נכון להיום, ישנן 4 חברות גדולות בעולם לראיית חשבון ושירותים פיננסיים - EY, PwC, KPMG ודלויט – ועוד אחת, BDO שבמקום החמישי. בישראל, ארנסט אנד יאנג הם השולטים בשוק. ארבעת האחרות מאחור, אבל צמודות. הכינוי שלהן זכו ארבעת הגדולות הן, איך לא, ה-Big Four – כלומר ארבע הגדולות. והן באמת גדולות, יש כאלה שיאמרו "יותר מדי גדולות". כמו במקרה של ענקיות הטק, זה אומר שיותר ויותר עיניים רגולטוריות נמשכות לכיוונן.

הנתונים היבשים מספרים את הסיפור כולו. הביג 4 אחראיות על כ-80% מהביקורות הפיננסיות של חברות בוול סטריט ו-90% ממדד הפוטסי 350 הבריטי. אבל אם בעבר החברות האלה ביצעו רק ביקורת חשבונאית חיצונית לחברות, בעשורים האחרונים הן צמחו לתחומים רבים, בהם מגוון סוגי שירותי ייעוץ פיננסי והמלצות יישומיות לחברות בינ"ל.

בסוף השבוע האחרון 4 הגדולות הגישו לרגולטור הבריטי דוח שקובע באיזה תחום הן מעוניינות להתמקד כליבה עסקית באי הבריטי. מדובר בתהליך ארוך, שסביר להניח שעוד יידחה, אבל פרלמנטרים בריטים קבעו יעד של 2024 ליישום המתווה שאליו יסכימו החברות. עם זאת, 4 הגדולות לבדן הכניסו ביחד 155 מיליארד דולר ב-2019, לא יוותרו כל כך מהר על הפרות החולבות שלהן – לכן המאבק צפוי להתארך.

באופן פרדוקסלי, לפי נתונים של מכון ARL, בדיוק באותו השבוע שבו החלו מעשית בשאלת זהותן העסקית של 4 הגדולות בבריטניה, BDO הפכה לחברה עם הכי הרבה לקוחות באי, עם 310 לקוחות, כ-1% יותר מ-PWC. עם זאת, מדובר בחברות בינוניות, כשלחברה אין אף לקוח בפוטסי 100 ורק 17 חברות מיד-קאפ בפוטסי 250. הגודל, במקרה הזה, לא קובע.

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האם הפירוק הזה יכול להגיע לישראל? גורם בכיר באחד מהביג 4, ניסה להוריד מחשיבות המהלך הבריטי. "לפני עשור כבר ניסו לעשות משהו דומה בארה"ב, אבל זה לא הצליח", אמר הגורם. "נראה שעל פניו, המהלך לא צפוי לשנות סדרי עולם. זה סוג של השלמת פערים שעושים כרגע בבריטניה לארה"ב", הוסיף.

הכוח של הביג 4 הוא לא פרופורציונלי

למרות שבישראל EY היא השחקנית הגדולה, בעולם המצב קצת יותר מאוזן, כשהחברות נותנות מגוון רחב של שירותים, בהם שירותיי ייעוץ, מס ושירותים נוספים. הגדולה מכולן היא דלויט, שהכניסה ב-2019 למעלה מ-46 מיליארד דולר.

לפי אתר סטטיסטה, מחלקת הביקורת של דלויט הכנסיה 15.5 מיליארד דולר ב-2019, חטיבת הייעוץ הכניסה 18.7 מיליארד, חטיבת המס הכניסה 8.3 מיליארד ועוד 3.8 מיליארד הגיעו מערוצים אחרים. אגב, זו עלייה של למעלה מ-25% בהכנסות ביחס ל-2016, אז הכניסה החברה קרוב ל-37 מיליארד דולר.

• נבאן בדרך לוול סטריט. חברת הנסיעות הישראלית-אמריקאית מכוונת לשווי של מעל 9 מיליארד דולר
• טראמפ הופך את ההגירה לאמריקה לעניין של כסף גדול: ויזה ב-100 אלף דולר, תושבות במיליון
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• המניה שתזנק מחר ב-5% למרות דילול המשקיעים

הבאה בתור זו PwC, שהכניסה אשתקד למעלה מ-42 מיליארד דולר, אחריה ארנסט אנד יאנג (EY) עם למעלה מ-36 מיליארד דולר ו"אחרונה" היא KPGM, שהכניסה קצת פחות מ-30 מיליארד דולר. ההכנסות המצרפיות של הביג 4 עמדו על קצת פחות מ-155 מיליארד דולר ב-2019, כשב-2016 הן הכניסו למעלה מ-127 מיליארד דולר. כלומר עלייה של 17.7% בהכנסות לכל החברות במצטבר ב-4 שנים. בקיצור, סכומים היסטריים וזו כנראה בדיוק הבעיה.

הביקורת נגד הגדולות מוצדקת

כבר לפני 4 שנים, האיחוד האירופי ניסה להגביל את כוחן של הביג 4. זה לא כל כך עבד. עכשיו, למשרד האוצר הבריטי, המבקר את המבקרות איך שאומרים, נמאס. פרשת וויירקארד, ש-EY הייתה אחראית על ביקורת הספרים, העלתה לא מעט שאלות לגבי העובדה שהחברה לא שמה לב במשך שנים למשחקים החשבונאיים שהובילו לקריסה. באנגליה אומרים כי אין קשר לוויירקארד, אבל זה כנראה היה הקש ששבר.

לאורך השנים, החברות הללו נתונות ללא מעט ביקורת, על כך שהן לא מתריעות בזמן בפני תרמיות חשבונאיות, לעיתים בשל חוסר תשומת לב ולעיתים בשל אינטרסים אחרים. אבל מה ששבר את גב הגמל, לפחות הפעם, היה פרשת וויירקארד (WireCard), שבה בכיריה של חברת האשראי הגרמנית חשודים במעילה של 3.2 מיליארד אירו.

הפרשה, שמגיעה עמוק גם לתוך הפוליטיקה הגרמנית, נחשבת כנראה למעילה הגדולה ביותר בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה. רק כדי להבין את ההיקף, וויירקארד החליפה ב-2018 את קומרצבנק (CBK.DE), הבנק הרביעי בגודלו בגרמניה במדד ה-DAX היוקרתי של 30 החברות הגדולות במדינה. אחרי פיצוץ הפרשה, שווי שוק החברה שעמד על 13 מיליארד אירו, נמחק ברגע לשווי 0.

גם פרשת המעילה הגדולה בהיסטוריה, בה ענקית האנרגיה אנרון פשטה את הרגל לאחר משחקים חשבונאיים שהביאו לחובות של עשרות מיליארדים על חשבון המשקיעים ובעלי העניין בחברה. חברת ארתור אנדרסון, שהייתה אחת מהביג 5 דאז, פשטה רגל לאחר שלקחה חלק יזום בפרשת המעילה הענקית, שהפכה חברה בשווי של 64 מיליארד דולר לשווי 0 כמעט בן לילה.

בקיצור, לעיתים חברות החשבונאות לוקחות חלק פעיל בפעילות שגובלת בפעילות לא חוקית ולפעמים הן ממש חלק מהפעילות הזו. לעיתים רבות זה בשל בצע כסף ולעיתים מחשש לאובדן לקוחות שילכו למקום שכן יעזור להם לבצע את הטריקים החשבונאיים. שבשלב מסוים הופכים להיות לא לגיטימים. החשבונאות - למרות התדמית האפורה - היא תחום יצירתי מאוד ורואי החשבון, בין השאר, עוזרים ללקוחות שלהם להציג את הנתונים שאליהם הם מכוונים. החשבונאות גמישה במקומות מסוימים, אך הבעיה שבמקרים רבים עוברם את הגבול המותר. כשסכומי כסף גדולים כל כך מעורבים, הפיתוי מאוד גדול.  

אגב, מספיק להסתכל על הביקורות שהביג 4 עושים לבנקים ולגופים פיננסיים ציבוריים נוספים, כדי לראות איך מנסים לנפח שוויים ולטשטש הפסדים בטריקים חשבונאיים. רוצה לומר שגם שם מבינים לעומק את השפעת הביקורת החיצונית על מניות החברות המבוקרות ועושים לא מעט כדי לסייע להם להגדיל את שווי המניה – בעיקר בכך שהביקורת אינה איכותית בכוונה. זה גם סוג של שירות והוא שווה המון כסף.

ראיית החשבון בארץ נכחדת

עד כמה התחרות קשה. במשך עשרות שנים, החברות שומרות בכוונה את המספרים המדויקים של כמה עובדים יש בחברה קרוב לחזה. מה שהם מפרסמים זה את מספר הרואי החשבון בכל חברה וזהו. פרט לכך, לוט בערפל. למה? כדי שאף אחד, אף אחד, חוץ מההנהלה הבכירה, לא ידע. יש בזה לא מעט יוקרה ואגו.

"מה שקורה בסקטור, זה בדיוק מה שקורה בין 2 משרדי עורכי הדין הגדולים בארץ", אמר גורם בכיר בתעשייה, שאינו נמנה על הביג 4. "אם באחד המשרדים רואים שלמשרד השני יש 5 עובדים יותר לקראת סוף השנה, המשרד השני יביא 6 עובדים לתקופה של כמה חודשים, רק כדי להיות הכי גדול.

"זה בכוונה. המשרדים של הטייר 1, כלומר הגדולים ביותר, רוצים להישאר ולהיתפס כהכי גדולים. למה? כי הדירוג של החברה הוא לא רלוונטי לשוק המקומי, אלא לכסף הגדול שמגיע מחו"ל. בגלל זה הם שומרים את מספר העובדים קרוב לחזה, כשאף אחד לא יודע באמת, אי אפשר לערער והם יכולים להיות הגדולים ביותר. בארץ זה פחות רלוונטי. כולם יודעים ש-EY שולטים בשוק", הוסיף.

כרגע, לא משנה מי הגדולה בארץ, כי המקצוע עצמו בדרך להיעלמות לפחות נאיך הכרנו אותו בעבר. הרבה נוטים להאשים את הדאטה והמחשוב, אבל ניסוי במחשוב שערכה באחרונה רשות התחרות עם משרד גדול, מצא שהמחשוב המתקדם מביא לחיסכון של בין 15 ל-20% בכוח האדם של החברות. "בסוף, מישהו צריך לחתום על הדוחות האלה וזה לא יכול להיות מחשב", אמר גורם המעורב בניסוי.

בכל מקרה, נכון לכרגע, אין גיוסים בכלל בחברות ולאור הקורונה יש גם צמצומים. זה לא רק בארץ, גורמים שנמצאים בקשר עם KPMG בארה"ב, אומרים ששם לא גייסו אף אחד ממארס וגם לא בחברות האחרות.

כשנשאל האם הסקטור בדרך לצמצומים, אמר בכיר בתעשייה כי בדומה לבנקים, מדובר בדלת מסתובבת טכנולוגית. "יהיו פחות רואי חשבון ויותר אנשי מחשוב ייעודיים שיעברו הכשרות", אמר הגורם שהוסיף כי "ברור שתהיה לזה השפעה על רכיב השכר בחברה", הוסיף.

ופה זו נקודה כואבת לאנשי הכספים השולטים בחברות הללו וחושבים יומם ולילה איך למקסם רווחים. עד היום, יש פערים עצומים, של עולם שלישי ממש, בין חברי ההנהלות הבכירים, שלוקחים משכורת של 6 ספרות כל חודש, לבין המתמחים והעובדים הזוטרים האחרים, שמרוויחים שכר נמוך ועובדים שעות לא שעות. הביג 4 אפילו לא מסתירות את פס הייצור, שבו הן "משתמשות וזורקות" בצעירים שאמורים להיות העתיד של המקצוע, אבל מגלים שאין להם מקום בחברות והולכים לחפש עתיד מקצועי בשדות זרים.

וגם אם יש מקום, מהר מאוד הם מגלים שהמשכורת שמקבלים בתמורה להשקעה בתואר הקשה, פשוט אינה כדאית. הסטודנטים הבינו את זה לפני שבכלל הפכו לסטודנטים, מה שאומר שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין עד כמה הסקטור הזה לא מתגמל את עובדיו. זה הביא לשחיקה עצומה במספר רואי החשבון בישראל, כשבכל שנה, כמעט באופן עקבי, כמות הבוגרים במקצוע מצטמצמת.