"אנחנו כבר לא מדינה בחיתוליה, כדאי שניפרד מהאתוס התינוקי - ונלך קדימה"
ביום העצמאות הקרוב נעלה שוב את נס תקומת העם היהודי בארץ ישראל. וביננו... ההישרדות במשך 65 שנה באמת ראויה להיקרא נס. אנחנו נעלה בשירה וריקודים, המון אוכל מבין העשן (הרי אוכל הינו חלק בלתי נפרד מחגיגותיו של העם היהודי), את התקומה מתחתית השואה אל דמוקרטיה, חופש, כלכלה והישרדות. א-ב-ל (וזהו אבל לא פופולרי, כך שכל מי שרוצה זיקוקי דינור מתבקש להפסיק כאן).
אבל
הגיע הזמן להפסיק להחמיא לעצמנו או לבכות על מר גורלנו בעבר. הגיע הזמן ללכת הלאה, להתחיל להתקדם קדימה. הביטוי השגור בפיו של כל ישראלי "אכלו לי, שתו לי" משליך עלינו כמדינה. כאומה. קצת מזכיר לי את ילדיי הקטנים שמשחקים כדורסל ומתלוננים כשלא מסרו להם את הכדור או ביצעו עליהם עבירה.
אז?
חייבים ללכת הלאה, להתבגר, להתאפס על עצמנו. אנחנו כבר לא מדינה בחיתוליה. אנחנו לא תינוקות, וממש לא ילדים. אז אם נתעלה לרגע מעל המנגלים, החגיגות, המחמאות, זיקוקי הדינור ונאומי המסכנות, נראה שמצפה לנו עוד הרבה הרבה עבודה. הבעיה הגדולה ביותר, שעד שלא נלמד להיפרד מהאתוס התינוקי, קשה יהיה לזוז, להתקדם או להתפתח. אז בואו נתחיל כולנו - כי זה מתחיל רק בנו.
שלום - הוא לא מילה בשיר או חלום נצחי
שלום צריך לעשות! השמועות אומרות שזה אפילו אפשרי. שבאמת ניתן להיעשותו. צריך רק לקלף מעלינו כמה דברים, כבוד עצמי, אגו, פגיעות, פרנויה, חוסר ביטחון עצמי ועוד דעות קדומות ונוחות. הרבה יותר קל להאשים מאשר לקחת אחריות - עכשיו זה המאני טיים. זה הזמן. מעמדה של מדינת ישראל אל מול שכנותיה היום, חזק באופן יחסי מאשר היה אי פעם (אני יודע שמספרים לנו סיפור אחר). צה"ל פתח פערים עצומים אל מול השכנים מבית ומבחוץ (אל תאמינו להפחדות פופוליסטיות). אנחנו מעצמה כלכלית באזור הלא פשוט הזה, ומדורגים לא רע בעולם כולו (כן כן). אז זה כנראה הזמן להתחיל להבין ששלום עושים כל עוד אתה חזק.
כולנו כבר מבינים פחות או יותר איך יראה הסכם. אם רק נהיה אמיצים, כנים, אמיתיים, ישירים ולא מתנשאים אל מול השכנים שלנו אפשר לגמור עניין. הרי בסוף של דבר, אפילו אם נמסמס את ההסכם עוד עשור או שניים, נגיע בדיוק לאותו מקום.
המצב לא טוב - פערים חברתיים הולכים וגדלים, העם מפולג למגזרים, אזורי מגורים, חינוך, תרבות. כאילו המדינה עסקה בהכל חוץ מאשר בעצמה. ללא קווים ערכיים חברתיים, שיתוף ואחדות, תרבות וחינוך בסיסיים, סובלנות. לאן אנו הולכים? לאן אנו מובלים?
כלכלה
הבסיס עדיין איתן, אך לאט לאט אנחנו נוגסים בו. המדינה כיום חייבת תוכנית כלכלית ארוכת טווח של לפחות שני עשורים. זהו הבסיס ממנו צריך להתחיל. במקום להתעסק בשטויות כל היום (תקציב שנתי או דו שנתי), עוד הצעות חוק פופוליסטיות שנזרקות לאוויר או למרחב הווירטואלי כל שעה עגולה. חייבים לבנות חזון כלכלי ארוך טווח. לכלכלה חוקים משלה, וכיום ניתן לפעול בשני נתיבים שונים.
האחד, כיבוי שרפות (חוזקה לאומית שהפכה לחולשה אסטרטגית). השני, בניית חזון כלכלי ארוך טווח, כזה שיפתור בעיות כלכליות לאומיות בטווח זמן סביר. אי אפשר לפתור באמת בעיות כלכליות בשנה, שנתיים ואפילו לא בחמש שנים. אפשר לנסות ואפילו להצליח למכור לנו הבטחות וסיפורים. אבל זה הכל אחיזת עיניים, ואנחנו ממשיכים להתדרדר לתהום.
שוק הדיור
שוק הדיור נראה כמו שהוא נראה אך ורק כי המדינה לא עסקה בתכנון זה כשני עשורים. הבעיה כרוכה ביצירת תוכנית תשתיות לאומיות, להגיע מנתניה לתל אביב בבוקר לוקח כמעט שעתיים, מרחק אפסי בזמן לא הגיוני. כשאין תשתית כבישים ראויה, כשאין רכבת קלה בכל גוש דן ואפילו לא הזכרתי רכבת תחתית. כאשר אין התייחסות למגורי זוגות צעירים, כאשר מבנה המס מעודד עליית מחירי דירות ושמנהל הקרקעות ממקסם רווח (מס) - שום שינוי אמיתי לא יהיה.
פערים חברתיים
כשהמדינה מתנהלת סביב עיר אחת או שתיים (ראו עניין התשתיות), כשהמדינה תומכת בארבע מערכות חינוך שונות ומשונות, כשאין באמת חיבור עסקי ותרבותי של רוב עריי ישראל למרכז ההוויה הכלכלי - נוצרים פערים חברתיים. פערים שנוצרים כל יום מחדש והותיקים מבינהם הולכים ומעמיקים. גם כאן אין פתרונות קצרי טווח. מילים יפות והצהרות פופוליסטיות לא יפתרו כלום - זאת החובה שלנו לדאוג יחדיו שיושקעו וייצרו תשתיות לאומיות מתאימות. יש לנו, לכולנו, את החובה לבנות תמריצים, להשקיע במשאבים באותם המקומות שנשכחו ונזנחו על ידי המדינה במשך שנים רבות.
עכשיו יש מכם שיגיד, "נו באמת. מאיפה הכסף??"לי זה לא יקרה לעולם" ועוד ועוד.. אסכם כאן ואגיד שזה אפשרי, ואפילו לא קשה. עשינו דברים קשים יותר. כל מה שאנחנו צריכים בשביל ההתחלה הוא להתחיל לבנות את החזון המתאים, לברור ולבחור את סדרי העדיפות הנכונים ובעיקר להפסיק להיאחז במקומות קלים, פופוליסטים וריקים ממהות.
חג שמח ובתקווה שבשנה ה-66 - התשתיות שלנו לחיים טובים יותר לילדים שלנו כבר יתחילו להיבנות.
- 4.מייק 17/04/2013 11:42הגב לתגובה זוואיכות חיים בקרשים
- אחד 19/04/2013 17:33הגב לתגובה זובלעדיו האוכלוסייה תזדקן ואז לא יהיה דור צעיר שיחזיק את המדינה. ראה את אירופה שבא לא מביאים כמעט ילדים. בנוסף תוסיף לזה שאם לא נעודד ילודה אז הערבים יתרבו ונוכל לומר שלום למדינה היהודית.
- 3.הישראלים סינדלו את עצמם עם ממשלת ימין קיצוני (ל"ת)ויאיר אחד לקישוט 17/04/2013 09:29הגב לתגובה זו
- 2.יוסי 16/04/2013 18:45הגב לתגובה זובכל בית שני מכוניות שני פלזמות שני מחשבים שני חופשות בשנה וחנויות מפוצצות וכל ילד עם אייפון אבל העיקר להתלונן ולבכות למה לשכן יש יותר
- 1.פ.א. 16/04/2013 17:49הגב לתגובה זומסכים עם כל מילה ומילה במאמר. כה לחי.
- איפה הכיפה שלך כשאתה מדבר מעם היהודי כל כך נלהב (ל"ת)משה 16/04/2013 18:08הגב לתגובה זו
צילום: UMA media, Pexelsשלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה
הייניקס, סמסונג ומיקרון, יצרניות זיכרונות ה-HBM4 שצפויים להיות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, חשובות מאוד למלכת השבבים שחייבת לשמור על מעמדה בעוד מתחרותיה נושפות בעורפה
זיכרונות HBM4, דור חדש של זיכרונות בעלי רוחב פס גבוה, שצפוי להוות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, הם הגביע הקדוש של שוק השבבים כיום. אנבידיה, כמלכת שוק השבבים שנאלצת כל העת להשקיע מאמצים בשמירה על מעמדה מול מתחרות כמו AMD וברודקום, זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.
ה-HBM4 הוא השלב או הגרסה הרביעית בסדרת זיכרונות HBM, אחרי HBM1,HBM2 ו-HBM3 (כולל השדרוג HBM3E). כל דור מתאפיין בשיפורים משמעותיים בביצועים, ברוחב הפס של הזיכרון, בצריכת החשמל, וביכולת הצפיפות של הזיכרון, כך ש-HBM4 הוא הדור הכי מתקדם ומעודכן מבין סדרת HBM שבלעדיו אנבידיה לא תוכל להאיץ ביצועים במעבדיה.
אנבידיה צריכה את כרטיס הזיכרון HBM4 בעיקר כדי לתמוך בעיבוד נתונים מהיר ויעיל במערכות שלה, במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית ,AI למידת מכונה ומחשוב ביצועים גבוהים. זיכרון HBM4 מציע רוחב פס גבוה במיוחד ותצרוכת חשמל נמוכה משמעותית ביחס לזיכרון DDR4 וצפיפות זיכרון גבוהה המאפשרת לשלב זיכרון רב במקום קטן. זה מאפשר לאנבידיה להאיץ ביצועים במעבדים ובמעבדי גרפיקה שלה, תוך הפחתת צריכת הכוח ושיפור יעילות העבודה מול כמויות עצומות של נתונים במקביל.
פיתוח HBM4 - מי השחקניות העיקריות?
יצרניות ה-HBM4 המובילות כיום אינן כולן דרום-קוריאניות, אך מרביתן מרוכזות בדרום קוריאה. החברות המרכזיות הן:
- אנבידיה מפתחת מחשב על מבוסס AI עם חברת התרופות אלי לילי
- המסחר ננעל במגמה מעורבת; ג'יי פרוג טסה 27%, טסלה ירדה 3.5%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
SK Hynix: דרום-קוריאנית, מובילה בפיתוח ובייצור המוני של HBM4, עם שיפורים משמעותיים ברוחב הפס ויעילות אנרגטית. נחשבת ליצרנית הגדולה בתחום זה כרגע ומבוססת טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית
מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל
טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.
אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה
מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.
אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל
הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו
עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.
מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש
ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן
הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם,
הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב
ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר
את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.
- ממשל טראמפ ישיק מכרז ענק לקידוחי נפט וגז במפרץ מקסיקו
- הבנקים מתעשרים, ולעזאזל משבר האקלים; הגדילו מימון לקידוחי נפט
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים
הקרובים).
נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25%
מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה
העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.
