות על עומס, פגיעה באופי האזור וצפיפות חריגה מדי, הותרה הקמת בניין חדש בן שבע קומות וחצי במקום מבנה ישן בן שלוש קומות. פסק
הדין מחזק שוב את מעמדה של תמ"א 38 ואת הצורך בתוספת יחידות דיור בלב הערים
בשדרות הנשיא, אחד הצירים הבולטים והירוקים של הכרמל בחיפה, ניצב מבנה ותיק בן שלוש קומות שבו מתגוררים במשך שנים חסן ומרים חג'יר. השניים לא שיערו כי בקשה של חברה יזמית להריסת המבנה ולהקמת בניין חדש בן שבע קומות וחצי תוביל למאבק משפטי הנמשך קרוב לארבע שנים, יחלוף במוסדות התכנון השונים, יגרור עררים, עתירות, דיונים חוזרים, ובסופו של דבר יסתיים בפסק דין מקיף שבו נדחתה עמדתם כמעט מכל בחינה אפשרית. סגנית נשיאת בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, השופטת תמר נאות פרי, בחנה מחדש את טענותיהם, ופסיכולוגיית ההתנגדויות העירוניות המוכרות - עומס, צל, גובה, פגיעה במרקם, וצפיפות שנדמית גדולה מדי - לא הועילו להם.
העותרים טענו כי מדובר בבנייה מוגזמת לסביבה המאופיינת בבנייה נמוכה, וכי הצפיפות המוצעת, 14 יחידות דיור על חלקה קטנה יחסית, הופכת את התוצאה לבלתי סבירה. בפסק הדין נאמר כי הם טענו לצפיפות של 23 יחידות לדונם, ואילו בדיונים בוועדת הערר דובר על מספר מעט נמוך יותר - כ-21 יחידות לדונם. בעיני העותרים, הצפיפות הזו "אינה עולה בקנה אחד עם האופי התכנוני של האזור". אלא שהטענה הזו לא שכנעה את הגורמים המקצועיים, ואף נדחתה תחילה על ידי הוועדה המקומית, אחר כך על ידי ועדת הערר, ולבסוף גם על ידי בית המשפט. כפי שנכתב בפסק הדין, בא כוח הוועדה המקומית הבהיר כבר בדיון הראשוני כי "מדובר בצפיפות התואמת את המגמה של מוסדות התכנון הארציים של ציפוף הבנייה במרכזי הערים", וכי ציפוף שכזה "הוא מספר סביר מאוד בסטנדרטים של תכנון בשנת 2023".
הסיפור כולו החל ביולי 2021, כשנורה יזמות הכרמל הגישה בקשה להיתר להריסת הבניין הקיים ולהקמת מבנה חדש בן שבע קומות וחצי על פי מסמכי המדיניות העירוניים לתמ"א 38. העותרים, שמתגוררים במבנה הישן, הגישו התנגדות. במקביל, ועדת השימור המליצה לצמצם את מספר הקומות לשבע בלבד, אך ההמלצה הזו לא היתה מחייבת, והוועדה המקומית בחרה לאמץ את עמדתה המקורית - לאשר את מלוא הזכויות המבוקשות בתנאים, לאחר שקבעה כי המגרש אינו כלול במתחמי השימור אלא במתחם ה', שמכונה "כרמל, ציר הרכס".
על ההחלטה הוגשו שני עררים: העותרים מצד אחד והיזמת מצד שני. ועדת הערר, בהחלטתה הראשונה, קיבלה חלקית את שני העררים, קבעה נסיגה של ארבעה מטרים בחזית הקומות העליונות אך הותירה את מספר הקומות על כנו. לאחר מכן הוגשה בקשה לעיון חוזר, ובהמשך התברר כי הוועדה המקומית החילה בטעות את מסמך המדיניות מ-2016 במקום זה מ-2020. בשל כך, החזיר בית המשפט את הדיון בבקשה לוועדת הערר, שנדרשה לבצע בחינה מחודשת. הבחינה הזו הובילה שוב לאותה מסקנה עקרונית: הפרויקט עומד בהוראות מסמך המדיניות המאוחר.
- אנשי העיר השיגה רוב דרוש בפרויקט ריינס בתל אביב; צפי הכנסות: 370 מיליון שקל
- סדקים בתוכנית השימור בתל אביב: הפסיקה שעשויה לשנות את פני העיר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כשהעתירה הנוכחית הוגשה, היא כבר היתה השלב השלישי במסלול: אחרי התנגדות, ערר, עיון חוזר, עתירה קודמת ודיון חוזר. בית המשפט לא התרשם כי קיים פגם משפטי שמצדיק התערבות. בפסק הדין שפורסם, מפורטת התשתית הנורמטיבית המגדירה את היחסים בין ועדות התכנון לבית המשפט, כשנקבע כי ההתערבות בהחלטות מקצועיות של מוסדות תכנון שמורה למקרים חריגים בלבד. כפי שצוטט בפסק הדין, "הלכה מושרשת היא כי בית המשפט אינו 'מתכנן־על'... בבואו לבחון החלטה של מוסד תכנון, על בית המשפט להתמקד בבחינת חוקיות ההחלטה וסבירותה". כלומר העותרים נדרשו להראות פגם מהותי, אך לא הצליחו בכך.
