מעשה אבות סימן לבנים?

1. שושלת חמינאי

קשה מאוד לדעת כיצד נבחר מוג'תבא חמינאי למנהיג העליון של אירן במקומו של אביו, עלי חמינאי. יש פרסומים על כך שחמינאי האב התנגד למינוי בנו, אם משום שסבר שאינו מתאים, אם משום שהוא הומוסקסואל, אם משום שלא רצה ליצור שושלת כמו זו של משפחת פהלאווי שהפילה המהפכה. מדברים על צוואה שבה יצא נגד מינוי הבן, ועל רשימת יורשים אפשריים שהותיר אחריו (הוא היה חולה סרטן בן 86) ושבה לא נכלל מוג'תבא. בהינתן האופי הרודני והרצחני של המשטר, הסודיות האופפת את התהליך, בעלי האינטרסים הרבים ונסיבות המלחמה - לא ניתן לוודא דיווחים אלה.

עם זאת, עצם האירוע (בהנחה שמוג'תבא בחיים, מתפקד מבחינה גופנית ובאמת שולט מבחינה מעשית) מפנה את תשומת הלב לשושלות משפחתיות בכלל. הללו מרובות, אפילו בעידן הדמוקרטי והקפיטליסטי של המאות ה-20 וה-21, ויש להן השפעה מרובה גם במקומות בהם הן אמורות להיות סמליות בלבד. ובכל המקרים מתעוררת אותה סוגייה: כאשר האב מוצלח, מי לידנו יתקע שבנו יהיה דומה לו; וכאשר האב כושל, מי מבטיח שבנו יהיה טוב יותר.

2. המחוסלים

לפני כן צריך לדבר על הכדאיות של חיסולים. עלי חמינאי, יחיא סינוואר, חסן נסראללה, אוסמה בן-לאדן ועוד רבים ורעים - כולם בני מוות. אין בכך כל ספק. מדובר ברוצחי המונים, פושעי מלחמה, חסרי מצפון וכל תיאור שלילי אחר שנגיד עליהם. מבחינה תיאורטית צריך להעמידם לדין, כמו את ראשי המשטר הנאצי, אבל זה בלתי אפשרי מבחינה מעשית, והסכנה שהללו מציבים לחייהם של מיליונים מצדיקה ואך מחייבת לשולחם לבאר שחת כמה שיותר מהר.

השאלה היא האם צריך לחשוב מראש על מי שעלול לבוא אחריהם. ניסיון בן עשרות שנים מלמד, שאין חלל ריק ושתמיד מישהו יירש את המחוסל. בעולם הטרור והרשע, בניגוד לעולם הטבע, רק לעיתים רחוקות עריפת הראש מחסלת את הגוף. ואז עולה שאלת הכדאיות.

מפקדי הצבא הבריטי התנגדו למבצע "פוקסלי" לחיסולו של אדולף היטלר, בנימוק שהיטלר חי - על שגיונותיו ומשגיו - עדיף לבעלות הברית מאשר יורש שינהל את המלחמה בצורה הגיונית יותר. ההיסטוריון הדגול איאן קרשו משער, שחיסולו היה הופך אותו לקדוש מעונה ומעצים את ההתנגדות הגרמנית. נסראללה ירש את עבאס מוסאווי והוא שהפך את חיזבאללה לצבא הטרור שאנו מכירים. מצד שני, אל-קאעידה של איימן א-זוואהירי וסייף אל-עדל אינו זה של בן-לאדן. ואילו באיראן, ייתכן שנקבל אייתוללה בן 56 קיצוני וחדור תאוות נקם במקומו של אייתוללה בן 86 שימיו ממילא היו ספורים ואשר הופך לקדוש מעונה ב"מיטב" המסורת השיעית. כך שלעיתים צדק לחוד וכדאיות לחוד.

• "משבר של התאמה" - מה קורה בשווקים ומה צריכים המשקיעים ללמוד מההיסטוריה?
• הכורדים בין סיוע להתקוממות באיראן והשאיפה לעצמאות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• כך עובדים הטילים המתקדמים של איראן: חורמשהר ופתאח שמאתגרים...

3. מלכים

הסוג הידוע ביותר של שושלות הוא כמובן של מלכים, ואלו מביניהן שנמשכו מאות שנים מספקות את הדוגמא המובהקת לכך שלא תמיד "מעשה אבות סימן לבנים". נתחיל מהעם היהודי: דוד ושלמה היו גדולי המלכים, ואז בא רחבעם שבאשמתו התפלגה הממלכה. את חזקיהו הצדיק ירש מנשה הרשע; אחרי יאשיהו המוצלח בא יהויקים הכושל.

ברברה טוכמן מתארת בספר "אוגוסט 1914" את ניקולאי השני, הצאר הרוסי האחרון: "משטר זה נשלט מלמעלה על ידי מושל שלא היה לו אלא מושג אחד ויחיד על שלטון - לשמור על שלמות המלוכה המוחלטת כפי שהייתה מקובלת בידיו מאביו; ואשר, מחוסר אינטלקט, מרץ או אימון כלשהו למילוי תפקידו, נשען על אנשים שחיבבם אישית, על קפריזה, על עקשנות פשוטה, ויתר המהלכים של אוטוקרט שדעתו קלה.

"אביו, אלכסנדר השלישי, שהחליט בכוונה תחילה לא לחנך את בנו בענייני שלטון עד גיל 30, לא כלכל נכונה את אורך חייו הוא, ולרוע המזל מת כשהיה ניקולאי בן 26. הצאר החדש, שהיה עתה בן 46, לא למד דבר בזמן שחלף מאז, והרושם שעשה, של שלווה גמורה כביכול, לא היה אלא אדישות גמורה; אדישותו של מוח רדוד כל כך, עד שכולו פני השטח".

בית המלוכה הבריטי הוא מקרה חשוב נוסף, למרות שמדובר במונרכיה חוקתית וסמלית. אדוארד השמיני היה סכנה של ממש בשל אהדתו לנאצים, והממשלה כנראה השתמשה ברצונו לשאת את ויליס סימפסון כדרך לסלקו מן הכתר; במלחמת העולם השנייה הוא נהג בצורה כה בוגדנית, עד שצ'רצ'יל נאלץ להגלותו לתפקיד מושל איי בהאמה. ואילו בימינו, שערוריית אנדרו וג'פרי אפשטיין עלולה להציב איום קיומי על בית המלוכה - למרות שיש בו אישים ראויים ואהודים כמו המלך צ'רלס, הנסיכים ויליאם וקייט והנסיך אדוארד.

4. המסורת היהודית

היהדות התמודדה עם שאלות ירושה במישור ההלכתי. האם בנו של רב אמור לרשת אותו? לכאורה, התשובה פשוטה: לא, ודאי שלא באופן אוטומטי. יתכבד הבן ויעמוד לבחירה, ואם הוא ראוי - ייבחר בזכות עצמו. אבל בפועל, התגבשה מסורת של ירושה, ואולי צריך לראותה על רקע החיים בגלות והרצון לבסס מנהיגות רצופה בתנאים קשים.

היו מקרים רבים בהם הבנים אכן היו ראויים. כך הייתה משפחת שרייבר, צאצאיו של ר' משה, החת"ם סופר; כך בא ר' יצחק מוולוז'ין אחרי ר' חיים מוולוז'ין, ולצידם קמה שושלת בריסק-סולובייצ'יק הקיימת עד היום; אחרי הרב אברהם יצחק הכהן קוק בא הרב צבי יהודה; ואחרי הרב אברהם שפירא (הרב הראשי וראש ישיבת מרכז הרב) - הרב יעקב שפירא. ואלו רק דוגמאות בודדות. מצד שני, בעולם החסידות נוצר המושג "נכד": צאצא של אדמו"ר שייחוסו הוא מעלתו היחידה ובזכותו הוא מנסה לקבל מעמד ובעיקר פרנסה. שוב אנו רואים, שהגנטיקה אינה ערובה להתאמה.

5. בעולם העסקים

חברות משפחתיות היו במידה רבה אבן היסוד של עולם העסקים, מהסיבה הפשוטה שזה היה אופיין של הראשונות שבהן. משפחת רוטשילד היא המקרה הבולט ביותר והחריג ביותר, עם פעילות רבת תחומים וחוצת יבשות הנמשכת מזה קרוב ל-300 שנה ובהצלחה מרובה. בישראל אנחנו מכירים משפחות שבהן הדור השני ואף השלישי מבסס ומרחיב את העסק שהקים הדור הראשון: שטראוס, לנדסברג, פדרמן, ויזל, פתאל, שמיר.

זו כמובן אינה ערובה להצלחה. לא תמיד הדור הבא, כולו או חלקו, מוצלח ומוכשר ומעוניין; לא תמיד יש מספיק רכוש ותפקידים כדי לחלק לכולם; לא תמיד מאפשרים הרגשות הטבעיים לאתר את הבעיות ולטפל בהם; לא תמיד הנסיבות נותרות אוהדות.

דוגמא מובהקת היא עסקיה של משפחת טראמפ: פרד טראמפ בנה את האימפריה, דונלד טראמפ הרחיב אותה (בעיקר כגאון שיווקי, למרות שורה של קריסות), דונלד טראמפ הבן ירש בעיקר את התכונות הבעייתיות של אביו ואריק טראמפ נתפס כטמבל. נכון לעכשיו הם עושים מיליארדים, כולל תוך ניצול בעייתי ואף מושחת של הנשיאות; איש אינו יכול לומר מה יקרה אחרי שטראמפ יעזוב את הבית הלבן וכאשר ילך לעולמו.

6. ענקים נדירים

אולי הדבר החשוב ביותר לזכור הוא, שצמיחתו של ענק היא המצב יוצא הדופן ולא המצב הרגיל. אביו של הרמב"ם, ר' מימון, היה תלמיד חכם חשוב; בנו, ר' אברהם, היה גם הוא תלמיד חכם ואיש ציבור - אבל שניהם לא היו ר' משה, מגדולי היהודים (והאישים בכלל) בהיסטוריה. כך גם מאות שנים מאוחר יותר בווילנה: ר' אליהו היה מוח-על בכל קנה מידה; אביו, ר' שלמה זלמן, היה רב בליטא ומורו הראשון; אחיו היו רבנים גם הם; בניו לא התפרסמו במיוחד.

הרמן אינשטיין היה הבעלים של מפעל אלקטרוכימי קטן וכושל, ואילו הנס אלברט אינשטיין היה פרופסור ב-UCLA; ביניהם הפריד אלברט אינשטיין. אביו של וולפגנג אמדאוס מוצרט היה ליאופולד מוצרט, מוזיקאי מוכשר; על בנו, קיריל, לא ידוע דבר. מארי ופייר קירי זכו בפרס נובל לפיזיקה, מארי זכתה גם בפרס נובל לכימיה; בתם וחתנם, אירן ופרדריק ז'וליו-קירי, זכו בפרס נובל לכימיה; הנכדים הלנה ופייר קירי גם הם מדענים ידועים. אבל זהו מקרה חריג ביותר. ככלל, כשם שאביו של ענק לא היה כזה, כך גם אין לצפות שבנו יהיה כזה.