קניתם מניה לפי מכפיל הרווח? לא בטוח שפגעתם

שמעון מיכאל כהן מסביר איזה "ארגז כלים" צריך לשמש את המשקיע שבוחן לעומק את המצב של החברה לפני רכישת מניותיה
שמעון מיכאל כהן |

משקיעים מתחילים רבים נוטים להסתכל על מכפיל הרווח של חברות בתור הנתון היחיד לפיו קובעים האם חברה היא "זולה" או "יקרה". בדרך כלל נוטים לחשוב כי חברה בעלת מכפיל של 7 מוגדרת כזולה מאוד, ולכן הינה קניה כדאית, וחברה בעלת מכפיל 25 היא יקרה מאוד ולכן יש להימנע מקניית מניה של חברה כזו. בפועל החלטה על קניה על בסיס של מכפיל רווח היא לרוב שגויה, שכן יש לקחת בחשבון מספר פרמטרים נוספים לפני שבוחנים כניסה למניה זו או אחרת.

בהגדרתו, מכפיל רווח הנו יחס פיננסי המחושב על ידי שווי השוק של חברה בבורסה כשהוא מחולק ברווח הנקי של החברה בארבעת הרבעונים האחרונים. ניתן לחשב מכפיל רווח ממוצע לשוק מניות באופן דומה, אם לוקחים את השווי הכולל של המניות ומחלקים ברווח הכולל של כל החברות. בבורסה לני"ע בת"א למשל, מכפיל הרווח הממוצע של מניות המרכיבות את מדד ת"א 100 עומד על 15.5 לרווחי ארבעת הרבעונים האחרונים.

משקיעים נוטים לחשוב שהמספר המתקבל בחישוב המכפיל הנו מספר השנים "להחזר ההשקעה" במניות של חברה. כך למשל אם המכפיל עומד על 15 אז יחלפו 15 שנה עד להחזר ההשקעה. ומכאן מסיקים מרבית המשקיעים שחברה עם מכפיל גבוה יותר פחות כדאית שכן יחלפו יותר שנים עד להחזר ההשקעה. האם סברה זאת נכונה או שגויה? במאמר שלפנינו נסביר מדוע סברה זאת אינה נכונה במרבית המקרים ורוב המשקיעים טועים בבחירת כדאיות ההשקעה בחברה על פי מכפיל רווח נמוך.

לפי המכפיל ניתן להעריך בקירוב את התשואה הממוצעת שתניב השקעה במניה בודדת או למשל בכל מניות ת"א 100 בשנים הבאות. אולם לשם ביצוע ההערכה נדרשת הנחה לגבי הצמיחה הצפויה ברווחי החברות בשנים הבאות. אם נניח באופן שמרני כי החברות לא ישפרו את רווחיהן בשנים הבאות הרי שהתשואה הממוצעת שצפויה להתקבל מהשקעה במדד ת"א 100 תהיה בסביבות 6.5% לשנה בכל אחת מ-15 השנים הקרובות. לפי הנחה שמרנית זאת מדובר בתשואה נמוכה משמעותית בהשוואה לתשואה שהניבה ההשקעה במדד ת"א 100 ב-15 השנים שחלפו. לא די שמדובר בתשואה נמוכה אלא מדובר בתשואה שאינה הולמת את הסיכון הכרוך בהשקעה במניות לעומת אלטרנטיבות השקעה אחרות.

מדוע בכל זאת משקיעים מסתכנים ומשקיעים במניות ברמות מחירים אלה בהיקפי השקעה עצומים של מיליארדי שקל?

התשובה נמצאת בהערכות המשקיעים לגבי הצמיחה הצפויה ברווחי החברות. שכן קיים קשר הדוק בין מכפיל רווח בו נסחרת חברה לבין שיעורי הצמיחה הצפויים ברווח הנקי שלה ומכאן הקשר לתשואה הצפויה להתקבל למשקיע בשנים הבאות. לחילופין ניתן לומר שמספר השנים להחזר ההשקעה מתקצר ככל שרווחי החברה גדלים. לפיכך, ככל שהרווחים צפויים לצמוח בקצבים מהירים יותר כך מוכנים לשלם על מניות מחיר המגלם מכפיל רווח גבוה יותר. יתר על כן, במקרים רבים השקעה במניות עם מכפילי רווח גבוהים יותר עדיפה על השקעה במניות "הזולות" עם מכפילי הרווח הנמוכים.

למשל, מניה של חברה הנסחרת במכפיל רווח של 20 וצפויה לצמוח ב-10% לשנה עדיפה על השקעה במניה הנסחרת במכפיל רווח של 12 ללא צמיחה. מניה של חברה הנסחרת במכפיל רווח של 30 וצפויה לצמוח ב- 20% לשנה עדיפה על השקעה במניה הנסחרת במכפיל רווח של 15 עם צמיחה שנתית של 3%.

מה הוא PEG

הקשר בין מכפיל רווח (PE) לצמיחה (G) מקבל חיזוק נוסף במודל המחשב את היחס בין המכפיל לצמיחה צפויה. מודל זה מתאים לחברות מוטות צמיחה בלבד ונעשה בו שימוש נרחב בחברות טכנולוגיה.

לפי מודל PEG:

• אם היחס המתקבל בין מכפיל לצמיחה שווה 1, אזי החברה מתומחרת במחיר סביר.

• אם היחס גדול מ- 1 אזי החברה יקרה

• אם היחס קטן מ- 1 אזי החברה נחשבת אטרקטיבית וצפויה להניב תשואה עודפת.

לסיכום, ניתן לומר כי התבוננות על מכפיל הרווח לבדו הינה טעות בבחינת כניסה להשקעה בחברה. בחינה של הצמיחה הצפויה כנגד מכפיל הרווח תיתן תמונה נכונה יותר על מצב החברה. כך יוצא שלמרות העליות החזקות בשווקים השונים בשנים האחרונות, מכפיל הרווח כמעט ולא השתנה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אבישי אברהמי וויקס
צילום: אלן צצקין

עובדי Wix הפסידו 400 מיליון דולר; כל עובד איבד 110 אלף דולר

כשהנהלת החברה, אבישי אברהמי, ניר זוהר וליאור שמש, מימשו בעשרות מיליוני דולרים - הם ידעו מה שהם עושים; רוב העובדים "אכלו אותה"

מנדי הניג |
נושאים בכתבה וויקס

מניית וויקס Wix Wix.com -3.98%  התחילה את השנה במחיר של 215 דולר, שווי של 12 מיליארד דולר ועם תקוות גדולות אחרי שזינקה ב-90% בשנה. הנהלת החברה ביטלה את חששות המשקיעים מתחרות מחברות שיאמצו AI כדי להתחרות ביכולת בניית האתרים של וויקס, וטענה שמדובר בפלטפורמה שלא ניתנת להחלפה. האנליסטים החמיאו והמגמה נראתה חיובית. בפועל, זו היתה אחת השנים הגרועות של החברה (בינתיים) כשהמניה נופלת ב-55% מהמחיר בתחילת השנה ל-95 דולר. השווי ירד ל-5.3 מיליארד דולר. 

הנהלה אולי יהירה, אולי מנותקת שלא הבינה את גודל האירוע, ואולי ניסתה להחביא את הבעיה. אנליסטים הלכו שבי אחריה. התעוררות מאוחרת ורכישת סטארטאפ בן כמה חודשים עם 2-3 עובדים במחיר של 80 מיליון דולר סימנה מפנה. רכישת סטארט אפ של AI שיכול לפתוח את הדרך לחברה שתקועה במירוץ ה-AI הוא סימן לכישלון בדרך עד כה. תחליטו - אתמול הייתם בטוחים בכיוון ופתאום אתם בהיסטריה? ובכל זאת, השוק אהב את הרכישה. למרות שזו היתה, בין השורות, הודאה ברורה בטעות ובהתעוררות מאוחרת. עברו כמה חודשים והובן באופן ברור - החברה לא צומחת, הרכישה מוסיפה לה צמיחה חיצונית, אבל הפעילות המסורתית בבעיה. הסיפור האמיתי נחשף. 

כל חברות התוכנה נמצאות בבעיה - יש פוטנציאל תחרות ענק מצד ה-AI. פיתוחי תוכנה שלקח שנים להרים אותם, יכולים להיות מוכנים היום בימים ושבועות. נכון, חברה זה לא רק מוצר התוכנה, זה הרבה מסביב - תפעול, שיווק, לקוחות, אבל המוצר זה העיקר. האלטרנטיבות AI יכולות להוביל להחלפה של מוצרי וויקס ויכולות להביא לתחרות על המחיר. בכל מצב זה הפסד לוויקס, והשוק הפנים שיש בעיה קשה בדוחות האחרונים לפני כשבוע - וויקס התרסקה אבל "הכתובת הייתה על הקיר": איך יכולתם לדעת שהיא במצוקה?



ניר זוהר וליאור שמש, מכרו בזמן
ניר זוהר וליאור שמש, מכרו בזמן - קרדיט: אלן צצקין



המנהלים - אבישי אברהמי, ניר זוהר וליאור שמש מכרו מניות בכמויות גדולות בכל השנה האחרונה. עשו בשכל. אבל תראו מה קרה לעובדים - אלו החזיקו במניות  חסומות (RSUs) שניתנות כחלק מהשכר השוטף והם הפסידו סדר גודל של 400 מיליון דולר. בתחילת השנה הם החזיקו 3.34 מיליון מניות כשכל מניה היתה שווה כאמור 215 דולר. מדובר על ערך של 718 מיליון דולר. כעת זה שווה 318 מיליון דולר.

צבא סין (יוטיוב)צבא סין (יוטיוב)

האי הקטן שעלול להצית מלחמת עולם שלישית; כל התרחישים

בעוד סין מהדקת את החנק וארה"ב משדרת אותות מבלבלים, טייוואן נאבקת על עתידה

רן קידר |

טייוואן, הדמוקרטיה היציבה באסיה ומעצמת השבבים העולמית, ניצבת בעיצומו של משבר גאופוליטי חסר תקדים. הלחץ הסיני מתגבר מיום ליום, בעוד ארצות הברית, השותפה הביטחונית המרכזית – משדרת מסרים סותרים המערערים את היציבות בטאיפיי.

לא רק שבבים: המשמעות האסטרטגית

מיקומה של טייוואן ב"שרשרת האיים הראשונה", המשתרעת מיפן לאינדונזיה, מעניק לה שליטה בגישה לים סין הדרומי. כל עוד היא בידיים ידידותיות למערב, היא מגבילה את חופש התנועה הימי של בייג'ינג. נפילתה לידיים סיניות תשנה לחלוטין את מאזן הכוחות האזורי – זו הסיבה האמיתית למתיחות הגוברת.

שי ג'ינפינג אינו ממהר למלחמה. במקום זאת, הוא מפעיל לחץ רב-שכבתי: תמרונים צבאיים מסביב לאי, ניתוק כבלי תקשורת תת-ימיים, מתקפות סייבר ומסעות דיסאינפורמציה. במקביל, סין בונה יכולת פלישה מלאה – חיל האוויר, הצי והכוחות האמפיביים נערכים לתרחיש אלים, אם הלחצים הרכים ייכשלו.

השנה האחרונה חשפה שינוי מדאיג במדיניות האמריקאית. מצד אחד, וושינגטון אישרה עסקאות נשק במיליארדי דולרים והעמיקה את התיאומים הביטחוניים. מצד שני, הטלת מכסים על סחורות טייוואניות, עיכוב משלוחי נשק שכבר שולמו ודחיית ביקור נשיא טייוואן – כל אלה מעבירים מסר מבלבל.

החשש הגדול בטאיפיי: שטראמפ ישתמש באי כקלף מיקוח במשא ומתן הכלכלי עם סין. הפגישות השקטות בין וושינגטון לבייג'ינג רק מחזקות את החששות.

פילוג פנימי משתק

הבעיות החיצוניות מחמירות בגלל המשבר הפנימי. מפלגת השלטון (DPP) והאופוזיציה (KMT) כמעט אינן משתפות פעולה. כל יוזמה ביטחונית נבלמת, כולל תקציב שאמור להביא את ההוצאה הצבאית ל-5% מהתמ"ג עד 2030 – יעד קריטי לנוכח האיומים.