הבורסה כינסה היום את החתמים המובילים בשוק ההון המקומי לשיחה על הנפקות אפשריות של חברות קיבוציות (מהקיבוצים). כך פגשנו במרכז המבקרים של הבורסה, שילוב מעניין של קיבוצניקים ושועלים של הסיטי.

החתמים: מאיר דלל מנכ"ל לאומי ושות', צבי סולטן, מנכ"ל כלל פיננסים חיתום, רונן צלניר, מנכ"ל אי.בי.אי חיתום, ויאיר פודים, מבעלי שרם-פודים-קלנר (לידר חתמים) התייחסו לאספקטים שונים בענייני ההנפקות של חברות בישראל.

אחד מבעלי שרם-פודים-קלנר, יאיר פודים, גילה ללקוחות הפוטנציאליים כי בישראל, בניגוד לחו"ל, מבנה ההנפקה הולך ומסתבך ככל שהשווי של החברה המונפקת גדל. אם הנפקנו חברה קטנה יחסית עם שווי שוק של כ-60 מיליון שקל, כמו פולישק, בהנפקת מניות וכתבי אופציה, הרי שהנפקה של חברה כגון ארד, או אפריקה נכסים - שהעורכה בשווי של כמיליארד שקל, כבר כללה מניות, כתבי אופציה, אג"ח להמרה וכתבי אופציה לאג"ח להמרה. בקיצור, החבילה טופחת עם גודל החברה.

פודים הסביר זאת בכך שלציבור הישראלי יש טעם לקבל חבילות מורכבות, ועקב כך אנחנו רואים את החבילות המגוונות הללו. כל עוד הציבור ימשיך לבקש כך, לחתמים לא תהיה ברירה, אלא להענות לביקוש.

מנכ"ל לאומי ושות' חתמים, מאיר דלל, העניק את האיפיונים שלו לשוק ההנפקות הישראלי. "בפגישות הראשונות עם החברה, מתחילים לחשוב על דרך השיווק". הוא הוסיף כי בדרך כלל הוא מעדיף להפגיש את ההנהלה של החברה יחד עם הגוף המוסדי, במפגש של אחד על אחד.

דלל חשף כי במבנה ההנפקה נלקחים בחשבון היבטים נוספים.

"אם היינו מייצרים אג"ח פשוט, הריבית יכלה להיות גבוהה ולהגיע אף ל-8%". במצב כזה, לדבריו, הציבור יכול לתפוס את החברה כמסוכנת, והחתמים לא מעוניינים שזה יתרחש, כי אז לא יהיה ביקוש ליתרת האג"ח שמוצעת לאחר המכרז המוסדי. אבל אם הם יעניקו ריבית נמוכה מדי, המוסדיים והציבור יחפשו אלטרנטיבות אחרות. מה הפתרון? מייצרים מוצר חדש, שהוא מבנה של הנפקה עם רבית הגיונית. מעניקים ריבית אחת נמוכה יותר ממה שאפשר לתת, ואז המוסדיים מקבלים הנחה.

אם מחיר האג"ח שיוצע לציבור הוא 100 שקל, אז המוסדיים יקבלו הנחה וירכשו את האגרת ב-95 שקל. כלומר, המוסדיים הלכו עם ה-8%, הציבור יקבל את הריבית הגבוהה יותר מבמקומות אחרים, וכולם מרוצים. כאשר דלל נשאל על ידי רונית בן זאב, האם יש הנפקות שבהם החתמים לא מערבים את המוסדיים, הוא משיב כי הציבור מעריך את מעורבות המוסדיים.

לדבריו הם נחשבים לגופים מביני עניין שיודעים להעריך את ההנפקה ולבצע את ההערכות שלהם. אבל יש מקרים שבהם הסחורה מוצעת בעיקר לציבור. בעיקר בתעודות השתתפות בהנפקות של חיפושי נפט, וגם בהנפקות של סרטים, דבר שמתעורר לאחרונה.

למה בתל אביב?

הבורסה התל אביבית, מסבירה, חני שטרית, "היא המגרש הביתי והטבעי של החברות הישראליות", בנוסף לכך החברות הישראליות מוכרות ובולטות יותר בתל-אביב מאשר בחו"ל, והבורסה מאפשרת חשיפה רבה יחסית גם לחברות בינוניות בגודלן.

עוד ציינה שטרית כי הנפקה בתל-אביב מאפשרת למייסדים, למכור את המניות באופן מדורג ומקטינה את הסיכון הנובע ממצב השווקים ומאי וודאות לגבי העתיד. בנוסף לכך, עלויות ההנפקה בתל-אביב נמוכות משמעותית בהשוואה לארה"ב ואירופה, והתהליך מהיר יותר ודורש פחות זמן הנהלה.

בטבלת ההשוואות מציינת שטרית כי ההוצאה הישירה על הנפקה בתל אביב מגיעה לכ-155 אלף דולר, מול 760 אלף דולר בלונדון, ו-1.275 מיליון דולר בנאסד"ק. אין הוצאות ביול כמו בחו"ל שמגיעות ל-1%, והחיתום והמכירה עומד בעמלה של כ-5% מסך ההנפקה, מול 5% בלונדון ו-7% בנאסד"ק.

העלויות השנתיות לחברה ישראלית שנסחרת בבורסה נאמדות בכ-290 אלף שקל בשנה, מול 990 אלף שקל בלונדון, ו-2 מיליון שקל בנאסד"ק.