הפתרון למצוקת הדיור עובר רק דרך השוק החופשי

עו"ד אורי פריש, מנכ"ל משותף ב-CITYR, המתמחה בהשקעות נדל"ן מניב בארה"ב, על הצעדים להוספת והנגשת דיור בר השגה לציבור
אורי פריש | (1)
נושאים בכתבה דיור בר השגה

שר הפנים לשעבר, גדעון סער, חתם בזמנו על צו המאפשר לוועדות תכנון ובנייה מקומיות להפקיע קרקע לטובת הקמת פרויקטים להשכרה במחיר מופחת. על פי הצו, בניית דירות להשכרה על ידי רשות מקומית, חברה עירונית או גוף ממשלתי - בהן שכר הדירה יהיה נמוך ב-20% לפחות ממחיר השוק וצמוד מדד - תוגדר כ"מטרה ציבורית", על פי סעיף 188 לחוק התכנון והבנייה.

יוזמה זו היא צעד בכיוון הנכון ובעלת פוטנציאל משמעותי להוזלת יוקר הדיור בישראל. ברם, על-פי התנאים שאותם קבע המשרד, מי שתהיה אחראית על ההקמה, ההפעלה, הניהול, והאחזקה התקינה של יחידות הדיור - לרבות הרכוש המשותף של אותו הבניין היא דווקא הרשות המקומית, שבמקביל גם תפקח על הוראות הצו והסכם השכירות.

הקמת מרכזי דיור להשכרה היא פתרון אפקטיבי למשבר הדיור שמדינת ישראל חווה בשנים האחרונות, אך פתרון זה אינו צריך להגיע בדמות דיור ציבורי בירוקרטי, כבד ומסורבל. אין זה סוד שהמדינה והרשות המקומית אינן מוכרות לגופים יעילים ותחרותיים, בלשון המעטה, המועדים לפרוטקציוניזם ושחיתות. יותר מסביר, אפוא, כי גורלו של הפרויקט המבורך ייחרץ מראש ויהפוך באופן צפוי למשכנות של אומללות ועליבות.

מנגד, בארצות-הברית מתגוררים כ-35% ממשקי הבית בשכירות, כאשר השיטה הדומיננטית הנהוגה במדינה בתחום הדיור להשכרה מכונה "מולטי פאמילי", תחתיה חוסים כ-18 מיליון משקי בית. לפי שיטה זו, חברה פרטית מחזיקה בבעלות על שכונה קטנה המיועדת להשכרה והרשויות האמריקניות מתערבות ומציבות מגבלות על שכר הדירה והאפשרות לפנות דיירים.

ה"מולטי פאמילי" יוצר כדאיות, מכיוון שהשוכר מקבל יותר ומשלם פחות. התקורה על ההוצאות נמוכה ויש תחרות בין החברות על השירותים שהדייר מקבל. מחיר הדירה במתחם מגורים שכזה נמוך בכ-15% והדייר מקבל בנוסף שירותים כמו חדר כושר, מגרשי ספורט ובריכה.

בכדי להכניס את השיטה לישראל, על המדינה לדחוף כמה שיותר לכניסתן של חברות פרטיות לתחום שוק השכירות, ולא לדחוק אותן לטובת דיור ציבורי ולעודד בירוקרטיה ממשלתית נוספת. ראשית, המדינה חייבת לשחרר קרקע זולה באיזורי ביקוש לצורך בנייה חופשית בשוק הפרטי, כש-20% בלבד יוקצו לדיור בר-השגה. שנית, יש צורך לדאוג להעמדת מכרזים לאותם היזמים שיעמדו בתנאים אלו ולאפשר בניה במחיר מופחת - כפי שנעשה בארה"ב - לתת הטבות במיסוי מקומי בכדי לעודד את היזם ואת השוכרים.

פרט חשוב נוסף, היזם - ולא המדינה או הרשות המקומית - ישמשו לאחר השלמת בניית הדיור בר-ההשגה כחברת הניהול של הנכס והבעלים הפרטיים יספק את שרותי התחזוקה, במקביל לאכלוס וגביה. מראות ההזנחה של הדיור הציבורי שהיה בבעלות חברת "עמידר" (206 אלף יחידות דיור) בישראל, בשנות ה-70' - אשר הביאו לירידה בביקוש לדיור הציבורי - עודם טריים בזיכרון וכך גם סטיגמת העוני והמצוקה שנוצרה לדיור מסוג זה.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

על משרד הפנים להכריע בעד הקמת מתחמי דיור להשכרה דרך השוק החופשי, שבתוספת לצעדים שהועלו כאן, יובילו להגדלה היצע הדיור, וכפועל יוצא מכך, להורדת מחירים בכלל שוק הדיור. הרגולציה שתקבע המדינה בדירות שיוקצו לדיור בר-השגה, תשרת את השוכרים ותדאג שאלו ישלמו מחירי גג בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן בתוספת 1% בשנה לכל היותר. בנוסף, השוכרים ייהנו ממתן שירות מתקדם ומשוכלל של החברה הפרטית, במקום להסתמך על מנגנון בירוקרטי מנופח ולא יעיל.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    ירושלמי 18/11/2014 16:01
    הגב לתגובה זו
    במציאות אין כאן שוק חופשי. אלה מונופול אחד גדול של המדינה במספסרת באדמות. וכלן זה לא רלוונטי
איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

המפלצת האווירית ששברה שיאים עד שהפכה לערמת גרוטאות

אנטונוב An-225 מריה היה המטוס הגדול בעולם עם מוטת כנפיים שאורכה כפעמיים רוחב מגרש כדורגל, שנולד בבריה"מ בשיא המרוץ לחלל מול ארה"ב והפך לסמל של הנדסת תעופה קיצונית, עד שנחרב ביום הפלישה של רוסיה לאוקראינה



עופר הבר |

ב-3 באוגוסט 2020, המטוס הענק בעולם, הגדול ביותר שנבנה אי פעם, אנטונוב 225 המריא ממדינת מיין בארה"ב ונחת אחר הצהריים בנתב"ג. המטוס הביא איתו משאיות צבאיות אמריקאיות מסוג Oshkosh. על המשאיות האלה הורכבו משגרי מערכת כיפת ברזל שנרכשה על ידי צבא ארה"ב בהסכם עם ישראל משנת 2019. מדובר על ציוד כבד וגדול שלא יכול להתאים למטוסים רגילים. המשאיות פורקו במהירות והמטוס המריא חזרה באותו ערב, מה שהפך את משך הביקור לשעות ספורות בלבד.

מאות חובבי תעופה התקבצו סביב נתב"ג לצפות בנחיתה ההיסטורית. רשות שדות התעופה ביצעה התאמות מיוחדות למסלול ולתשתיות, כולל סגירת חלקים משדה התעופה לצופים (מי שלא היה שם יכול להסתפק בצפייה בהמראה אחרת של המטוס כאן).

הם לא הגיעו לשם סתם. האנטונוב An-225 מריה, המכונה "חלום" באוקראינית, היה המטוס הגדול ביותר אי פעם שטס. הוא נבנה בברית המועצות כדי לשאת את מעבורת החלל בוראן והפך לסמל של הנדסה תעופתית קיצונית, עד שנחרב בשנת 2022 במלחמת רוסיה-אוקראינה.

המטוס שנולד מתוכנית החלל הסובייטית

בשנות ה-80 המוקדמות, כשברית המועצות התחרתה בארה"ב בתוכנית החלל, נדרש מטוס שיוכל לשאת את מעבורת הבוראן ששקלה 60 טון ואת רכיבי רקטת ההנעה. יצרנית המטוסים אנטונוב, שכבר פיתחה את המטוס An-124 רוסלאן, הרחיבה אותו. הוספו חלקי גוף ארוכים יותר, כנפיים מוגדלות וזנב כפול כדי להתמודד עם זרימה טורבולנטית ממטענים חיצוניים, והוספה מערכת נחיתה עם 32 גלגלים. הפיתוח החל ב-1984 והסתיים בטיסת הבכורה ב-21 בדצמבר 1988. אין ספק שתהליך הפיתוח והייצור בארבע שנים בלבד היו פאר היצירה ההנדסי הסובייטי-אוקראיני שגם בואינג ואיירבוס לא העזו לבנות.

האנטונוב An-225 מריה היה המטוס הגדול ביותר בעולם מבחינת מידות ומשקל, עם אורך 84 מטר, מוטת כנפיים 88.4 מטר - כפעמיים רוחב מגרש כדורגל, ומשקל המראה מקסימלי 640 טון, כמעט פי 2 ממטוס מטען סטנדרטי.