משקיעים מתחילים רבים נוטים להסתכל על מכפיל הרווח של חברות בתור הנתון היחיד לפיו קובעים האם חברה היא "זולה" או "יקרה". בדרך כלל נוטים לחשוב כי חברה בעלת מכפיל של 7 מוגדרת כזולה מאוד, ולכן הינה קניה כדאית, וחברה בעלת מכפיל 25 היא יקרה מאוד ולכן יש להימנע מקניית מניה של חברה כזו. בפועל החלטה על קניה על בסיס של מכפיל רווח היא לרוב שגויה, שכן יש לקחת בחשבון מספר פרמטרים נוספים לפני שבוחנים כניסה למניה זו או אחרת.

בהגדרתו, מכפיל רווח הנו יחס פיננסי המחושב על ידי שווי השוק של חברה בבורסה כשהוא מחולק ברווח הנקי של החברה בארבעת הרבעונים האחרונים. ניתן לחשב מכפיל רווח ממוצע לשוק מניות באופן דומה, אם לוקחים את השווי הכולל של המניות ומחלקים ברווח הכולל של כל החברות. בבורסה לני"ע בת"א למשל, מכפיל הרווח הממוצע של מניות המרכיבות את מדד ת"א 100 עומד על 15.5 לרווחי ארבעת הרבעונים האחרונים.

משקיעים נוטים לחשוב שהמספר המתקבל בחישוב המכפיל הנו מספר השנים "להחזר ההשקעה" במניות של חברה. כך למשל אם המכפיל עומד על 15 אז יחלפו 15 שנה עד להחזר ההשקעה. ומכאן מסיקים מרבית המשקיעים שחברה עם מכפיל גבוה יותר פחות כדאית שכן יחלפו יותר שנים עד להחזר ההשקעה. האם סברה זאת נכונה או שגויה? במאמר שלפנינו נסביר מדוע סברה זאת אינה נכונה במרבית המקרים ורוב המשקיעים טועים בבחירת כדאיות ההשקעה בחברה על פי מכפיל רווח נמוך.

לפי המכפיל ניתן להעריך בקירוב את התשואה הממוצעת שתניב השקעה במניה בודדת או למשל בכל מניות ת"א 100 בשנים הבאות. אולם לשם ביצוע ההערכה נדרשת הנחה לגבי הצמיחה הצפויה ברווחי החברות בשנים הבאות. אם נניח באופן שמרני כי החברות לא ישפרו את רווחיהן בשנים הבאות הרי שהתשואה הממוצעת שצפויה להתקבל מהשקעה במדד ת"א 100 תהיה בסביבות 6.5% לשנה בכל אחת מ-15 השנים הקרובות. לפי הנחה שמרנית זאת מדובר בתשואה נמוכה משמעותית בהשוואה לתשואה שהניבה ההשקעה במדד ת"א 100 ב-15 השנים שחלפו. לא די שמדובר בתשואה נמוכה אלא מדובר בתשואה שאינה הולמת את הסיכון הכרוך בהשקעה במניות לעומת אלטרנטיבות השקעה אחרות.

מדוע בכל זאת משקיעים מסתכנים ומשקיעים במניות ברמות מחירים אלה בהיקפי השקעה עצומים של מיליארדי שקל?

התשובה נמצאת בהערכות המשקיעים לגבי הצמיחה הצפויה ברווחי החברות. שכן קיים קשר הדוק בין מכפיל רווח בו נסחרת חברה לבין שיעורי הצמיחה הצפויים ברווח הנקי שלה ומכאן הקשר לתשואה הצפויה להתקבל למשקיע בשנים הבאות. לחילופין ניתן לומר שמספר השנים להחזר ההשקעה מתקצר ככל שרווחי החברה גדלים. לפיכך, ככל שהרווחים צפויים לצמוח בקצבים מהירים יותר כך מוכנים לשלם על מניות מחיר המגלם מכפיל רווח גבוה יותר. יתר על כן, במקרים רבים השקעה במניות עם מכפילי רווח גבוהים יותר עדיפה על השקעה במניות "הזולות" עם מכפילי הרווח הנמוכים.

למשל, מניה של חברה הנסחרת במכפיל רווח של 20 וצפויה לצמוח ב-10% לשנה עדיפה על השקעה במניה הנסחרת במכפיל רווח של 12 ללא צמיחה. מניה של חברה הנסחרת במכפיל רווח של 30 וצפויה לצמוח ב- 20% לשנה עדיפה על השקעה במניה הנסחרת במכפיל רווח של 15 עם צמיחה שנתית של 3%.

מה הוא PEG

הקשר בין מכפיל רווח (PE) לצמיחה (G) מקבל חיזוק נוסף במודל המחשב את היחס בין המכפיל לצמיחה צפויה. מודל זה מתאים לחברות מוטות צמיחה בלבד ונעשה בו שימוש נרחב בחברות טכנולוגיה.

לפי מודל PEG:

• אם היחס המתקבל בין מכפיל לצמיחה שווה 1, אזי החברה מתומחרת במחיר סביר.

• אם היחס גדול מ- 1 אזי החברה יקרה

• אם היחס קטן מ- 1 אזי החברה נחשבת אטרקטיבית וצפויה להניב תשואה עודפת.

לסיכום, ניתן לומר כי התבוננות על מכפיל הרווח לבדו הינה טעות בבחינת כניסה להשקעה בחברה. בחינה של הצמיחה הצפויה כנגד מכפיל הרווח תיתן תמונה נכונה יותר על מצב החברה. כך יוצא שלמרות העליות החזקות בשווקים השונים בשנים האחרונות, מכפיל הרווח כמעט ולא השתנה.