האיחוד האירופי
צילום: unsplash ALEXANDRE LALLEMAND

האינפלציה בגוש האירו ירדה מתחת ליעד של הבנק המרכזי; הורדת הריבית בפתח?

הירידה החדה במחירי השירותים והאנרגיה מחזקת את הסיכויים להחלטת הפחתת ריבית כבר השבוע, אך איומי סחר עולמיים מטילים צל על התמונה האופטימית

אביחי טדסה | (1)

האינפלציה בגוש האירו ירדה בחודש מאי לרמה של 1.9%, מתחת ליעד הרשמי של 2% של הבנק המרכזי האירופי (ECB), ולראשונה מזה תקופה, גם מתחת לתחזיות הכלכלנים. ההאטה המפתיעה מעניקה רוח גבית לציפיות להפחתת ריבית נוספת כבר השבוע (ביום חמישי), אך מאחורי הנתונים השקטים מסתתרים לחצים גיאו-פוליטיים שעלולים לשנות את הכיוון בשנה הבאה.


הירידה באינפלציה נבעה בעיקר מצניחה במחירי האנרגיה ומהאטה ניכרת במחירי השירותים, שירדו מקצב של 4% באפריל ל-3.2% במאי. גם מדד הליבה שמנטרל את השפעת מחירי המזון והדלק הציג התמתנות, ועמד על 2.3%, לעומת 2.7% בחודש הקודם. בכך נוצרה סביבה מקרו-כלכלית נוחה יחסית להמשך הורדות ריבית, אחרי שבע הפחתות מאז יוני אשתקד.


התחזקות האירו, התייצבות בשוק העבודה, ירידת מחירי האנרגיה והאטה בצמיחה הכלכלית מגבירים את הביטחון של מקבלי ההחלטות בכך שאינפלציית הליבה תמשיך להתכנס מטה. לפי תחזיות של חלק מהאנליסטים, ייתכן שהאינפלציה תישאר מתחת ל-2% למשך רוב שנת 2025, ואף לא תתאושש לרמה הרצויה של ה-ECB לפני 2026.

עם זאת, לא הכול רגוע באופק. במקביל לנתונים המרגיעים, גוברים החששות מהשפעות ארוכות טווח של מגמות עולמיות כמו מלחמות סחר, עליית מכסים, דעיכת הגלובליזציה והתאמות בשרשראות האספקה של תאגידים, מגמות שידחפו את האינפלציה כלפי מעלה. לכך יש להוסיף גם את הירידה המתמשכת בכוח העבודה, הגברת ההשקעות בתחומי ביטחון ואקלים, ומתח גיאו-פוליטי שטרם שכך.


לנוכח הסתירה בין מגמות קצרות טווח לאיומים ארוכי טווח, צופים המשקיעים כי הבנק המרכזי האירופי יאמץ קו זהיר, יפחית את הריבית פעם אחת נוספת בלבד השנה, אולי בסתיו, וימתין להתבהרות תמונת המאקרו. כיום נחשבת הריבית בגוש האירו ל"נייטרלית", לא מרסנת ולא מעודדת את הצמיחה, ולכן רבים סבורים שמוטב יהיה לבדוק את השפעות המדיניות הקיימת, במיוחד מול אי-הוודאות סביב הצעדים הכלכליים הבאים של ממשל ארה"ב.


כלכלני יוליוס בר מציינים: "הבנק המרכזי האירופי צפוי להפחית את הריבית פעם נוספת ב־25 נקודות בסיס ביום חמישי הקרוב, ובכך לעגן את המדיניות המוניטרית בטריטוריה נייטרלית מובהקת. זעזוע הסחר שנגרם על ידי הממשל האמריקאי מצריך הקלה נוספת במדיניות, אך אי־הוודאות בנוגע להשפעות המכסים והחוסן היחסי של כלכלת גוש היורו תומכים בגישה זהירה. הבנק המרכזי האירופי (ECB) צפוי מאוד להפחית את הריבית ב־25 נקודות בסיס בפגישתו ביום חמישי הקרוב, ולהוריד את ריבית הפיקדון לרמה של 2%.

אנו מעריכים שה־ECB ימשיך לדבוק באסטרטגיה של קבלת החלטות מישיבה לישיבה, תוך הסתמכות כבדה על נתונים נכנסים, מבלי להעניק הכוונה כלשהי באשר לנתיב העתידי של המדיניות המוניטרית. לאחר שמונה הפחתות ריבית שבוצעו עד כה, ריבית הפיקדון של הבנק כבר נמצאת באופן מובהק בטווח שמרבית ההערכות מזהות כמדיניות נייטרלית. הפחתות ריבית נוספות מכאן יהיו מוצדקות רק אם תימצא סיבה ברורה למעבר למדיניות מוניטרית מרחיבה.

קיראו עוד ב"גלובל"


הסיכונים לצמיחה הנובעים מזעזוע הסחר שגרמה מדיניות הממשל האמריקאי מהווים סיבה טובה להמשך הפחתות ריבית – כדי לקזז את הסיכון לשלילה בצמיחה ובאינפלציה באמצעות מדיניות מוניטרית רופפת יותר. עם זאת, אופייה הבלתי צפוי של מדיניות הסחר האמריקאית מייצר רמת אי־ודאות גבוהה, ונתונים כלכליים מגוש היורו מצביעים על עמידות ניכרת וזאת למרות אותה אי־ודאות. הדבר תקף גם לאינפלציה: הירידה במחירים טרם התממשה, בין היתר בשל הסחת סחורות מארה"ב (שכעת נתונות למכסים) לעבר אירופה.

סביר להניח שה־ECB ימשיך בזהירות לאחר הפחתת הריבית ביוני, וייתכן אף שיעצור את מהלך ההפחתות בפגישה הבאה ביולי, זאת כדי לגבש ביטחון רב יותר לגבי ההשפעה המפחיתה של זעזוע הסחר על האינפלציה. עדכון תחזיות המאקרו של הבנק המרכזי בנושא האינפלציה צפוי לשפוך אור על מידת הביטחון שהבנק מייחס להשפעה הדיסאינפלציונית של זעזוע הסחר. תחזיות חודש מרץ הצביעו על אינפלציה שנותרת קרובה ל־2% בשנת 2026. כל תיקון משמעותי כלפי מטה עשוי לעודד את ה־ECB לבצע הפחתות נוספות ומשמעותיות בריבית".

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    יעד האינפלציה 1 עד 2% הריבית באירו מהנמוכות בעולם (ל"ת)
    עושה חשבון 03/06/2025 15:44
    הגב לתגובה זו
B2 (X)B2 (X)

10 הצבאות העשירים בעולם ואיפה ממוקם צה"ל?

מדינות העולם מגדילות את ההוצאות הביטחוניות לאור ריבוי המלחמות והמתחים, אז מיהם הצבאות העשירים בעולם - יש הפתעות 

הדס ברטל |

הוצאות הביטחון הן חלק משמעותי מתקציבים של מדינות וזה יילך ויגדל. מדינות נאט"ו יכפילו את תקציבי הביטחון שלהם ב-3-4 שנים, כשבמקביל קיימים חששות מהתלקחויות ועימותים גדלים. אנחנו אחרי סיום מלחמה ממושכת עם הישגים משמעותיים בכל הזירות. צה"ל הוכיח את עצמו במלחמה כשהוא גם הצבא הראשון שהתמודד בהצלחה עם איומי טילים, כטב"מים ורחפנים בהיקף גדול וממספר זירות. אין ספק שהכוח, מעמד והחוזקה של צה"ל מבין צבאות העולם עלה משמעותית, אבל כשבוחנים את החוזק לפי היקף ההשקעה הכספית, ישראל לא בטופ.   

הוצאות הביטחון בישראל מוערכות בכ-45 מיליארד דולר. ישנם דירוגים הממקמים את צה"ל במקום ה-12 ויש אפילו הממקמים אותו במקום 17. כנראה שמבחינת יכולות אנחנו בעשירייה המובילה

המחקרים והבדיקות על היקפי תקציבי הביטחון בעולם מציגים עלייה של 9% בהוצאות הביטחון בשנה שעברה לכ-2.72 טריליון דולר, כשהשנה זה צפוי להגיע ל-3 טריליון דולר. העלייה בתקציבי הביטחון היא התלולה ביותר מאז סוף המלחמה הקרה, ומיוחסת למתח הגובר באירופה, במזרח אסיה, במזרח התיכון ובמקומות נוספים בעולם. הנה עשרת הצבאות העשירים ביותר. 

1 #  ארצות הברית

תקציב ביטחון: 997 מיליארד דולר (2024)
אחוז מהתמ"ג: 3.4%
כוח אדם משוער: כ-2.1 מיליון כולל מילואים (1.33 מיליון פעילים)

ארצות הברית ממשיכה להוביל את העולם וחלק מזה הוא בזכות הצבא החזק שלה. היא משקיעה יותר מכל מדינה אחרת, היא מפתחת יותר מכל מדינה אחרת והיא מתכננת עכשיו "כיפת זהב" - סוג של "כיפת ברזל". שלנו, רק הרבה יותר גדולה-רחבה ועם הרבה יותר כלים. 

אסיסי נשיא מצרים
צילום: מצרים

בדרך למלחמה? המתיחות בין מצרים לאתיופיה בשיא חדש

מצרים רואה בסכר שבונה אתיופיה איום קיומי, כאשר הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית
אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אתיופיה מצרים
המתיחות בין מצרים לאתיופיה מגיעה לשיא חדש, כאשר מצרים שולחת כוחות צבא לסומליה במה שנראה כמהלך להרתעת אתיופיה. המאבק ארוך השנים בין שתי המדינות על השליטה בנהר הנילוס מתעצם, כאשר בניית סכר הרנסנס האתיופי מאיימת על מקור המים החיוני של מצרים. במוקד הסכסוך עומד כאמור סכר הרנסנס, פרויקט ענק שאתיופיה החלה לבנות ב-2011 על הנילוס. הסכר, שעלותו מוערכת ב-4.2 מיליארד דולר, נועד לייצר חשמל ולתמוך בפיתוח הכלכלי של אתיופיה. אולם, מצרים רואה בו איום קיומי, שכן הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית. בנוסף לכך, הנילוס מהווה סמל תרבותי ולאומי עמוק במורשת המצרית והאתגר מתעצם נוכח הגידול הדמוגרפי המהיר של מצרים, עם תוספת של כשני מיליון תושבים מדי שנה, מה שמגביר את הלחץ על משאבי המים המוגבלים של המדינה. המתיחות החריפה לאחרונה עם הסכם שחתמה אתיופיה עם סומלילנד לפיו היא החכירה לאדיס אבבה רצועת חוף באורך 20 ק"מ באזור מפרץ עדן - למשך 50 שנה, מה שמעניק לה גישה אסטרטגית למפרץ עדן. מצרים, בתגובה, שלחה כוחות מיוחדים וציוד צבאי לסומליה, במסגרת הסכם שיתוף פעולה חדש. מהלך זה נתפס כניסיון להרתיע את אתיופיה ולחזק את עמדתה של מצרים באזור. למרות האיומים מצד מצרים בעבר, כולל רמיזות על אפשרות להפציץ את הסכר, נראה כי פתרון צבאי ישיר אינו סביר. המרחק הגיאוגרפי והמגבלות הצבאיות מקשים על מצרים לפעול ישירות נגד הסכר. במקום זאת, מצרים מנסה לגייס תמיכה בינלאומית ולהפעיל לחץ דיפלומטי על אתיופיה. ניסיונות קודמים להגיע להסכם שיאפשר לשתי המדינות ליהנות ממי הנילוס לא צלחו. עם זאת, ההשלכות האפשריות של עימות צבאי והחשיבות האזורית של שתי המדינות מגבירות את הלחץ הבינלאומי למציאת פשרה. בינתיים, המתיחות ממשיכה לעלות, כאשר שתי המדינות מנסות לחזק את עמדותיהן האסטרטגיות באזור.

המשמעויות עבור ישראל

עד כה, ישראל בחרה לנקוט עמדה ניטרלית במשבר בין מצרים לאתיופיה, תוך הבעת תמיכה בפתרון שיטיב עם שני הצדדים. גישה זו נובעת ממספר שיקולים: הרגישות הגבוהה של הסכסוך, היעדר יתרון יחסי בתיווך לעומת גורמים בינלאומיים אחרים, והמגבלות המעשיות ביכולתה של ישראל להציע פתרונות למשבר המים. יתרה מזאת, העמדה הזו תואמת את גישתה של ישראל בסכסוכים אחרים באזור, כמו המחלוקת בין הכנסיות המצרית והאתיופית בירושלים. למרות זאת, ישראל עלולה להיגרר למעורבות בסכסוך בעל כורחה. בעבר, היו דיווחים על בקשות מצריות לישראל להפעיל את השפעתה באתיופיה, וכן שמועות על מעורבות ישראלית בהגנה על הסכר - טענות שהוכחשו רשמית. מעורבות כזו עלולה לפגוע בתדמיתה של ישראל במצרים, שם כבר קיימות תיאוריות קונספירציה על מעורבות ישראלית נגד האינטרסים המצריים. עם זאת, בטווח הארוך, אם וכאשר יושג הסדר בין מצרים לאתיופיה, ישראל עשויה למלא תפקיד חיובי בשיתוף פעולה אזורי. הידע והטכנולוגיה הישראליים בתחומי המים והחקלאות יכולים לתרום משמעותית לפיתוח האזור. הקשרים האסטרטגיים של ישראל עם מצרים בתחום האנרגיה, כמו גם ההתקרבות לסודאן, מספקים בסיס פוטנציאלי לשיתופי פעולה עתידיים.