עיכוב שחרור כספי פיצויי פיטורים המצויים בחב' ביטוח

סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע כי מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעביד, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם.

למעשה, מעביד שלא עמד בחובת ההודעה לקופת הגמל על שחרור כספי פיצויי הפיטורים לטובת העובד, תוך 15 יום מיום הפיטורים, תחול עליו חובת תשלום פיצויי הלנה בגין כל תקופת האיחור.

יתרה מזאת, גם מעביד שאינו מעביר לקופת הגמל טופס 161 של מס הכנסה, ועל ידי כך מונע מהקופה לשלם לעובד את פיצויי הפיטורים שהצטברו באותה קופה, פועל שלא בתום לב ועל כן יש לחייבו בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים (דב"ע 234-3 מרדכי ברקן נ. טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ).

בע"ב 2746/02 מיימון יוסף נ. עירית באר שבע ואח' (ניתן ביום 22.2.2005 בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע), נדון מקרה של מעסיקה שהוציאה את מכתב השחרור לחברת הביטוח כחודשיים לאחר פיטורי העובד ובנוסף, לא מילאה טופס 161 כנדרש. בית הדין חייב את המעסיקה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים וקבע כי עקב מחדליה ואי יעילותה לא הועברו כספי פיצויי הפיטורים לעובד (יחד עם זאת, בית הדין חייב את המעסיקה בפיצויי הלנה מופחתים מכיוון שלא צמחה לה תועלת מאי שחרור הכספים). בית הדין ציין כי במקרה הנ"ל אין עילה כנגד סוכן הביטוח וחברת הביטוח וממילא לא ניתן לחייבם בפיצויי הלנה.

לפיכך, במקרה זה יש ממש בטענתו של פנחס, ועל כן נראה כי בית הדין יחייב את מעסיקתו בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אלא אם כן בית הדין ימצא לנכון להפחית את פיצויי ההלנה או לבטלם במידה והתקיימו נסיבות המצדיקות זאת.