אבי תורת השקעות הערך הולך לעולמו ומה קרה היום לפני 17 שנה

21 בספטמבר 2008 - גולדמן זאקס ומורגן סטנלי הופכות לחברות אחזקה בנקאית

ב־21 בספטמבר 2008, על רקע ההתפתחויות במשבר הפיננסי, התקבלה בארה"ב החלטה דרמטית: שניים מהגופים הפיננסיים הגדולים והוותיקים בוול סטריט, גולדמן זאקס ומורגן סטנלי, ישנו את מעמדם ויהפכו מבתי השקעות לחברות אחזקה בנקאיות. מאחורי ההגדרה הזו הסתתר שינוי מבני עמוק, שבפועל הפך את שתי החברות לחשופות פחות לסיכונים פיננסיים קיצוניים, אך גם לכאלה הכפופות לרגולציה הדוקה בהרבה מצד הרשויות הפדרליות.

המהלך לא התרחש בחלל ריק. ימים ספורים קודם לכן קרס בנק ההשקעות הוותיק ליהמן ברדרס, תוך שהוא גורר מטה את האמון בשווקים ואת מערכות האשראי. הפד', שהיה נתון ללחץ גובר מצד הממשל האמריקאי, פעל בניסיון לבלום את כדור השלג. ההמרה לסטטוס של חברות בנקאיות העניקה לגולדמן ומורגן סטנלי גישה ישירה להלוואות של הבנק המרכזי, אך גם חייבה אותן לשמור על רמות הון עצמי גבוהות יותר ולצמצם את פעילויות הסיכון.

על אף שמדובר בצעד שהתקבל כמעט בלית ברירה, הוא סימן שינוי כיוון בתפיסת הסיכון הפיננסי והמערכתי של שוק ההון האמריקאי. גופים שבעבר התגאו בגמישות, בחדשנות ובפעילות נפרדת מהמערכת הבנקאית הקלאסית, נאלצו כעת לאמץ כללים שמזוהים יותר עם בנקאות מסורתית.

המהלך עורר ויכוחים גם בשנים שאחר כך. מצד אחד, נטען שההחלטה בלמה גל פשיטות רגל נוסף. מצד שני, היו מי שטענו שהצעד העניק לגופים האלו יתרון לא הוגן ותרם להעמקת תחושת ה"גדולים מכדי ליפול".

• בנג'מין גרהאם - אבי השקעות הערך
• רשת המסעדות שהמשקיעים כל הזמן רעבים למניות שלה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

21 בספטמבר 1976 - מותו של בנג'מין גראהם: האיש שהניח את היסודות להשקעת ערך

ב-21 בספטמבר 1976 הלך לעולמו בנג'מין גראהם, מהדמויות המשפיעות ביותר בעולם ההשקעות המודרני. גראהם נחשב לחלוץ בתחום ניתוח הדוחות הכספיים של חברות ציבוריות, ולמפתח גישת "השקעת הערך", שבבסיסה הרעיון של רכישת מניות במחיר הנמוך מערכן הכלכלי.

גראהם נולד בלונדון בשנת 1894, אך היגר עם משפחתו לארה"ב כשהיה תינוק. משפחתו חוותה משבר כלכלי קשה בילדותו, במיוחד אחרי מות אביו, וחוויות אלו עיצבו את יחסו הזהיר לסיכונים פיננסיים. הוא התקבל לאוניברסיטת קולומביה בגיל צעיר במיוחד והצטיין בלימודיו. לימים גם לימד שם, והפך לדמות חינוכית מוערכת בעולם הפיננסים.

הרעיונות שגיבש בשנות ה-30 וה-40, ובעיקר בספריו "המשקיע הנבון" ו"ניתוח ניירות ערך", שינו את הדרך שבה משקיעים מנתחים סיכונים והזדמנויות. גישה זו התבססה על עקרונות שמרניים: הימנעות מספקולציות, השקעה רק כאשר המחיר נמוך מהשווי הכלכלי של החברה, וריבוי מרווח ביטחון.

• ריצה על הבנק מטלטלת את המערכת הפיננסית הבריטית, ומה קרה היום לפני 11 שנה
• פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?

מעבר לעקרונות הכלכליים, גראהם היה פילוסוף של השוק. הוא הדגיש את הקשר בין התנהגות אנושית לבין תנודתיות בבורסות, וראה במשקיע הממוצע יצור מושפע רגשית, לא פחות מאשר רציונלי. הוא עודד חשיבה עצמאית, בחינה ביקורתית של ערכים ושימוש בכלים אנליטיים כדי לגבור על רעש הרקע של השוק.

תלמידו המפורסם ביותר, וורן באפט, ממשיך ליישם עד היום את עקרונותיו המרכזיים. השפעתו של גראהם לא נעלמה עם מותו. להפך, רבים רואים בו את הבסיס החשוב ביותר שעליו נבנתה תורת ההשקעות המודרנית.

21 בספטמבר 1972 - שלטון צבאי מוכרז בפיליפינים: בריחה של זרים ועלייה בחוב הציבורי

ב-21 בספטמבר 1972 הפיליפינים נכנסה לעידן חדש וטעון. הנשיא פרדיננד מרקוס, ששלט במדינה מאז 1965, הכריז על מצב חירום והכניס את המדינה לשלטון צבאי. ההצדקה הרשמית לצעד החריג הייתה איום גובר מצד תנועות קומוניסטיות והצורך לשמור על הסדר הציבורי. בפועל, מדובר היה במהלך רב-עוצמה שביסס את שלטונו האישי של מרקוס, דיכא את האופוזיציה, ופגע במוסדות הדמוקרטיים של המדינה.

ההשלכות הכלכליות לא איחרו לבוא. שלטון צבאי מטבעו מקטין את ודאות המשקיעים, מפחית את השקיפות, ולעיתים רבות גם פוגע בזכויות קניין. בפיליפינים של אותם ימים, הצעד הוביל לחששות גוברים מצד משקיעים זרים, וגרם להאטה בהשקעות. במקביל, השלטון ריכז את השליטה במשאבים ובפרויקטים תשתיתיים בידיים מצומצמות, לעיתים קרובות תוך שיתוף פעולה עם אנשי עסקים מקורבים לשלטון.

הציבור הפיליפיני חווה תנודות חריפות במדדים הכלכליים. לצד פרויקטים רחבי היקף בתחום התחבורה והתשתיות, נרשמה עלייה בחוב הציבורי ובתלות במענקים חיצוניים. הסקטור הפרטי התקשה לפעול באקלים של חוסר ודאות פוליטית, צנזורה ודיכוי ביטויי ביקורת.

למרות שמרקוס ניסה להציג את הצעד כ"הכרחי לשם יציבות", ההיסטוריה מראה שהתוצאה הייתה ההפך: שחיתות גואה, דשדוש כלכלי ואובדן אמון ציבורי. עם זאת, זו גם תקופה שהותירה חותם על תפיסת יחסי שלטון-כלכלה בפיליפינים ובמדינות רבות אחרות באסיה, שם היציבות הפוליטית נבחנת לא רק דרך מדדים של דמוקרטיה, אלא גם במידת היכולת למשוך השקעות ולשמר פעילות כלכלית חופשית.